מחזה עכשווי עם השלכות מיתולוגיות

              משתתפים :


1.         אלברט  קביליו
2.                          ינון -
3.              אפולו -(פולי)
4.        אפרודיטה-(דיטה)
5.                               זאוס
6.                         שומר הפארק


       מערכה  ראשונה
       
שעה   רוגעת  בפארק   עירוני, בערב  אביבי   . מדשאות , ערוגות
פרחים ,מזרקה , פנסי תאורה
וספסלים .  ברחבי  הפרק   מוצבים   פסלים מרכזיים מן
המיתולוגיה .  ברקע ,  צלילי   נבל  רכים . על  הספסל ,מול
פיסלו של אפולו ,  ישוב  אלברט   קביליו ,בתנוחת נים לא נים.
מעל     חמישים  ,מזוקן, מרושל  משהו , תרמילו  מונח  לרגליו
. לראשו   צמודות  אוזניות רדיו  נייד  התלוי  על  צווארו .  
מתוך  הגן  מופיע    ינון ,צעיר  חסון  ונאה  ,בלבוש ספורטיבי
. ניגש בצעדים  קלים   אל  אלברט  השקוע  בתנומתו .
ינון :   ( מתקרב   ובוחן  אותו מכל זוית )  ערב טוב , אדוני .
מה שלומך  ? הכל  בסדר ?
  מרגיש טוב ?  ( אין תגובה )  שלום  ,אדוני , אתה   שומע    
אותי  ? הבן אדם לא זז  !  אולי  קרה לו משהו . אולי הוא  מת !
הי, אדוני...   ( מנסה  להוריד   מעל   ראשו     את האוזניות )

אלברט:    (  מנתר בבת אחת )  מה אתה  עושה  ?
ינון:    ( נרתע  בהפתעה )  סליחה  , סליחה  , חשבתי ... חשבתי
....
אלברט:  חשבת שאני מת .... שמעתי  אותך ....   וכמו  עוף  דורס
התכוננת  לעוט על הפגר  ולסחוב  
        את    הרדיו      לפני  שאחרים יקדימו  אותך ....  
ינון:      לא נכון . באמת שלא ....
אלברט:  אז מה נכון ?  פתאום   נהיה  אכפת  לך  מזקן   ערירי
שזרוק כאן על הספסל ?
ינון:      רציתי  לשאול  , אולי אתה  זקוק לעזרה  .....
אלברט:   מה  זה  עניינך   ?  אנחנו  מכירים  מאיזה מקום ?
ינון:      רק   רציתי  לעזור  ....
אלברט:  לך, חפש לך  פראייר  אחר  שיאמין  לך    . אני  כבר
מכיר אתכם .   בשלב  הבא  
                  היית   מרוקן  לי    את   הכיסים   ורץ
מהר לרכוש  לך  מנת   סם     ...      
ינון:        אני לא  משתמש   בסמים
אלברט:    לא   משתמש   סמים  ....  
ינון:         לא  .
אלברט:    אז מה היית  עושה  בכסף ?
ינון:       איזה  כסף ?
אלברט:    הכסף   שהתכוונת  לשדוד  ממני ....
ינון:       אני לא  זקוק לכסף שלך , אדוני ולא  התכונתי לשדוד
אותך .  רציתי  רק  לעזור    
               זה  הכל   ...תסלח לי  אבל    אני  חושב  
שהחשדנות שלך  קצת מוגזמת
אלברט:    יופי ,  עכשיו   עוברים  להעלבות   ...  לפני שלב
האלימות ....
ינון:     מצטער, לא התכונתי להעליב ... פשוט  הופתעתי
מהתגובה  שלך   ...
אלברט:    " הופתעתי מהתגובה  שלך " , תגיד לי,  השפה המלוקקת
הזאת  שלך  היא חלק  
         מהטקטיקה ?            
ינון:     איזה טקטיקה  ?
אלברט:   משחק ההתחזות  לילד טוב ירושלים ... לריכוך  המטרה
ינון:      על איזה  מטרה  אתה מדבר , אדוני ?
אלברט:    כאילו שאתה לא יודע...  אנחנו,   הקשישים   החלשים ,
  ההומלסים ,    שכני  
           הספסלים  חסרי ההגנה  -  הטרף  הקל  .  
ינון:       צר  לי    על   הגישה   השלילית  שלך , אדוני ,
אבל זה לא  מה שאתה  חושב  
אלברט:  שמעו, שמעו, איזה מילים   ! מה, עם לימודי  הכייסות
מעבירים היום  גם קורס מזורז  
        להשכלה  ?
ינון:       אני לא  יודע  מה עובר עליך , אדוני , אבל   אתה
באמת אדם מוזר     ...
אלברט:  לא   דרשתי  ממך  שתבין ,   כדי  להבין  צריך קודם כל
לחיות  את   השנים  שלי  , לרכוש
          תעודת בוגר  בפקולטה  לחיים
ינון:      את פרקי חיי  הבסיסיים   למדתי  אצל  סבי      
אלברט:    שכח מזה . למדת  אותם בתיאוריה,   לא   במבחן  המעשי
 
ינון:   למדתי    לשרוד, למדתי  להיאבק . למדתי  להיות בן אדם

אלברט:    טוב, טוב , נראה  אותך בן  אדם  בעדר של  זאבים
ינון:     סבי  מעולם  לא   היה    זעפן   כמוך...
אלברט:   אולי   היטיב  להסתיר ...      
ינון:         תמיד   שמח  בחלקו   ולא השמיע אף לא טרוניה אחת
על החיים  ... היה לו אופי  
        רגוע    שכבש  את  לב כולם  בחמימותו  , באהבת  האדם
,   בסיוע  לנזקק   ...  
אלברט:   קשקושים     וחלומות  פז   .... זה מה שהלעיט אותך...
אתה עדיין
                  שקוע  בהם   עמוקות , עד  שיום  בהיר אחד
,כשתאלץ להתבגר  תקיץ   מן  התרדמה ....
ינון:      כבר  אמרתי   שאתה אדם  מוזר  ...
אלברט:   לא מוזר ,  מציאותי ! מה  אתה חושב   שנולדתי  זקן ?
ינון:       אני לא  רואה   שום   טעם   בהמשך  השיחה  הזאת
בינינו  . אז   עדיף   שאלך   לי ואשאיר
             אותך   לשוטט   לבד  בעולמך  המר    ....      
   
אלברט:    זאת  באמת החלטה   נבונה....  
ינון:        דבר אחד אני עוד רוצה להבהיר  לך ,לפני שאלך ...
אלברט:  קצר ולעניין . אני עוד  רוצה  לשוב אל  התנומה  הנעימה
שלי , ממנה   הואלת להעיר    
               אותי  ברוב    חוצפתך .....
ינון:       אתה  מעוניין   לדעת  את הסיבה  האמיתית   שבגללה
  ניגשתי  אליך ?
אלברט:     האמת , לא כל כך מעניין אותי , אבל אם זה  עשוי
לזרז  את לכתך אני  מוכן  לשמוע .
ינון :      ניגשתי אליך  מפני שממבט ראשון הזכרת לי  את  סבא
נחום  . נהגנו  לבקר   בפארק    
               הזה    בקביעות  . ימים  יפים   ובלתי  נשכחים
של ילדות נפלאה  עברו  עלי כאן  .
                לפני    כחצי שנה ,   ביום   חייו   האחרון ,
מצאתי אותו      ,   ישוב   בדיוק  על    הספסל  
              הזה , שאתה יושב עליו  עכשיו ,  ראשו   נטוי  
לאחור,  פניו   הטובים   שלווים, כאילו  נהנה  
               משינה  עמוקה , אך עד  מהרה     גיליתי
לתדהמתי  הרבה  שהוא כבר לא בין החיים    .
                סבא   נחום שלי  הלך לעולמו.   הותיר אותי  
בחלל  ריק    ובדידות  איומה ,  שקוע   בים  
               של      זיכרונות    וגעגועים     .  מאז  
אני   ממשיך  לפקוד את המקום  הזה   מדי  יום  ,  
              בניסיון נואש  להחזיר   לעצמי  ולו  רק קמצוץ  
מטעמם  המתוק  של    אותם  
              ימים  אבודים .......... זהו ...  ועכשיו , אלך
לי , לא אפריע לך יותר.  היה  שלום , איש
              מוזר     ( יוצא)
אלברט:  ( במבט ארוך אחריו) היה שלום , נער            

                                             האור   יורד



כעבור  שעות אחדות  . לילה  . אור ירח ונצנוץ כוכבים על  פני
שמי  תכלת בהירים.
שבילי הפרק מוארים בפנסים . דממה וצרצור צרצרים. אלברט מכורבל
בשמיכה דהויה, מקופל בתוך עצמו , ישן על הספסל.
אפולו:    אלברט ! אלברט ! אלברט !  ( אלברט ממשיך בשנתו .
אפולו  נושף לעברו נשיפות עזות  
              וארוכות  כמשב   רוח   מתמשך ושמיכתו  של אלברט
נושרת מעליו . ) אלברט , קום !  
              קום !    (ממשיך לנשוף לעברו  ביתר שאת) הזמן
דוחק והמלאכה מרובה, אלברט
אלברט:   ( אלברט מתעורר בבעתה ) מי ... מי  זה ? מי  קורא  לי
? ( סוקר את סביבתו
                בחרדה ) איזה   חלום  מבולבל ....  ( מרים
את השמיכה ומתכסה  בה )אוח, איזה  
               קור  !
אפולו:      אני  קורא  לך, אלברט  ....
אלברט:    מה זה , אני עוד חולם ?  מי קורא לי     ( מתבונן
סביבו  )
אפולו:         הבט  מולך, אלברט  ....  מה אתה  רואה  ?    
אלברט:     מולי  ? ...  אני  רואה  את הפארק , את  ערוגות
הפרחים
אפולו:       לא, לא,  ממש ממולך , קרוב מאד אליך
אלברט:    קרוב אלי  ?  הפסל  ?
אפולו:      נכון ...  הפסל  ....  זה אני ... אפולו ....
אלברט:  מה זה צריך להיות , לכל הרוחות ? הרי  לא לגמתי  הלילה
אף  לא  טיפת שיכר  אחת  .
אפולו:    עכשיו   הבט היישר   בעיני ,אלברט,   ואל תזוז  .  
אלברט:   איזה מן חלום זה  ? מאין  באות  לי   כל  השטויות
האלה     ?  
אפולו:     אלה  לא  שטויות , אלברט ... זהו תהליך של  התהוות
החומר  במרקם  טבעי של  
               בן אנוש ,   כעין  גלגול  נשמות במושגים   שלך
,  לובש ופושט צורה   כמצות שולחי  ....אתה
               מבין ?
אלברט:   אני מבין שמנסים לעבוד  עלי  .   אני  אמנם      חסר
אונים  ,  בודד   וחסר בית ,אבל
                 לא חסר דעת .   עלי   לא  כל  כך קל  לעבוד
, חביבי  .  עכשיו ,בוא, בוא , הראה את עצמך  
                ונגמור עם זה .
אפולו:      איש לא  מנסה לעבוד עליך, אלברט  .... מה שאני
מנסה לומר  לך  זה שאתה מייסר  את
                  עצמך   לשווא  . אתה תוחם את עצמך  בדלת
אמותיך  ושוקע  בדיכאון מסוכן      
                 שממנו  נשלחתי  לחלץ  אותך    ...  עכשיו
אתה  מבין ?
אלברט:  טוב , טוב ... הבנתי אותך ....  שמע...  אולי תרד ממני
ותנסה  את המשחקים האלה  על    
                 מישהו  אחר ?  אני בטוח שתמצא  כאן  אחד כזה
 שישמח לשחק  בנדמה לי  ....
אפולו:     אם  תמשיך כך  , אלברט ,  מצבך רק  יחמיר  ...
הדיכאון , האפטיות  וחוסר האונים יגמרו
                אותך  צ'יק  צ'ק
אלברט:   צ'יק  צ'ק .... מה אתה  שח ?
אפולו:   אתה רשאי ללעוג  לי  כאוות נפשך  ,  כבר ראיתי
טיפוסים  כמוך לאין ספור ....    אל תדחה  
              את  הזדמנותך האחרונה ...  אלברט ... לבל תאחר
את המועד .....    
אלברט:    ואז   מה ?   מגיעים לסוף הדרך? לא  דבר גדול .  מה
עוד נותר לי   להפסיד  אחרי   שכבר  
               רוקנתי   מכל   ?  את  משכני  על  הספסל
המחורבן  הזה   שאפילו  עליו אין לי בעלות  ?  
               את  כיפת  השמיים  החלולה הזאת    ממעל  
שממילא לא   נענתה לי   כששלחתי אליה  
               את  תחינתי    ?   מה   עוד נותר  לי    
להפסיד ?
אפולו:   את צלם  האנוש ,  את  כבוד  האדם  ....
אלברט :     פטפוטי  ביצים .   כשאתה  בועת אויר  מתנדפת  
ואין לך  מה  להציע  על מנת  להצדיק  
                      על    קיומך  .... לא  נותר לך אלא
להתפנות  ....
אפולו:       אין לך על מה  להצטדק . מאין המצאת את זה ?  מהות
חייך    נתונה   בידיך , את זאת
                 עליך   לזכור  תמיד ....
אלברט:    אני מבין שאתה מנסה לעודד . תודה  !  אבל  הכל
קשקוש!  קשקוש אחד גדול! כבר
                 הייתי בסרט   הזה   . מילים נדושות  ,
סמלים  ריקים  מתוכן ...הכל בבל"ת .אז תאמר לי
                 בבקשה, מה   בדיוק אתה רוצה  ממני  ונגמור
עם זה מהר .  הצהרת  ההון שלי  מונחת  
                כאן  בתרמיל  הזה  . חוץ מזה  לא נותר  לי
דבר  
אפולו:     מוניתי  האל  שלך , אלברט ,  אתה  יכול להבין את
גודל השליחות    ?
אלברט:   אגף השיקום  שלח  אותך    ? או משרד הסעד ? אז  תמסור
להם בשמי ,  לא, תודה
אפולו:      לא שיקום ולא סעד, אלברט. נשלחתי מן האולימפוס .
אני  אפולו , האל שלך    
אלברט:   הו , לא , לא, תודה .  מספיק  לי  אל  אחד  שאכזב  ,
שניים  זה  כבר  יותר  מדי
אפולו:       אני  האל  האישי   שלך ,אלברט ,  זה כל ההבדל,
אתה מבין ?
אלברט:     לא .  אני לא מבין .  בשביל מה  זה טוב ?      
אפולו:     עם גישה  תבוסתנית  כשלך  מה   הפלא  שאתה הולך
ומתדרדר      
אלברט:    הבט ,  אולי תפנה את  המאמצים שלך  לכיוון אחר  .
לי    כבר לא תוכל  לעזור ,  
                  עברי    נכחד  ,אין  לי   הווה   , אין  לי
עתיד ...  אני  כמו  עלה נידף ברוח -חבל על הזמן
אפולו:      לא קיים  מושג כזה ביקום . אם תרצה או  לא    ,
לכל יציר שנברא ,  יועד  הווה  ועתיד  
                עם   היוולדו    
אלברט:.    במקרה שלי  ,הבורא  כפי הנראה , נרדם  .  אני סתם
גוויה  מהלכת    ...   אדם
                    מחוק  ,  מושלך     בשולי  הדרך  ככלי
ריק  שאין איש  חפץ בו   ...     אילו   היה   לי    
                     קצת    אומץ....   הייתי ... הייתי ....
   
אפולו:     אני  יודע .... היית   מרים  ידיים   ושם  קץ  לכל
....  כמו כל  מוגי  הלב ....
אלברט:   אתה לא יודע  כלום .... אתה  .... אתה  סתם  דמיון
פרוע    ואני   הומלס  עלוב ,  
                 שהמצוקה    הנפשית   מעבירה   אותי    על  
דעתי ....  
אפולו:      התבוסתנות   רק  תחמיר את מצבך    
אלברט:    הבט לאיזה מצב   מעורער  הגעתי ,   שאני מתעמת  עם
פסל .....    
אפולו :   נא  לא  לזלזל  בי   ,  מר אלברט  קביליו
אלברט:   מ... מאין  אתה יודע  את שמי    ?
הפסל:      לא רק את שמך  אני יודע  ... את  כל  קורותיך  אני
יודע  ....  אני מסוגל לקרוא  אותך      
               כספר פתוח  ולתמרן  את חייך  כמריונטה  אז אל
תנסה להעמיד אותי  במבחן  
אלברט:   אתה סתם ממציא  דברים    כדי   לנצל  את  מצוקתי  ...
     
הפסל:     אתה   רשאי    להודות  או להכחיש   , אך  בבוא  העת
הכל  יחשף    ויצוף על פני השטח ,    
                  מר   אלברט      קביליו  - מייסד   ומנכ"ל
חברת  התקשורת  :  " אי-די- קי "  לשעבר.        
אלברט:   אני  ...   אני  לא  מאמין ......     מאין לך כל זה
? ....
אפולו:     אי-  אלברט, די -דוד - קי - קביליו ...."  אי-די-
קי "   - חברה  משגשגת  בניהולך  
                 ששבקה    חיים     לפני   כחמש   שנים  ....
אחרי     הטרגדיה  שפקדה אותך    עם      
                 דודי     ואולגה ,  מנוחתם  עדן .
אלברט:  )  דברי  הפסל  כמעט  ממוטטים  אותו  . קולו  רפה
וקטוע  ) אנא  חדל מזה  ,  אני... אני  
              מבקש ממך ... אני מתחנן  בפניך   ... ( המפנה
בתגובותיו  חמור  )
אפולו:    דודי  היה  צריך להיות היום  כבן שלושים  ואחת
.....  לא כן  ?
אלברט:  מי אתה ? מדוע  אתה  עושה  לי את  זה  ?    
אפולו:    כי אני רואה  שאתה עדיין  חסר אמונה    ומטיל בי
דופי ....
אלברט:     לא, לא ...  חלילה  וחס ....  אני מאמין  , אני
מאמין בכל   מאודי   בכוח  האדיר  הטמון
                בך ....  ( ניגש וכורע   ברך לרגלי הפסל )
ומתנחם  בדבריך  כדברי קודש    .  במחילה    
                 מכבודך ,     אנא ,סלח  , אנא סלח   לי  
......
אפולו:      קום , אלברט ,  קום.  אין  צורך להפריז  .
אלברט   רק   יואיל   בכבודו  לומר לי  מה  בדיוק  הוא  דורש
ממני  על מנת שיחדל  ליסרני.  
אפולו:    קודם כל,  במקום    מילות החנופה  הללו  הואל נא
לבטא את שמי : אמור,   א-פו- לו ...
אלברט:  א... אפולו  ?
אפולו:     בדיוק .  ואל  תוסיף להתייחס  אלי  בציניות
האופיינית  לך  
אלברט:   תסלח לי.... אפולו  ....  אתה לא נמנה  במקרה  על אלה
המקובלים ...  שוכני  
                 המערות  ...    בצפת  ,  עושי  הנפשות
לקדושת   השם   ?        
אפולו:     אין שום שייכות   .   בשושלת   המיתולוגית  שלי
אני  אל  השמש ....
אלברט:  ( החשדנות  שבה אליו )  אהה , אל השמש ... אל השמש ...
איך  לא חשבתי על זה ?
                   אומרים  : לאמונה ,  אין ספור  היבטים
ופירושים   . אני מוכן לכבד אותך  באותה
                מידה ,    גם    כאל   הירח  ....  או  אל
השמיים  והימים   ,  כל  מה  שתבחר  .....  
אפולו:    אחותי ארטמיס   היא אלת  הירח ..... אורנוס  הוא אל
השמיים....וכאן , בהמשך הפארק
              הזה  שוכנים   עוד כמה  אלים מבני  השושלת   :
אפרודיטה  , קרונוס  , דיאוניסוס
                 והאדס.  מעל  כולם ניצב , זאוס,  אבינו
ומלכנו  הדגול   .  ודאי  כבר   הספקת להכיר
                אותם  ?
אלברט:  לא  שמתי לב  . אני משתדל  להימנע  משוטטות  מיותרת
בפארק   כדי  לא
                 להסתבך ........      
אפולו:     חבל  מאד .  רק    תזכור   שבסביבתו  הקרובה  של  
האדס  נדרשת  משנה  זהירות ....  
אלברט:      מדוע ?
אפולו:     כי   הוא אל הרשע  והשאול ....אל המוות .  לכן  הוא
ניצב  במקום הכי מבודד בפארק .....
אלברט:   תאמר לי  מר  אפולו ....
אפולו:     בלי  " מר "  .  הנח לגינוני הטכס  המעושים  הללו
ודבר   לעניין ....
אלברט:   בסדר, בסדר .... רציתי לשאול  ......  מאין  הגעתם  
לפארק  הזה ? מי הביא אתכם ?
אפולו:    אני יכול לספר לך   על עצמי  .  הגעתי   הנה   לפני
כשנה ,הישר מניקוסיה ,
                ביוזמתו    של   אחד   ממעריצי   הנלהבים
ביותר  ,  פרופסור  רפאל  מירקין   . היסטוריון    
               בעל   שם    עולמי  לחקר    השושלת
המיתולוגית . מוכר לך ?
אלברט:  לא . אבל    אני   מוכן  לציין  שיחסית לשנת  עלייתך
,    נקלטת  לא רע !  הטריק
               הזה    בדמות   הפסל  וכל  הפרטים  האלה
שאספת  מעברי,   השד  יודע  מאין,   זה   רעיון  
               פנטסטי  להכנסה  לא   מבוטלת   בצל  ההפחדה
.... אני ,למשל ,   הייתי מוכן  לשלם  לך  
                 כל   פרוטה  שתדרוש   על  מנת   שתסיר ממני
את הסיוט  הזה  אחת ולתמיד ....      
אפולו:    על איזה  טריק  אתה  מדבר , אלברט ? אתה  שוב  מטיל
ספק  באמיתות דברי  ?  
אלברט:  סליחה , סליחה ,  אני  לגמרי  מבולבל ....אני כבר  לא
יודע במה להאמין ....
אפולו:      רוצה  הוכחות  ?
אלברט:   למה  אתה מתכוון ,  " הוכחות "   ?
אפולו:     לרגע האמת, אלברט ... לחשיפה...
אלברט:   מה תעשה ?  תערוך לי  סיור  בלהות  בממלכת השאול  ?
אולי  תחליט  אפילו   להשאיר
               אותי   שם  ?  אתה יודע  מה ?  לא איכפת לי  
,  אהיה  אפילו  אסיר  תודה ....
אפולו :     אני יודע ....  אבל  נראה אותך   כשתאלץ  להתייצב
מול  בנך  דודי   ואולגה    רעייתך ,  
                 מנוחתם  עדן ....    
אלברט:   (מנתר  בזעם )  על מה  אתה מדבר ?
פולו:        נראה  אותך  ניצב  מולם  ומביט  להם    ישר
בעיניים    .... נראה אותך  אז  ,
                 אלברט  קביליו ... נראה אותך מנמק .... כיצד
 ומדוע  זה  קרה .... האם  שגית ? האם  
                 אפשר היה  גם    אחרת ?  
                נראה אותך מנמק ,   מ...נ...מק  , מ...נ...מק
(  קולו הולך  ומתרחק   בהדהוד  ארוך  מלווה  
                בשריקת  רוח  עזה   )
אלברט :        (  כמעט  בהיסטריה )    שלא תעיז .  אתה שומע
? שלא תעיז ....

                                                   האור  
יורד  לאיטו

               
            כשעה  לאחר מכן .  אלברט   מכורבל  בבגדיו , שקוע
בשנתו . אפולו
         ניצב   על כנו  נושף  בחוזקה  לעבר אלברט  ויוצר
כעין  משב רוח  מלאכותי   .
         באופק זוהרים אורות  הכרך . לילה שקט  בפארק.
אפולו:   הו...   אלברט ....  אלברט .  רק  הנחתי  לך מעט
ואתה שוב   ישן  ?  קום . קום !  ( מגביר
           את    עצמת הרוח  המלאכותית )  הלילה  קצר
ומלאכתנו רק בראשיתה  ...  
אלברט:  ( המעיל העליון שבו התעטף  נושר מעליו   מעצמת  הרוח
.חוזר  ומתכסה  , פוקח
           עיניו  ומאזין  בדריכות )   שוב  קראו   לי ? (
שולח מבט ממושך לעבר אפולו   הניצב  על
           כנו   ללא ניע . )  אוח, איזה  חלומות  משונים
פוקדים אותי לאחרונה ! פסל
          חי  ומדבר...  אפולו ... אל השמש ,האדס , אל השאול
....  מה לי ולכל זה   , לכל הרוחות ?    
       (  מפנה   את גבו  אל   הפסל  הדומם   וחוזר  לתנוחת
השינה )      
אפולו:   ( ממשיך  בנשיפותיו ) קום , אלברט  ! קום !   חייבים
להמשיך . היה ערני  וזכור  לא  
         להכעיס  את האלים  , אלברט
אלברט:  ( מפנה בלאט את פניו   ,  מפוחד קמעה  מן  המפגש
הצפוי . מתישב  ופונה אל הפסל  
       שנשאר  ללא ניע  )   אתה ?  ( בקול  נמוך והססני .
בסקרו   את סביבתו )  אתה  קראת לי ?  
          ( רק עכשיו הוא  שם לב    שהפסל  שינה את תנוחתו
הקודמת ) מוזר ,מוזר מאד ?  אולי  אני
        מאבד  את שפיות   הדעת .  אני  שומע קולות .... רואה
מראות  תעתועים ....   מה הלאה ?
אפולו:    הלאה , אל תחשוש , הרי  נשלחתי  להיות  האל האישי
שלך  , אלברט  ....
אלברט:  ( מפנה  בבת אחת את מבטיו  אל הפסל )הו, תודה לאל ,  
סוף סוף  אני      
       יכול  להשתכנע  שאתה  באמת  מדבר   ....   אם כך   אני
לא חולם ...  דעתי  לא  השתבשה ...  
אפולו: (  יורד בלאט מכנו  ומתישב  לצדו של אלברט אחוז התדהמה
) בהחלט  שלא .  
אלברט:   אני יודע  שאינני ראוי ליחס מיוחד, ואם באת  לקחת
אותי , אנא   המת  אותי   כאן  על  
        המקום   !  עשה עמדי    חסד  וקח  את  חיי  , נגמור
עם זה   .....
אפולו:   אני לא תליין, אלברט .... אני  אפולו - אל  השמש  ,
אל  הזריחה   ,אל   ההשכמה  
       וההתחדשות ...  יעודי  להחיות , להפריח    ולהנציח
חמימות, לא לקטול  חיים ....  אני  לא
     רשאי   לשפוט  אותך....  ( מתכונן לקום ולחזור אל  כנו )
אני כאן  על מנת להגן עליך ....
אלברט:   (אוחז בו בחוזקה (   לא,  אל תלך.  אנא  שב   לידי  
....  אני מוכן  לספר  הכל  ,
      הכל ....  עד היום  לא  התוודיתי   בפני איש   ....
עכשיו  אני מוכן ....  ויהיה    גזר  הדין   אשר  
     יהיה ....  
אפולו:    נאלץ לדחות  את   הווידוי  שלך  לפעם  אחרת , אלברט
...
אלברט:    אבל  מדוע ?  המטען   כבד  מנשוא ... אפולו, אני
רוצה לפרוק  אותו מעלי ....  
אפולו:    צר לי , אני חייב לשוב ....  (  הפסל   חוזר ומתיצב
מהר   על  כנו . אלברט
                 ניגש וכורע ברך לרגליו )
אלברט:  אם  נהגתי כלפיך  בגסות  רוח   וברשעות ,  אנא  סלח
לי  .... ( הנער  מופיע  על  
               השביל   ועוצר   מופתע כשהוא  רואה  ושומע  את
אלברט   לרגלי  הפסל  הדומם )אנא  אל
              תנטוש אותי    ,  אפולו ....   אל תנטוש  אותי
עכשיו , אל תהפוך לנציב  אבן... אני זקוק  
              לתמיכתך, אפולו
ינון:    אילולא  ראיתי במו  עיני  הייתי  בטוח שאני  מדמיין
....
אלברט:   ( נרתע  בהפתעה )  מה אתה עושה  כאן ? ילדים  בגילך
כבר מזמן  במיטה ....
ינון:      אני לא ילד, סבא ...
אלברט:   ואני  לא הסבא שלך .
ינון:   על מחזה כזה  לא הייתי מוותר  בעד כל הון  שבעולם ....
האיש מנהל  חד  שיח  עם
             אפולו ....  האל הנערץ   עלי  ביותר ....
אלברט:    תאמר לי  ,ילד , אתה לא תפסיק ללעוג לי ?    
ינון:       חלילה וחס ....    אני   מכבד   את בחירתך  ....
אלברט:    על מה אתה  בכלל  מדבר , צוציק   ?
ינון:        אפולו  הוא האל הנבחר  שלי .... ואני לא צוציק
אלברט:    מאין  אתה מכיר אותו  ?
ינון:   נו, באמת  , עד כדי  כך אתה מזלזל  באינטליגנציה שלי ?

אלברט:  שאלתי אותך   מאין ?
ינון:  מה  בעיה ? רשום  כאן  על  הבסיס ,   גלוי  לעין .(
ניגש  ומצביע )  הבט :  אפולו - אל    
           השמש  והאור -בנם  של   זאוס  ולטו  -   חוץ מזה
-   שיננתי לבגרות  את  המיתולוגיה    
          היוונית    עד  שיצאה  נשמתי   .  אני יודע  בעל פה
 פרקים  שלמים מתולדות ממלכת
          האולימפוס ....
אלברט:   האולימפוס ?
ינון:   הר האולימפוס , מקום משכנם  של האלים ,  בראשם  האל  
זאוס והאלה  הרא  ....  משם  
       גם מוצאו  של     ידידנו   המשותף ,   אפולו  .....  
   
אלברט:   ידידינו  המשותף ?  אתה שוב מתחיל  להתבדח  על חשבוני
?
ינון:   מה פתאום ?   אני  שמח  שגיליתי  עוד   מישהו  שמתחבר
למיתולוגיה     ....
אלברט:   מה פרוש " עוד מישהו " ?
ינון:   עוד מישהו  ... מלבדי   ...  כי  אני ממש  שרוף  עליהם
....
אלברט:    על  אפולו  ?
ינון:  ( בהעיפו מבט של הערצה  באפולו )  לא, לא רק    אפולו
...    אני  חולם ונסער בעיקר
              מאפרודיטה  ......
אלברט:   אפרודיטה  ?
ינון:   אפרודיטה  ,  אלת האהבה  והנעורים ..... הרומן הלוהט
שלה  עם  אדוניס ,  רועה  צאן
             צעיר  ויפה , מסעיר    אותי  בכל    יום  מחדש
....      
אלברט:   גם  היא    בפארק ?
ינון:    רובם כאן   ....    כמו  על  האולימפוס .... אפרודיטה
היפה    ניצבת  בפרגולה  הרומנטית
          שלה   בכניסתו   הדרומית  של  הפארק ,  בשכנות  
לדיוניסוס , ארטמיס  , הרמס
          ואתנה ....היא  אוחזת  את  הנבל  צמוד אל חזה ,  
נכונה  לזמר  ולפנק  כל   צעיר  שבו תחשק ,  
         לאחר   שחיסלה  את אויביה   המושבעים  . העלימה   את
  היפוליטוס  ,  הפכה   את    
         פוליפונטה    לינשוף  ואת   ארסינו   לסלע   ....
איזו אלילה  ! איזו  אשה  קסומה !
         בכניסה  המזרחית, על  כס מלכות מורם ,  ניצב   זאוס
,לצדו  הרא  ובהמשך :  קרונוס ,  
         הפאסטוס,  ארס ואחרון  לא חביב  : האדס  האיום .
אפולו , הובא   לכאן   לאחרונה,  
        לכן הוא  קצת מרוחק  מהשאר  .  
אלברט:   זה  נשמע  מעניין .... ואני חשבתי שכל זה מתרחש רק
בדמיון  שלי  
ינון:       לכל  אחד  מהם  אורח  חיים  מרתק  משלו .... אין
ספור  ספורים  ואגדות...  
אלברט:  אז,  בוא , בוא,  שב  לידי וספר לי מה    עוד   אתה
יודע   על  אפולו  ....
ינון:  ( מעיף מבט באפולו  כמתנצל)יחסית לאחרים,  אפולו הוא
באמת אל טוב . אל הרפואה,  אל
              השמש   והאור, אל   הצמחייה ,   השירה  והיופי
... כוחותיו היו  אדירים  והשפעתו            
             כבירה   .... אבל ... ( מהסס    קמעה  כשמבטיו
נעוצים  בפסל )
אלברט:     " אבל "  מה  ?   תמשיך ... תמשיך ... ( אל הפסל)
במחילה בכבודו .....
ינון:       היו   לו  גם  כמה צדדים אפלים.... אפילו
שליליים....אם אפשר לומר...
אלברט:    צדדים  אפלים לאפולו ?  
ינון:       כשליט  שמימי  מכובד   , מבניו המועדפים של זאוס ,
הייתה לו  יד   בהפצת   מגיפות,          
            בצורת    ורעב . בשל  גזירותיו  הקשות   דבק בו  
הכינוי  הלא כל כך מחמיא  של  אל  
             המוות .  מתחרהו של האדס האיום.  פעם, בצעירותו,
באחד    מתחרויות   השלכות
             הדיסק   ,  ערף   את  ראשו   של   היאסינטוס  
הצעיר  .  אולי    בשגגה , אולי   מקנאה  , מי
           יודע ?   יחד    עם  אחותו    התאומה  ארטמיס
חיסל   את כל     ילדיה    של ניובה    אשת  
           אמפיון   נגן הנבל ,  רק מפני  שהעיזה  להתפאר  
בילדיה  .  
            אפולו     יזם   וגם    הוציא    לפועל    את
השמדתם     של   הקיקלופים ,  בעלי   העין  
           האחת.     בקיצור,    אפולו   ,אל גדול ,   שנוי
במחלוקת ,  אהוד  ושנוא  גם   יחד   .....
אלברט:  ( כשמבטיו מופנים  אל  הפסל )  אל אחד  ופנים  רבות לו
..... אל שלא  ממש  ציצית
             שכולה תכלת   ,  לא  כליל השלמות
ינון:     ודאי שלא .  שלא כמו   באמונתנו   ,     שאל אחד
לכולנו  ,   בזמן העתיק    ,    היה  אל  
             ניפרד   לכל  מטרה     ולכל  יעוד   ביקום
.....    
אלברט:    (במבט  מרצין  אל הפסל)  כעין  אל אישי , לכל
אחד....
ינון:       בערך . לעומת זאת תאר לעצמך  איזה  כובד המשקל  
מונח על גבו של האל
            האחד והיחיד      שלנו .  אפילו אם יש לו כמה
עוזרים  פה ושם . מה  הפלא    שלעיתים  
              קרובות  הוא מפספס   .....
אלברט:    והאלים   לא  ?
ינון:        ועוד איך  !  אלא     שאל  מיתולוגי  שפספס  ,
ללא טיעון  מתקבל על הדעת  
               עתיד   לתת את הדין   , להישלח     ממרום  
האולימפוס   אל הארץ   ולשאת את  הקלון    
               כאחד  האדם .... במילים פשוטות -  מורד בדרגה
וכוחותיו השמימיים נלקחים  ממנו   .
אלברט:    ולמי  יש  הסמכות  לגזור את  דינו   ?
ינון:       לזאוס  וחבר  יועציו  הנבחר  , כמובן .
אלברט:    שמע , איך  שאתה  שולט בנושא   .... זה ממש מרשים
.....
ינון:      אני חי ונושם  את  זה יומם וליל  ....  
אלברט:     בן כמה אתה ?
ינון:       בן שמונה עשרה  ...  אנחנו יושבים   ומפטפטים  כאן
שעה  ארוכה   ועוד לא הצגתי  את
              עצמי .  שמי   ינון  , ינון  אפרתי
אלברט:   ינון . שם  יפה .  
ינון:       תודה .
אלברט:   שמי  אלברט ....
ינון:       יש לך משפחה  , אלברט ?
אלברט:    שוב התחלת לחטט ?      
ינון:     סליחה, סליחה , לא התכוונתי  להרגיז . אני  לא רוצה
שתגרש אותי שוב.
אלברט:   אז תחטט  פחות.  אם  אחליט  ,  אספר לך בעצמי ...
ינון :     בסדר. בסדר.   אני  מבטיח לא  לחטט  יותר .
אלברט:   יפה .  בכל זאת, כדי לספק  את סקרנותך .... ובגלל
הקשר  המשותף שלנו לאפולו                                
               כהתחלה  אני מוכן לספר לך  שלא מכבר   הייתה
לי משפחה משלי...  היה לי
                עסק,  היה לי בן ....  היו לי חיים ....
הייתי  " מר "    אלברט  קביליו    ...
ינון:       והיית   גם  סבא  ?
אלברט:   סבא, סבא ... מה   אתה  כל הזמן  מקשקש לי  על סבא ?
ינון:       כי   אתה   מזכיר   לי  את סבי  .... לכן חזרתי
הנה ,  וקיוויתי ... קיוויתי ....
אלברט:   שתמצא כאן את סבך האבוד ?
ינון:       אל תכעס ,בבקשה .... כן, כך קיוויתי  , בדמיוני
הפרוע ....איזו   נאיביות  מצדי ... הרי  
                בטח    יש  לך  נכדים  אהובים  משלך , אז מה
אתה  צריך עוד   נודניק  אחד לאוסף    ?
אלברט:  נכון,  יכלו להיות לי  נכדים , אבל אין  . ( משתררת
דממה  קצרה )
ינון:     אין לך נכדים  ?   אמרת שיש לך  בן ....
אלברט:  לא הקשבת  היטב  . אמרתי  " היה  " לי בן  .... ( שוב
דממה  מעיקה.)
ינון:    ( אינו  יורד  לסוף דעתו   )  אני ...  אני  לא מבין
.
אלברט    ( במבט מופנה אל הפסל ) הוא  יענה  על  הכל ...  
ינון:          מי ? אפולו  ?
אלברט:   אפולו  יודע הכל .  אפילו  יותר מדי ומזה  אני  חושש
... במיוחד מהצדדים האפלים  שלו .
ינון:         אל  תחשוש , אלברט ,  אתה לא לבד  ,  אני  אתך
....      
אלברט:   אתה ?  
ינון:           אני מבטיח לך שאתה  עתיד   להתרשם  ממני
לטובה   . מכושר העמידה  שלי  בעתות
              משבר  ומנכונותי  לעזור    
אלברט:    אתה יודע מה ? אני מתחיל להאמין לך  
ינון:          אני אמנם  צעיר , אך הספקתי לקבל  לא מעט
שעורים פרטיים  בפרקי
                  החיים     .
אלברט:    בוא,  ספר לי משהו  על  עצמך ...
ינון:          כמו מה , למשל  ?
אלברט:    כמו  מדוע  אתה מסתובב  בפארק בשעה   כה  מאוחרת ?
לא  דואגים לך בבית ?  
ינון:         לא .  
אלברט:   מה פרוש  " לא " ?
ינון:         כי אני  ערירי  כמוך   . אתה לא  מאמין  שיד
הגורל הפגישה בינינו ? קשר שרקמו  עבורנו
                   על  פסגת האולימפוס
אלברט:    מה אתה מקשקש ?  אתה הומלס  ?
ינון:          לא, אני לא הומלס  אבל אני  ערירי . אין לי אף
אחד .  
אלברט:   אתה יכול לפרט  ?                    
ינון:      הורי  נהרגו בתאונת דרכים  כשיתי בן  שלוש .  למעט
כמה תמונות ישנות לא נותר לי מהם
               זכר . סבא נחום אסף  אותי אליו , העניק לי חום
ואהבה . גידל ,חינך  ,תמך .... תמיד
                היה במקום   כשנזקקתי  לו ....    סבא  מיוחד
היה  לי  !  שנות חיי היפות ביותר עברו
                עלי   במחיצתו   !  אילו    חיינו   היום  
בעידן  המיתולוגי הייתי  נותן כל הון
                שבעולם  כדי   שהאדס    ישיב  לי    אותו  
מן   השאול ....  ולו  רק  כדי  שיזכה  
               לראות   אותי  במדים ....        
אלברט:  ( בשובו אל המציאות )  אתה  מתגייס  ?
ינון:     כמו  כולם  ,  לא  ?
אלברט:   כן, כן, כמו כולם.....
ינון:            סבא  נחום   נמנה  על   מקימי  יחידת הצנחנים
...
אלברט:   אז מה ?  זה  מחייב אותך ללכת בעקבותיו ?
ינון:      לא מחייב  שום דבר  אך  זה  מה שאני  רוצה לעשות  
....                    
אלברט:     להתנדב  ?  להתגרות  במוות ?  
ינון:       חונכתי  על  אהבת  מולדת  והזכות  להתייצב  להגנתה
. זאת המטרה שקבעתי  לעצמי .
אלברט:   שוב  סבא נחום ?
ינון  :       נכון  . ואני  גאה במורשתו  .          
אלברט:    אתה רוצה להוכיח  קבל עם  ועדה  שאתה גיבור  לאומי  
?
ינון:       לא .  ודאי שלא .  אני לא עושה את זה בשביל הרושם

אלברט:   אתה מודע  גם  לסכנות ? חשבת  על זה אי פעם ?  
ינון:           הסכנה  להיפגע    ?   לא, לא חשבתי .  סבא
נחום היה  אומר : לכל   כדור יש כתובת.
                  ולכל אדם כוכב  המנתב  את  חייו  כבר  ביום
היוולדו .  
אלברט:    משהו  בדומה לזה  שמעתי מאפולו
ינון:           אפולו  דיבר אליך  ?
אלברט:   תאמין או לא ,אבל זה מה שקרה  
ינון:          למה שלא אאמין ? אצלי זה קורה לעתים קרובות
אלברט:   עם אפולו  ?
ינון:          לאו דווקא .  בעיקר  עם אפרודיטה  , מדי פעם
עם דיוניסוס  והרקולס  ולאחרונה עם ארס            
אלברט:   ארס ?
ינון:          ארס, אל  המלחמות  .  זה שניצב  בפאתי הפארק
במבט קשוח  והשריון  כבד  . עם  חנית
               ולפיד בוערת  בידיו .  דמות  מרשימה  של  מלך
מלכי  המצביאים  
אלברט:    זה האל הקורא לך לדגל ?
ינון:            הקריאה   לדגל  היא  הזכותי  להגן על  
המולדת    , זה החינוך
                  שקבלתי....  ואת זה אני  מיישם  . אלה אינן
מילים  ריקות   ,  אני יכול   להבטיח  לך.  
אלברט:   ( בראש מורכן קמעה)  אתה צודק, אתה  צודק ,ינון. אני
בוש ונכלם  מדברי הניכור            
                  שהטחתי   בך  במקום לעודד  ולהרעיף עליך
מחמאות .... אני , אני לא יודע מה קורה לי.
                  אני מקווה שאתה לא כועס
ינון:          אני  לא כועס   , באמת.    להפך ,  אני מלא
הערצה  כלפיך  ...
אלברט:     הערצה ?  אל תצחיק אותי .  מה יש להעריץ בי ?
ינון:          רואים את הדאגה  שלך בעיניים . כמו כל  אבא או
סבא  טוב  שדואג.    
אלברט:      כך וכך , זה לא מקנה לי את הזכות לנזוף בך ולהוריד
לך את המורל
ינון:       זה  מקנה לך את הזכות להיות הסבא שלי ...
אלברט:      מה  אמרת ?
ינון:            אמרתי שזה מקנה  לך  את הזכות להיות הסבא
שלי
אלברט:     מה , אתה עושה צחוק ?
ינון:        אני  מתכוון  לכל מילה , סבא , סבא .... אלברט  ,
אין לך מושג  כמה  אהיה מאושר  
אלברט:    תאמר לי ,ינון, אתה בטוח  שאתה בקו הבריאות ?      
         
ינון:        אתה  הסבא   המיתולוגי  שלי , הסבא   האבוד  שירד
אלי מן האולימפוס  ,  סבא אלברט,
                 אתה  לא תופש ?  שום דבר  לא מיקרי  בעולם
המיתולוגי    
אלברט:   סבא אלברט ?
ינון:        כן, כן , סבא אלברט
אלברט:   ( לאחר רגע  ארוך של  תהייה ) סבא  אלברט, סבא  אלברט
. זה דווקא  מצלצל   לא רע .
                בוא נשמע   את זה שוב.    
ינון:           כן, סבא  אלברט  , זה נשמע   מצויין
אלברט:    אם    כך , למה אתה עוד  מחכה  ? בוא,  תן חיבוק חזק
לסבא  אלברט  
               ( שניהם מתחבקים . עיניהם   דומעות   מאושר.
כשפניו של  אלברט   אל אפולו  הקורץ  
            לו בשביעות רצון )    תודה , אפולו  תודה .

 
                                               האור  יורד




               
                המשכו של אותו  לילה בפארק . אלברט  וינון
רדומים  זה לצד זה , על הספסל . אפולו
               עם    אפרודיטה   עומדים לידם ומתבוננים בהם
. אפרודיטה  , צעירה , מהממת ביופייה .
               שערה  הבלונדיני  גולש על  גבה  . על ראשה
נזר  ורדים  אדומים , רגליה יחפות . שמלת        
               מלמלה  צחורה ושקופה עוטה   את  פלגי גופה
המושלם .
אפולו :   זה   הצעיר שחיפשת  , אפרודיטה  . הנה מצאתי אותו
עבורך
אפרודיטה:  ( לאחר שסקרה אותו מכל הכיוונים . מעבירה   ורד
אדום על פני אפו )  נאה .  מוצא            
           חן   בעיני .   איך קוראים לו  ?
אפולו:    ינון  . בתול  כביום  היוולדו . באחריות .
אפרודיטה:  קודם כל   חייבים   לשחרר  אותו  מבתוליו .... עדיף
שאני  אעשה זאת  מאשר אשה
           אחרת , חסרת נסיון ,  שתתסכל אותו  לכל חייו    

אפולו:          שמעתי אותו  מקנא   באדוניס
אפרודיטה:     אהבתי  לאדוניס  הייתה כאין וכאפס בהשוואה  למה
שמצפה  לו  ....
אפולו:    קחי בחשבון  ,אפרודיטה,  שהבחור  הזה  עומד  
להתגייס  , להישלח  לקרב  ...  ואלה
            תהיינה  שעות  נעוריו    האחרונות .   הוא אפילו
לא מעלה על דעתו  שבעוד  שבועות או
              חודשים   אחדים,  בתוך מוראות    המלחמה  
האכזרית  יקפצו  שנותיו  קדימה  ויאבד את  
             תום  נעוריו  כהרף   עין .  
אפרודיטה:   ניסית  לבקש את התערבותו   של   ארס  -  אל
המלחמות ?
אפולו:          לצערנו  , ארס  מנוטרל  כאן לחלוטין .
אפרודיטה:      ומי זה  הזקן  שלידו ?  
אפולו:           סבו  .  גם  זה סיפור  בפני עצמו .        
אפרודיטה:    ( מתבוננת בו  מקרוב ) אני  סבורה  שהגיע הזמן
לשאת  אותו אל  נחלתי .
אפולו:          בחפץ  לב
אפרודיטה:   אז בוא , אפולו, בוא , עזור לי  ....  ( האור דועך
בלאט . מבעד  לערפילים  ,צלליות
                      השניים   בנושאם   את  ינון , השרוי  
בשנתו , אל ממלכתה של  אפרודיטה .לאחר
                     מכן, אפולו   חוזר ונעמד    אל  כנו
בתנוחה  אופיינית )  
אלברט:    (  לאחר התפוגגות  הערפילים  . מתעורר ומגלה  שינון
איננו לידו) ינון ! ינון!  
אפולו:     סססת . ....  אתה  מעיר  את כל  הפארק , אלברט  
אלברט:    אפולו,   תודה לאל  שחזרת  . ראית את ינון ?
אפולו:       ראיתי
אלברט:     ו .... ?  
אפולו:       ו... כלום
אלברט:    מה  פרוש  " כלום" ?  ידוע לך  לאן    הלך  ?
אפולו:       ידוע  .    
אלברט:     לאן ?
ינון:          אני  לא  רשאי לגלות    
אלברט:   גם לא לי  , הסבא   שלו  ?
אפולו:      גם .
אלברט:     איזה מצב  רוח לוחמני  קיבלת  פתאום   !  מה   קרה,
אפולו  ?
אפולו:      קרה   ?
אלברט:    משהו   שקשור ליחסים בינינו      ?
אפולו:      לא ...
אלברט:    בין  ינון  לביני ?
אפולו:       לא .
אלברט:    אז מה  ?
אפולו  :      מוטב  שתחדל    לשאול .  תהיות    האלים  הן
למעלה מבינתם  של  בני  תמותה  
               כמוך.  
אלברט:   חשבתי   שרק  אנחנו  בני  " התמותה " ,  נגועים  
בדפרסיה   .
אפולו:     אל תהיה ציני  ,אלברט  ...  אנחנו   מסוגלים לראות
הרבה יותר רחוק מכם
                 על כן מקדימות  אותנו    תחושות   הכאב  או
השמחה  .
אלברט:   אתה  רומז  שהעתיד  מבשר רעות  ?
אפולו:   אני לא רומז כלום , אלברט  
אלברט:   הקדרות שבקולך  אינה מעודדת .
אפולו:      בא  נפסיק לעסוק  בנבואות   סרק  ונדון במצבך .
אלברט:     במצבי    ?
אפולו:        אל   תיתמם , אלברט !  אתה כבר יודע  
שהתחברותי אליך  נגזרה  מלמעלה. הגיעה  
                   העת  לדון  ולסכם  את   עתידך . במילים
פשוטות : הגיע זמנך  לעמוד  לדין.
אלברט:     לעמוד לדין ?  כבר  עכשיו ?
אפולו:      ההיתממות לא תעזור לך . כמה  זמן  סברת   שתצליח
להתחמק  ?      
אלברט :   אני  עוד  לא מוכן  ,אפולו . אנא , תן לי עוד פרק
זמן  למחשבה ... עוד פרק זמן קצר  כי
                נפשי   פגועה  וחלושה  עדיין .
אפולו:    ימי  החסד באו אל קצן , אלברט.  זאוס מסרב להעניק לך
ארכה  נוספת . אילולא מוניתי            
                   סניגורך ,  ספק  אם היית  מצליח  לשמור את
האדס  מרחוק .
אלברט:     האדס ?
אפולו:        האדס - אל  השאול ... אל המוות ....  שכחת ?
אלברט:     המוות  מפחיד אותי  פחות מהעמידה  לדין ....
אפולו:      ידוע לנו .  עליך רק לזכור שלפני  עריכת המשפט
ופסיקת הדין  אתה משולל זכויות.
                   אין לך  אפילו  זכות   מחאה  .  כל
המניפולציות   האלה  שאתה  
                  מנסה לעשות   על   חשבון  השכחה  
וההיתממות האווילית  , עלולות רק להזיק  לך
                 בהתייצבותך  בפני  זאוס  .... קח    את זה
בחשבון,    אלברט .
אלברט:   דווקא עכשיו  כשסוף סוף  מצאתי   לי נכד ...
אפולו :    עכשיו  כשמצאת לך נכד   שבונה עליך מגדל של צפיות ,
מוטלת עליך חובה  כפולה
                  ומכופלת  לעמוד לדין  ,  ואולי  להזדכות  ,
אחרת  אינך ראוי לנכד שכזה  .      
אלברט:   ובכל זאת  אתה מוכן לומר לי   היכן   הוא    ?
אפולו:      לא !
אלברט:   אני לא מבין מדוע  הסודיות הזאת ?
אפולו:       כך נהוג  אצלנו  .  כשישוב , אם   ימצא  לנכון ,
יספר לך בעצמו   ....
אלברט:    אתה  מבטיח   שישוב  ?
אפולו:        אין לו כתובת אחרת  מלבדך  ....
אלברט:    אני  חושש   ,  אפולו ....  אני חושש מהחשיפה ,
מהשחזור , מפסק הדין
אפולו:        לא נותרה לך ברירה  , אלברט . עדיף לגמור עם זה
עכשיו  מאשר להמשיך ולהתייסר .
                יהיה אשר  יהיה . בית הדין  בראשותו של זאוס
כבר  ערוך  לכך
אלברט:       מה  צפוי לי  אם  יחייבו אותי בדין ?
אפולו:       הכל בידי  זאוס
אלברט:    לפני שהכרתי את  ינון  לא  היה  איכפת  לי אם למחרת
היום  תזרח השמש  או  יתקדרו
                פני   השמיים. אפילו פיללתי  לסיים  עם זה  
מהר  ככל האפשר ,  מה היה לי להפסיד ?  
                   אבל   היום , חל מפנה     בלתי צפוי ....
השכמתי  לחיים  חדשים , כמו מתוך  הקפאה  
                עמוקה .... לחיי  יש לפתע   יעוד , יש משמעות
... גיליתי  שיש לי עוד מה לתרום ....
                שלמרות הכל  נותר   בי מטען  לא מבוטל   של  
אהבה  .... יש בי עדיין מצבורי  חמימות
                וצורך להעניק      
אפולו:       רק אל תשכח  בבוא  העת ,    להציג את  טיעוניך  
ללא פיתולים  והתחכמויות,
                   מיותרות  ,  מבלי לעורר את  חמתו  של זאוס
.      
אלברט:     הוא שופט  אכזר חסר פשרות   או  נוטה  להאזין גם
למיחושי  הנפש   ?
אפולו:       את התשובות  תקבל  במשפטך  הקרב  ובא ,אלברט .
אלברט:   (בהתרגשות גוברת )  אולי  אפשר להגיע  להסדר  כלשהו ?
לדחות  לפעם אחרת  ?
אפולו:      אין  לדחות יותר   .  לפני    שהרוחות  יתחילו
לסעור   שם  למעלה .....    
אלברט:    האם   תתייצב   לצדי ,  אפולו  ?
אפולו  :     לשם כך  נשלחתי .    אך איני מבטיח  דבר .  כובד
המשקל  מוטל על כתפיך .  היה  
              מוכן  להיאבק  על חייך , אלברט  ואל תוותר.  
היה  קשוב לרחשי לבך  ואל תנסה לעוות,  
                 להסתיר ולטשטש    עובדות  . זכור שאתה ניצב
בפני זאוס ,  מלך האלים . עתידך  נתון  
                לחסדיו .
אלברט:    דווקא עכשיו  אני רוצה לחיות, אפולו ,   דווקא
עכשיו  ......
                   
                   
                                                       האור
 יורד  
               

           
            חלקת  אלוהים הקטנה  , נחלת   אפרודיטה , אלת
האהבה .  כרי  דשא  
          מוריקים ,    ערוגות וורדים , עצי  פרי   קטנים  ,
תפוחים    והדסים  , האהובים עליה  
           במיוחד   .  מעל   פתח  משכנה , בפרגולה   עטורה
עלי   גפן  מטפסים    וצמחי נוי  ,
          מתנשאים  ארבעה      פסלונים  המסמלים    את  
אישיותה    :  יונה , איל, ארנבת  
         ודולפין .  אפרודיטה בשערה  הפזור  על גבה ושמלת
מלמלה  שקופה   כנימפה חלומית  
       מארץ  האגדות .   לראשה  נזר   ורדי  ארגמן .        
     
        ינון   מנמנם  עדיין  בערסל    החבלים  התלוי בין
שני גזעי  עצים ,    אפרודיטה מנענעת
           את הערסל  ומפזמת  זמר ענוג   כשהיא מלווה את עצמה
בנבל .
אפרודיטה: ( לאחר  שסיימה  את  שירתה  ,מניחה  הצידה את הנבל
ונושקת ברכות לינון )
                    עורה   ,    עלם חמודות שלי ,עורה .  
הבט , ארטמיס  הטובה  מנעימה  לנו   את  לילנו    
                   בנגוהת   בהירים   ( מצביעה לעבר  הירח  )
וצבא   כוכביה  זוהרים כנטיפי פנינים .
                   ( מלווה את יקיצתו בליטופי עדנה  ) ליל
אהבים   למשמרת נצח  יעדו לנו  , אהובי....  
ינון:      ( נעור, משפשף את עיניו  בתדהמה גלויה )  איפה אני
...  איך  הגעתי הנה ? מה אני עושה
               כאן  ?  
אפרודיטה:  ששש... הרגע , הרגע ,  אהובי  ... אתה נמצא  במקום
הכי  חמים , הכי  מענג  
             בעולם ....   איש לא  יפגע בך כאן.
ינון:       (פליאתו  מתעצמת  כשהוא מזהה את אפרודיטה ) אפ...
אפרודיטה  ?
אפרודיטה:   אכן  .....
ינון:           איזה מן  חלום   זה ?  ( ממשש אותה  קלות  )  

אפרודיטה :   לא חלום  ולא  דמיון   , אהובי .  הלילה
אפרודיטה  בשר ודם,  כולה    שלך ,
           רק שלך  ....
ינון:                אפרודיטה   שלי  ?
אפרודיטה:    חשקת  בי , הלא כן ?  
ינון  :            חשקתי בך , זאת לא מילה ,אפרודיטה .
חלמתי אותך ללא  הרף . חלמתי  אותך
                   בהקיץ.... בלילות ארוכים של צינה  ובדידות
.   קנאתי בערה  בי להשחית כשדמיינתי
                     אותך   בזרועות   מאהבייך:מניתי אותם
בכאב צורב אחד ,אחד.  ארס,   הרמס,
                     דיוניסוס   ,   היפאסטוס ואדוניס ....

                  ראיתיך   ביופייך   האגדי  ,מתמסרת ,
כלילת השלמות והתום ,  יצירת  מופת   אלוהית  
                    מעודנת   שופעת חום ואהבת אין  קץ  ...  
   
אפרודיטה:   ואני  קלטתי   את   משאלות לבך,    אהובי  והריני
כאן  ....  
ינון:         ( מעביר את ידיו על פני גופה  כמהופנט)   ?  הו,
אפרודיטה ,שלי  ....  לא אכפת לי אם  
                חלום  הנך  , או  דמיון  פרוע  , העיקר לחוש
עכשיו  את מגעך  החם , לנשום את  
                ניחוחך  המשכר  ולקוות שזה לא ייגמר  לעולם
...  
אפרודיטה:  ( על מנת להמחיש , ניגשת   ונושקת לו  על שפתיו )
את   האהבה שאני  מעניקה                      
             לך,  עכשיו,  אהובי ,  תנצור בלבבך   לנצח,  וכך
בימי  ערגה וקור,   היא תשוב אליך כל
               אימת   שתבקש ותמלא   את  חללך הריק  בנועם
ורכות
ינון:        הו  , אפרודיטה  שלי .   (  מחבק אותה בחום )
אפילו  בחלומותי  הנשגבים  ביותר  לא
               תיארתי  לעצמי  שכך  יהיה  
אפרודיטה:    ( נושקת לו שוב  , נשיקה ארוכה )  ששש... אתה
מדבר יותר מדי .
                        (  מושכת אותו  ברכות אל תוך הפרגולה
)
                  לפתע ,  עננה חולפת  על פניהם . צלו
המאיים  של  האל  האדס - אל  
              השאול  ,כנהימה  רוח מהדהדת .   גלימתו  השחורה
 מתעופפת   ללא
              דמות .   ענן   כבד וברקים עזים   מקדירים   את
 פני   השמיים . אפרודיטה  
             וינון    נצמדים   זה לזה  , בפתחה של הפרגולה
)

אפרודיטה :  ( ניצבת כחיץ   לנוכח  צילו  המאיימת של האדס) שא
רגליך מכאן, האדס!
                   קח אתך  את מחשכי  השאול שלך ,  את  
סערות  המוות  והכיליון , הטבע אותם  
                 באצ'רון    ובקוקיטוס , נהרות  הצער  והבכי
בממלכתך , מקומך לא  כאן בין החיים. סור
                לך  ממלכתי   ושוב   אל  שרון , ספן המוות ,
משרתך  הנאמן ,  כי   כאן, במקום   הזה  
                שולטת  האהבה ,העדנה והאושר.  שוב  אל  
מדורי  הגיהינום   שלך , אני  מזהירה אותך ,
               האדס ,שא   רגליך  מאתרי   נחלתי   ומיד  ...

קולו של האדס:  (בהדהוד מצמרר )  נקם ! נקם !  נקם !  ( קולו
הולך ומתרחק   )                    

             ( עם שוך הסערה ,הצל  הולך ונעלם בתוך  עננת עשן
סמיך המתפוגג  
               בעקבותיו . אט, אט ,  חוזר  השקט והשלווה  אל
ממלכת האהבה  )      

ינון:              האדס  הגיע   עד  הנה   ?
אפרודיטה:   מאז  פרוץ המלחמות ,  האדס   נוכח  באזור  הזה
בקביעות  
ינון:                שמעת את קריאות  הנקם  שלו  ? מה הוא
זומם  , אפרודיטה ?
אפרודיטה:     מה שהוא  זומם  בכל מקום .  הרג ,  הרס   וחורבן
....
ינון:             רק המחשבה  עליו   מעבירה  בי   קור  
אפרודיטה:    הנח  לזה , אהובי .  חבל להקדיש לו  מחשבות  
בליל האהבים שלנו...  
ינון:           אכן, צודקת את , אפרודיטה  , שלי  
אפרודיטה :   ( בהושיטה  את ידה לעברו) בוא, אהובי,  בוא, הנח
 את  הבלי העולם  הזה      
                לקצרי הרואי  , רודפי המדון  והשררה .
אפרודיטה  שלך מזמינה אותך עכשיו אל        
                 היכל האהבה    לרוות באהבים  ..........

        צלילי נבל  ערבים  מלווים  את כניסתם  לפרגולה  .  
                                     
                                   הבמה    מחשיכה  




         באותו לילה, פינה  אחרת   בפארק .  שמים בהירים ,
כוכבים נוצצים ,
         ירח מלא .     על משטח  משופע   ,   ניצבת  במת שיש
,  
         עליה כסא  מלכותי  עטור     ענפי   פרי שונים וזוג
נשרים ענקיים  
         בשני צדדיו . מאחורי  הכסא ,   רקועים מראות מן  
המיתולוגיה  בריצוד  
        אור וצל .   אלברט  ישוב על שרפרף  קטן , לצדו  עומד
אפולו .   מבטיהם  
        נשואים   לעבר במת   השיש   שמאחוריה  ניצבים   שעריו
הסגורים של
        האולימפוס, ממלכתו  של  זאוס.  


אלברט:  ( נרגש  ונסער . המתח  ניכר היטב  על פניו ) מתי , מתי
כבר  יגיע  ? המתח הזה
                 הורג  אותי  ....
אפולו:   קצת אורך רוח   , אלברט ...  זאוס אינו מודיע  מראש
על בואו .... הוא בא במפתיע
אלברט:   אני  יוצא  מדעתי    . ( מנסה  לקום . אפולו מחזיר
אותו למקומו .)  הסבלנות שלי פוקעת.    
אפולו:  ( בתוקף  )  שב , אלברט , שב  והרגע .
אלברט:   קל  להגיד .    לא את דינך  חורצים   היום    ....
אפולו:     בכל זאת,   אתה חייב  לשלוט  על עצביך  . להתרשמותו
הראשונית  של זאוס  
            תהיינה  השלכות  בהמשך    .... זאוס בדרך  כלל
שופט  מהר  ולעניין.  אין לו פנאי    
              לזוטות ...
אלברט:     בעיני  זאוס חיי  הם  זוטות    ?
אפולו:        זוטות ,   בהשוואה    למטרות   המידיות  שהציב
לעצמו על מנת לשמור על עולמכם  
                 השסוע,  שקידמת   המדע   וכלי  המשחית
המתוחכמים מאיימים  להוביל אותו בצעדי  
                   ענק  היישר  אל פתחו    של  האדס
אלברט:   אם כן   פרוש הדבר   שהמשפט   שלי   הוא  רק  למראית
עין .   כעין  שעשוע  פומבי
אפולו   :   זה  הפרוש  שלך , אלברט
אלברט:    אז למה  נותר לי  לצפות  אם על פי  התחזית
האפוקליפטית שלך  לכולנו  צפוי  אותו  
                גורל    ?    
אפולו:      זאוס  מנוי וגמור   לבלום  את ההתדרדרות  הזאת
אחת  ולתמיד . הוא  הקדיש למשימה
                את    בחירי  האלים   ובנוסף  להם  שלח  
אלפי שליחים מוסווים  על מנת  לעקור
                 משורשיהם   עשבים  שוטים   ,  זורעי   מדון
ומחרחרי  מלחמות  .
אלברט:   הכל  טוב ויפה  אבל במקרה  שלי  זה כבר לא יעזור.
אז  אולי נדחה את המשפט  שלי  
             למועד אחר   ....  כשיתפנה   מעריכת  הסדר
העולמי   .... שהוא  בהחלט  לא  עומד  היום  
               בראש    מעיני  
אפולו:      (  בכעס מאופק  ) המועד  הזה  נקבע  על ידי  זאוס
בכבודו ובעצמו   וזולתו אין איש                
             הרשאי  לדחות  או  לבטל  .     ברור  לך   ? (
בהרמת קול  פסקנית )
אלברט:   כן  ,אפולו .   (  מופתע  מתגובתו   הבלתי צפויה  )  

                 

                  רוח  עזה, שורקנית מתפרצת  לפתע .  ברקים
ניצתים וכבים חליפות.
              קדושת    האלים .     יראת  האולימפוס. צלילי
קרן יער
              מהדהדים מן   הפסגות   אל   מורד  העמקים .
הרוח  שוככת  .
               צליליה העמוקים  של הקרן  בלוותה  את כניסתו
של  זאוס,  מלך  
             האלים.   דלתות  האולימפוס נפתחות לרווחה  .
זאוס - בחזות
             קודש  מרשימה , עטור זקנקן  לבן ,כתר מלכות
לראשו,  לבוש טוגה  
            בצבע ארגמן    משובצת   אבני  חן מנצנצות  בשלל  
צבעים .  בידו
            האחת   שרביטו  המוזהבת  ובשניה מגילת    קלף .
אפולו  מרכין ראשו  
            ומסמן  לאלברט   לעמוד ולקוד קידה . זאוס  
מתיישב על כיסאו הרם .  
            צלילי   הקרן   משתתקים   בהדרגה . דממה .

אפולו:      תיכון  אחווה   ושלום    בממלכתך   ,   אבי  ,
מלך מלכי  האלים , שליט האולימפוס....
זאוס:         ברכתי  לך , בני ,  על  שליחותך   המסורה     על
 הארץ ....
אפולו:      אילולא  ברכתך  ,אבי ,  שליחותי  כאן   הייתה  
כאין  וכאפס
זאוס:        מסירותך  נחלה  הצלחות  רבות  ,בני,   מעשיך
ירשמו  למופת  בכתבי   האולימפוס    
אפולו:      תודה לך , אבי
אלברט:  ( מאד נרגש מן המעמד )  על  זה  גם אני יכול להעיד ,
הוד  קדושתו .... (  אפולו  מבטל  
               את דבריו   בתנועת יד  ומשתיק אותו  )
זאוס  :    ( פורש את מגילת הקלף )  עיינתי   באיגרתך ,בני,  
על  כל  פרטיה   ולאחר      
                 שנעזרתי  בשרותיהם  הטובים  של  הרמס  
והסטיה   החלטתי  שהמקרה הזה אכן יוצא
                  דופן     במהותו  אם כי נגזר מן  האקטואליה
הטרגית  המתרחשת  מדי יום  על  פני  
                 הארץ   הדוויה   הזאת  ....
אלברט:   ( בלחש )  נכון  הגדרת  את המצב  , הוד  קדושתו ,  "
אקטואליה טרגית "  
אפולו :      ( משתיק אותו בתקיפות )  ששש!  מעתה והלאה  אתה  
מגיב   רק  כשפונים   אליך  .  
                  ברור ?
אלברט:   ברור .  
אפולו:      אף לא  הערת  ביניים   אחת , אף לא הגה ... .    
אלברט:      סליחה ...   זה לא יקרה  שוב  
זאוס:        (  מבט  מעמיק   נעוץ באלברט )  אני מבין  שזהו
האובייקט  
אפולו :      אלברט  קביליו ,  עד  לפני  האירוע , אדם  רגיל ,
מן השורה , ניהל  אורח חיים   ללא
                      דופי    ואפילו הצטיין   בצניעותו .
אדם  שהתקיים  בכבוד , אדם יום  יומי ,   שאינו  עושה    
                 כותרות  ....
זאוס:       הבהרת לו את זכויותיו, בני  , לפני שאנחנו מתחילים
?
אפולו :  ( כשפניו  מופנים  אל אלברט )  הבהרתי לו  שבשלב
הנוכחי זכותו  היחידה  היא להאזין
                מבלי  להגיב  
זאוס:      הבהרת  לו , בני ,  שאני לא אוהב  שמתפרצים   אל
תוך  דברי ?
אפולו:   הובהר לו , אבי, הובהר לו  חזור והבהר   ( אלברט
מנענע  ראשו  לאות הסכמה )
זאוס:       דבר  נוסף ...  גזר הדין  יבוצע  בו  במקום  ...
ללא  ערעור  , ללא  עיכובים ...
                ( אלברט נעמד לפתע על רגליו מבלי להוציא הגה
. אפולו מושיב אותו  חזרה )  
אפולו:    האובייקט  מוכן ומזומן   לקבל  על עצמו  את ביצועו
של פסק  הדין  ככתבו  וכלשונו  מבלי  
                להביע  ספקות  בכשרותו  ואמינותו  של  בית
המשפט  זה ...
זאוס:     אם כך   לא נותר  לנו אלא להמשיך ...    
אלברט:  (  אינו  מסוגל לנצור יותר  את  לשונו ) אם יורשה לי ,
 גם  לי  יש   משהו  לומר ....
אפולו :   אלברט , זכור שהוזהרת . לא להתפרץ   ללא רשות    
אלברט:    כשחיי  נתונים כאן על כף המאזניים  ,    איך  אוכל  
לעמוד מן הצד  ולבלוע  את
              לשוני  כאילו מדובר במישהו  אחר  ?  
אפולו:      לשם כך אני נמצא כאן
אלברט:    מתי אשמיע את  דברי   אם  ברגעים  הכי  קריטיים  
אני  נדרש    להחריש   ? .
זאוס:         הוא  איננו  ממושמע , בני,  אני חושב  שנאלץ
לנהל  את  המשפט ללא נוכחותו  ...    
אלברט:   ( מצליח לחמוק ולגשת קרוב לכס המשפט) רק רגע , רק רגע
אחד  ,  הוד קדושתו !
               ( אפולו מנסה  למנוע ממנו  אך זאוס מאותת
שיניח לו  לדבר ) אנא , הרשה לי  
                   להשמיע    באוזניך  את מה  שרובץ  על לבבי
,אחרי זה  אני מבטיח   לנצור את
                 לשוני  ולבלום את פי   ללא  התפרצות נוספת  
, אנא  הוד קדושתו , הרשה לי...
זאוס:      האולימפוס  מינה את אפולו   לסנגר עליך  ,  הוא
היחיד שרשאי  לשאת דברים  בשמך  
אלברט:   במחילה   מכבודך ,   הוד קדושתו ... עם כל  ההערצה
והכבוד  שאני רוחש לדוברי  ,  אין  
                   לו  היכולת   להציג  בפניך   את  מיחושי
נפשי , את  דאבי  לבבי   ואת לבטי
                  הנסתרים   אותם אני נושא בקרבי  יומם וליל
. לעניות דעתי, גם אלה עשויים להוות
                 מרכיב  חשוב  בעת  פסיקת הדין .    הנה,
למשל  הלילה  , אחד מלילותי  הקשים,
                  ביותר , בקשתי   את נפשי  למות .....
החלטתי  שהגיעה העת  להסתלק  מעל פני
                 האדמה  ... הרי  נוכחותי אינה  מביאה תועלת
לאיש  ולעצמי   גורמת  רק  ייסורים
אפולו:     אלברט ,  אני  דורש  ממך   להפסיק  .      
זאוס:      (  מאותת  לו לוותר ) הנח לו ,  בני ,   תן לו
להמשיך  ממילא  נופצו כבר כל המוסכמת    
                  נראה לאן הוא  רוצה להוביל  אותנו
אלברט:       תודה , הוד קדושתו. כמו שאמרתי , הלילה , בנפול  
רוחי  בתחושה של  ייאוש סופני  
               החלטתי  לשלוח  יד בנפשי  ולהביא  קץ  לפרשה  
 .     והנה  דווקא  בליל  גורלי  
                זה  פוקד  אותי   מושיעי , אפולו ,  בנך רב
החסד , אל השמש,אל החיים השירה והיופי ,
               אלי  הטוב   והמיטיב,  והוא   דורש ממני  
לנסות   להשיב  אלי את  טעם    החיים  
               בעמידתי   לדין  בפניך , הוד קדושתו  , על מנת
שתחרוץ את דיני  לחובה או לזכות .        
                בלשון חדה שאינה משתמעת לשתי פנים , הוא  
שכנע  אותי  לחדול   ממחשבות  האובדן  
               והשכול   שאחזו בי    ולנסות  למשוך  את ידי
מצעדי  ייאוש  שעמדו לנגד  עיני  ולו רק  עד  
                לתוצאות  המשפט .  
               הוא   אפילו  דאג  שהאלה  הסטיה  תשלח  אלי את
ינון  , אשר אימץ אותי כסבו  ומילא את  
                החלל  שהותיר  דודי  ,  בני המנוח  .  
שוכנעתי , הוד  קדושתו ,  שעל מנת להמשיך הלאה  
               ללא   מעידות   וייסורי  מצפון  מעיקים   עלי
להשתחרר   מהרגלי  ההלקאה  העצמית   .  
              על כן    הסכמתי  להתייצב  בפניך, הוד קדושתו
ולפתוח  את סגור לבי ,  אך  בשום  אופן לא  
              אסכים     לעמוד לדין  כ " אובייקט "   נרמס
ומושפל  , ללא  צלם אנוש  .  כי אז ,   עדיף  לי
             למות     כאן   על המקום   ללא דין ודברים  ,
ללא משפט . לסתום הגולל  וחסל   .
              זה  כל   מה שרציתי    לומר ,  הוד  קדושתו ,
לפני שתגזור את דיני .  ובזה  סיימתי .  תודה
              על    ההקשבה .
               ( אלברט חוזר אל מקומו . משתררת  דומיה  קצרה
. נראה שדבריו  עשו  את שלהם)
זאוס:     ( אל אפולו )  יש לך  עוד  משהו  להוסיף   , בני ?
אפולו:    לא  , אבי  
אלברט:    רק עוד  בקשה אחת אחרונה , הוד  קדושתו  ...  
זאוס:        דבר  !
אלברט:    אבקש  מהוד קדושתו  לקרוא לי  אלברט , אלברט קביליו
ולא   " האובייקט  "
אפולו  :      זהו  הנוהל   המקובל  על האולימפוס, אלברט    
אלברט:    כאן  על הארץ   אדם  ללא שם  ,  הוא  אדם  ללא  מהות
, אדם מחוק .  
זאוס:       לי אין  התנגדות  לחרוג מן הנוהל  מפאת  הנושא
המיוחד  .  מה הלאה ?  
אפולו:    אם  כך, אבי,  אני חושב  שאפשר  להמשיך    
אלברט:  תודה , אפולו ....  
אפולו:     (ממשיך )  בשנת  אלף תשע מאות  תשעים וארבע  למניין
 בני  פרומטאוס ,
                  התלקחה    האש    בגבול  הצפון .   נפגעים
רבים  משני המחנות    נשטפו  בנהרות  
                 הדמע    :  סטיקס ,   קוקיטוס  ולטה  ,
גופותיהם  הועמסו   על ספינותיו  של  שרון , ספן  
                 המוות  של   האדס  והועברו  אל ממלכת  השאול
.  זעקות  שבר צורמות , קורעות  לב ,  
               הגיעו  עד   למשכנות האלים ,   על  פסגת
האולימפוס....
זאוס:      זכור   לי היטב .  הזעקתי  את    הרמוניה  ואתנה  
בניסיון   נואש לבלום  את הקטל   .  
                 אך לשווא .  לא    דיאוניסוס  ששטף אותם
בכמויות אדירות של  יין    ולא  האלה    
                דמטר   בהמטירה עליהם  דגנים  ופרות למכביר ,
גם הם  לא   הצליחו    להפריד  בין  
            הנצים   ולהרגיע את הרוחות . לא  זכורה לי  
מלחמה אכזרית מזאת  אפילו   בטרויה .    
אפולו:     מאז , אבי,  למדתי   שבדמם  של בני  פרומטאוס
המתפארים   במוצאם  ,  בכל   זאת  יש
                     קירבה   כלשהי   לקיקלופים .....  
זאוס:     אכן,  יש בזה משהו מן האמת , בני ...  עכשיו  בוא
נתמקד  בנושא  עצמו   ...
אפולו:     כמו  שציינתי  בפתח  דברי , עם תחילתה של אותה
התלקחות   בצפון,  נקרא
              סרן  דוד ,  בנו של  אלברט  קביליו  אל  הדגל
.... כמו  רבים  אחרים ....  
זאוס:      הבנתי  שהקריאה  הזאת לקרב  חזרה על עצמה  כמה וכמה
פעמים , בתדירות הולכת
                וגוברת ...    
אפולו:     כל פעם  באזור התלקחות  אחר    .....דודי,  לא
השתמט  מאף  קריאה אחת  לשרות.
               בגיוסו  האחרון     היה    על סף  סיום
לימודיו   האוניברסיטאים .  עתידו  בעסקי  אביו
               היה  מובטח,  הייתה  לו  אהבה  טרייה , היו לו
ידידים קרובים ... היה  מאושר ....
              בקיצור:   החיים האירו לו  פנים ....   עד
לאותו  יום   מר   ונמהר  כשאורנוס הפקיר את
              שטח   הקרבות  וכאוס  נטל את   השליטה  
אלברט:    סליחה  אבל אני ....  אני  לא מסוגל    להקשיב
..... האם יורשה לי  להיעדר  
זאוס:        נוכחותך חובה  , אלברט . כל  פרט   הנאמר  כאן  
קשור ישירות  למשפט  שלך  
אפולו:     (  ממשיך)  ....  בחצות הלילה  החמישי  לפעילותם
בשטח  הנטוש קרבות  , בסיור
                 שיגרתי   בגזרה  הצפונית  ,בדיוק על סף סיום
המשימה , בתוך  מטע  דובדבנים  , בנוף              
              פסטורלי   שובה לבבות  , הופעל מטען חבלה  עז
שכתוצאה ממנו   נקטלו   חייהם  של  
             שלושה   סיירים  וארבעה נוספים  נפגעו  אנושות .
ביניהם  דודי  קביליו , שרסיס   קטן  
             אחד  פילח    את  קדקודו  .  רסיס   קטן  אחד ,
אבי,  ועלטת  חיים  ירדה  עליו  לנצח   .    
זאוס:   ולא   נמצא   במקום  אף אל אחד  משלנו   שיושיע   ?  

אפולו:   קצה נפשם של האלים   מן  האזור  הארור הזה , אבי  .
כשנוכחו לדעת  שקצרה ידם    
             להושיע  , נטשו את המקום במנוסה  והעדיפו  את
שלוות  האולימפוס  על   ייסורי  השאול
            על הארץ                  
זאוס:     על  המעשה  המביש   הזה , שלא מעניק לנו כבוד גדול,
נדון   אחר כך     ....
אלברט:   אולי  נכריז על  פסק  זמן קצר, הוד קדושתו ...
אפולו:   אנחנו  כבר  מגיעים  לחלק  המכריע , אלברט ...  האזר
בסבלנות ....
אלברט:  סבלנות יש לי   אך  כוחותי    הולכים   ונגמרים  
....
אפולו:  .... שלושה   ירחים  רצופים  נאבקו  על חייו של דודי .
בינתיים  עסקיו  של  אלברט  הלכו  
              והתדרדרו  עד  שהגיעו  לשפל המדרגה .  לקוחות
עזבו , החובות  תפחו ,  הגיעו   לסכומי    
              עתק . נושים  איימו , הבנקים לחצו ובסופו של
דבר העסק    חוסל  . רעייתו    אולגה   הלכה  
             ודעכה  כנר  , אלברט  בקושי   תיפקד  ,  המבצר
המשפחתי   הלך  וקרס   כבניין קלפים
              רעוע .   קשה  היה   מנשוא    לחזות  במראה
בנם  היחיד ,משוש נפשם, שרוע    במיטתו  
            ללא   קול,   ללא  ניע ,   בהבעה  קפואה ,  נובל
בהדרגה ,  כצמח  נוי  ששורשיו  קמלו .  
אלברט:    אני...  אני  לא מסוגל לשאת את זה יותר ....  ( קם.
אפולו  מחזיר אותו למקומו)
זאוס:       עינינו  רואות שהאיש  הזה  מתייסר , בני .  בוא  
נשמע  עכשיו   במה  הוא מואשם    
              ונגמור עם זה .
אפולו:   האשמה  לא מוכחת דייה  ,אבי .   מסתמכת  בעיקר על
חשדות  לא מבוססים   הנובעים  
           מהבעות  החרטה    וייסורי  מצפונו  של האב  
המקשרות אותו  ישירות למותו  של   הבן .
             ובכל זאת , יש לזכור  שבעצם המשפט הזה   נערך
על  פי  בקשתו  .
זאוס:     את זאת  כבר  לקחתי בחשבון .
אפולו:    על כן  אין  בידי  הגדרה   מפורשת  להאשמה  מבוססת

זאוס:    ( פורש את מגילת הקלף שהביא עמו ) מן העובדות שהעברת
אלי,בני, אני מבין    שהבן      
               אשר הוחזר   מבית החולים   , כשהוא  מרותק
לכסא  גלגלים ,  משותק  בתשעים  
               אחוז  מפלגי גופו ,  ללא כושר דיבור,  
כשתיקשורתו  היחידה   עם הסביבה  מתבצעת  
               באמצעים   מאולתרים  ,   יום אחד  , נוטל אקדח
בידו  ושם קץ  לחייו  . שאלות :   כיצד
               הגיע  האקדח  להישג  ידו ?   כיצד הצליח
לייצב  את  הירי  המדויק    למרות   מגבלותיו ?  
              האם   הייתה כאן  יד  מכוונת  ?      
אפולו:    מטבע הדברים, החשדות  הללו  הובילו הישר  לפתחו   של
אלברט,  אך לאור  ספיקות  
                רבים  ,  השאלות  נותרו  עדיין   בעינן .  
זאוס:    הבנתי  שרעייתו  אולגה   נפטרה משברון לב ,  חודש
ימים  לפני מותו של הבן  .  
                אלברט   נותר   לבדו  במאבקיו   ,  עם  
ייאוש  מתעצם  , התדרדרות  כלכלית  
              וחוסר אונים מוחלט .     מכאן   ואילך,  הדרך
לאי   שפיות   ומעשים קיצוניים הנה  
              ברורה  ובלתי  נמנעת....
אפולו:     העליתי את החשדות הללו בפניו, אבי,  אך   הוא  גזר
על עצמו שתיקה  נחרצת .עד כה,  
               נואשתי  מלדובבו   .
זאוס  :   לעיתים ,  זו  שתיקה  רועמת ,בני . שתיקה  הטומנת
בחובה  השתמטות  מהודאה .    
אפולו :  העניין נבדק ביסודיות ,אבי.  באותו  יום  טרגי  
אלברט   נעדר מביתו.    הוא        
              השתטח  על     קברה הטרי של רעייתו  וחזר
הביתה  רק  בשעות  הערב המאוחרות  ,  
              לאחר     שהאחות    המטפלת שמעה את הירייה
הקטלנית  וגילתה את  גופת  הבן .
זאוס:   אם כן לא נותר לנו  אלא  לשמוע את  הגרסה  הנכונה
ממקור ראשון  .
אפולו:   (בפניה ישירה אל אלברט)    אלברט  ,בבקשה ....
זאוס:    ( אל אלברט ) גש  והשמע  את דבריך   ...  
אלברט:  ( רגליו כושלות קמעה . שעיניו נעוצות אי שם בחלל  הריק
. בפניה אל זאוס) תודה, הוד  
           קדושתו. עלי לציין  שאפולו   עשה  את מלאכתו נאמנה
. בנושא  נפשי המצולקת , לא נותר            
            לי   להוסיף  דבר   .... הוא תיאר  היטב  את  
המצב  , את הצער , את האובדן ...  הכל ...  אך
            המראות  הללו  ממשיכים  לרדוף   אותי יומם וליל,
הוד קדושתו , חורצים  בבשרי המדמם,  
           אם ארצה  או  לא .... ומצד שני  אני  נמחץ  במכבש
געגועי    לשנות    האושר   שאבדו  ואינן.
           אינני  מסוגל  להמשיך, הוד קדושתו                
 
זאוס:   נתבקשת  לתאר  לנו  את   רגעיו האחרונים  של דודי  וכל
מה שידוע לך אל מותו הטרגי.
          זהו  בעצם מהותו של המשפט כולו  ....
אלברט:   רגעיו  האחרונים של  דודי  שלי  ?
אפולו:       הגיעה   העת  לחשוף  את כל  הנסתר  , את   אשר
נצרת בלבך  ודחקת פנימה .....
אלברט:  ( באותו  ריחוף  תלוש מן המציאות )   איך  אפשר ?  איך
אפשר בלי  אולגה  ובלי דודי ?
               ( עיניו  מתמקדות  בצללית  קדורנית  בחלל   .
הצללית המוזרה  נגלית     לעיניו    כמראה  
               תעתועים )  הנה הם כאן.  זה אתה  , דודי ?
דודי ? ידעתי  שתבוא ,בן יקר שלי   ! הבטחת
               להתייצב   לצדי  ברגע  האמת  והנה  אתה  כאן .
העד  היחיד   שנותר לי  ...  שיכול  להעיד
              על מה שהתרחש .  ( הצללית  מתפוגגת לאיטה )
לא, דודי , לא.  אל תלך  .... ( למבטיהם
              המשתאים של זאוס  ואפולו ,    מנסה  בשארית
כוחותיו      להיאחז   בצללית  המרצדת ,  
              החומקת לו   מבין    אצבעותיו  אך  רגליו  
כושלות  הולך  ומתמוטט. )  רק   רגע , דודי , לא,
             אל   תלך ! אל  תנטוש אותי !  ( פורץ  בבכי )
אנא  ,  אל תלך   ( מתמוטט )  ..........        

                                         
                                       (   האור  יורד  )
 
    ינון  ואפרודיטה   במיטת  האפיריון  לאחר  ליל  אהבים
סוער.
   אפרודיטה  מפנקת אותו  בסלסילת תותים   ויין . נשית ונחשקת
כדרכה.      
   
 אפרודיטה:   שתה , שתה , גור אריות  שלי ....   ( מוזגת )
לחייך !  (  שותים )
ינון :        לחיינו , אפרודיטה ,  חלום  חיי  המתגשם !   אני
עדיין   צובת  את עצמי  כדי להאמין  
          שזה  אכן   קורה לי ...
אפרודיטה:   ( נושקת לו )   קורה לך ועוד איך ,  גור  אריות
שובב .      
ינון:    אם  נסחפתי ולא  התנהגתי    כיאות   , אנא  סלחי לי
.
אפרודיטה:  ( בצחקוק  מחאתי )   זכיתי  להרפתקת  נעורים  
שכמותה  לא   חוויתי    מאז אהבתי  
            לאדוניס ,  לעולם   לא אשכח  אותך  , אהובי ...
ינון:     לא   תהיה לך סיבה  לשכוח  , אפרודיטה  שלי ,   כי  
לא  אעזוב אותך לעולם  
אפרודיטה:   תנצור  אותי  לנצח בלבבך   , אהובי,  ואני  אענה
לקריאותיך  ככל  שאתבקש        
              גם כשלא    אמצא     לידך...    
ינון:         מה  פרוש,  כשלא  תמצאי   לידי  ?
אפרודיטה:   כשאמלא את שליחותי ואשוטט  לי  בעולמות  אחרים   ,
בספירה  הרחבה   של  
              היקום , בין  כוכב  הארץ     לבין     כוכבי
הלכת  האחרים ...  
ינון:     אבל  אני זקוק  לך כאן ,  אפרודיטה שלי ,  על הארץ
הזאת,   מוחשית  ומציאותית  ,   לא  
            עוד חלום  שמתפוגג עם  שחר  
אפרודיטה:   לאהבות    הנצח   ,  הועדתי   את   בני  ארוס  ואת
חצי  קשתו  המופלאה ...
            עוד תראה  שבבוא העת אתה  עוד  תיעזר  בשרותיו  

ינון:                  את  אהבתי  הנצחית , אפרודיטה,  
אינני רוצה  אחרת...  
אפרודיטה:     עוד נכונו לך אהבות  רבות , אהובי ,  אהבות
אחרות   שיעמידוני  בצל  ...              
ינון:     אבל אני  רוצה   רק   אותך , אפרודיטה . אני זקוק לך
עכשיו  יותר מתמיד .
אפרודיטה:   עכשיו אני שלך , אהובי
ינון:     אני רוצה אותך  לידי  כל הזמן  , אפרודיטה
אפרודיטה:    אהיה   אתך   בכל  מקום , אהובי,  אני מבטיחה
....    
ינון:         מחר  אני  מתגייס  לצבא ,את יודעת ?   אפילו
לסבי המאמץ  עוד  לא סיפרתי  ...
אפרודיטה:   אתערב  אצל  האלים  הטובים   למען  שלומך  ....
ינון:        אני  רוצה  להיות  נאהב  על ידך  , אפרודיטה,  
נאהב  לנצח  .אני לא רוצה להיפרד ממך  
             לא כאן ולא באף מקום אחר , אני רוצה אותך לתמיד

אפרודיטה:   אהיה  אתך  בכל מקום, אהובי,  אגונן  עליך   בחום
גופי  וארומם את רוחך  באהבתי
             העזה  אליך ,   כמו  הלילה  .... לעולם לא אתן
לך   לחוש  מחוסר אהבה  
ינון:      גם   בלילות ארוכים של  בדידות  וגעגועים   ,  גם  
בשדות   הקרב  ?    
אפרודיטה:     בכל  עת  , אהובי .  (  מחבקת  אותו בחום ונושקת
לו )  בכל  מקום .
ינון:      חברים  רבים  שלי  ,  שגויסו  רק  לפני  חודשים
ספורים,  בשחר חייהם  , עם
             תקוות  גדולות  לעתיד,  ואהבת חיים  ,  כבר
כוסו  בעפר  ואינם .
              אני לא יכול  להוריד  אותם  מעיני ,  אפרודיטה.
בחורים צעירים , שלא מכבר פקדו  איתי
             את ספסל  הלימודים , חברי ילדות,   בני גילי  ,
שלא  טעמו עדיין טעמה של  אהבה  כפי
              שאני  נתברכתי  וזכיתי     הלילה ,  שלא  זכו
להתמוגג  מפלאי  עולם   , מנופיו  הקסומים
             וניחוחות  בוסתנים , כבר  טמונים  באדמה . מבכים
את  מותם   ומחר , מחרתיים, רק מתי
             מעט   יעלו  את   זכרם, יחושו  בכאב חסרונם  .
הם   נמחקו מעל פני האדמה  בשיא
             פריחתם ,  אפרודיטה   כאילו מעולם  לא היו  כאן
.    כמה  עצוב    לחשוב  שגורל  זהה  
            צפוי   לכל  אחד   מאתנו    !  
אפרודיטה:    ( בעיניים דומעות. נושקת לו )  ) ששש. זה לא
הזמן למחשבות יגון , אהובי.   לך אין  
        ממה לחשוש,   עליך  מגוננים    אלי  האולימפוס   כי
אתה  שליחם  על   פני   הארץ הזאת      
ינון:      מה ,באמת ? אני  שליח  האלים   , כמו  הרמס ?
אפרודיטה:  כמו הרמס    אבל הרבה יותר  נאה ממנו ...    
ינון:   אני חייב  לגלות  לך  , אפרודיטה , מחמל נפשי,  אחרי
שאמצתי לי  סבא חמוד    
           וגיליתי  את האהבה  ,  דווקא עכשיו   קשה לי
לחשוב  על החיים  במושגים  של מוות .
          מקודם  התהלכתי  בעולם הזה     כסגי  נהור  ,
כסהרורי , ללא כיוון ,  ללא  מטרה  מוגדרת ,  
          בתחושת בדידות   וניכור ללא תקנה . לעיתים , לא
איכפת  היה  לי  אם  אני חי או מת .
אפרודיטה:    מחשבות הרסניות  מן הסוג הזה  אתה חייב  להשליך
מראשך מיד . ולו רק  למען  
         אהבתנו   הנצחית ....  הבטח  לי , ינון , הבטח לי,
אהובי   ....  
ינון:   הו , אפרודיטה ,  אפרודיטה  שלי , אני מבטיח .   לו
ידעת  כמה  אני  משתוקק    לחיות !  
         לאהוב  ולהיות  נאהב .... לשאוף   אל  תוך קרבי  את
ניחוח החיים , עכשיו יותר מתמיד
אפרודיטה:    אז  למה אתה מחכה  , אהובי  ?    בשביל זה אני
כאן .....  ( מתחבקים ומתנשקים )      



                            האור    יורד
                                             
                                 
   
       בחזרה  אל  זירת  המשפט של זאוס, אלברט  קביליו
ואפולו .
    אלברט   ניצב   בקושי על רגליו . התשישות ניכרת בו  .
במבטים  כבויים      
    משהו , הוא עדיין מחפש  את צלו  של   דודי   על הקיר
הריק  .

אפולו:  ( אל  זאוס לאחר שהושיב את אלברט על כיסאו ) זה בסדר ,
אבי. הוא  חזר לעצמו .
זאוס:   ( אל  אלברט  )   אתה  מסוגל להמשיך  או  מעדיף  
לדחות  ?  
אלברט:  ( הוזה במבט לחלל )   דודי  שלי  כבר   הלך   ?  
אפולו:    את דודי שלך  ראית   בדמיון  , אלברט . עכשיו תנסה
לחזור למציאות  כדי  שנוכל          
                להמשיך.
זאוס:     או  לדחות , מה שיבחר ....      
אפולו :   הנה , זאוס  , אבי  הקדוש , ירום הודו   ,   מוכן
אפילו  לדחות את המשפט.  לא זכור לי  
                מיקרה דומה לזה  בעבר
אלברט:   עכשיו כשאני  כבר שקוע  בו  והפצעים נפתחו מחדש  ,
מוטב  להמשיך  ולגמור עם זה .
זאוס:   (  מוזג  מעט  שיכר לתוך  ספל  קטן  ממתכת ) תן  לו  
לשתות . זה יאושש אותו  מעט .  
              ( אפולו  נוטל  את הספל  ומעביר  לאלברט  העומד
בקושי על רגליו )
אפולו:   שתה , אלברט, שתה ...  אל  תחשוש  ( אלברט   שותה
לאט  לאט ) זה ירגיע  אותך  ...
אלברט:    אני אשתה , אל תדאג,  אפילו  אם  תשקו אותי  רעל
.... מה יש לי להפסיד ?    
אפולו:       זה  משקה  אלים  שרק זאוס    יודע  לרקוח     .
אתה  חייב  להיות אסיר תודה  על
            החסד   שהעניק לך .  
אלברט:  ( לאחר  סיומו  לשתות.  מנסה להזדקף קמעה  ופונה  
אל זאוס) תודה , הוד קדושתו  על
                 רוחב לבך  . ( מחזיר  את  הספל בנגבו את
שפתיו )   אכן ,   משקה    אלים  זה   ....        
זאוס:     אני  מבין  שכבר הוטב  לך   ,  ( אל אפולו )  אז
אפשר להמשיך .
אפולו:  ( אל אלברט)  זהו  זה .  עכשיו, אלברט,  גורלך נתון
בידיך . זכור  שמוצא  פיך  
               מונח  כאן  על   כף    המאזניים    ובהתאם
לכך, זאוס,   מלך האלים,  יגזור דינך   ,  ללא    
               דעות קדומות  וללא  משוא פנים    .  יש   לך
שאלות ?
אלברט:    אני  רק  רוצה שתדעו  שאני  מעוניין  לסיים את הסיוט
הזה  כמה שיותר  מהר .                    
אפולו:   אז, קדימה ,  הבמה שלך .
אלברט:  ( מתקרב אל כס המשפט ) אבקש מהוד  קדושתו  ,  שייקח  
בחשבון  את  מכאובי  
                  בעת  שחזורם של   מצבים   קשים   , שעד  כה
לא   שיתפתי  איש . מצבים    שדחקתי  
                  עמוק ,   עמוק  בנסתרי  נפשי  השסועה .
יתכן  שמפאת הכאב העז  , אאבד  פה ושם  
                קצת שליטה   עצמית ... על כן , אבקש את
סליחתכם מראש , אך אשתדל   ... אשתדל  בכל
                מאודי .....  לשמור על רצף ...  להיות  ברור
וכנה  ...( שניות אחדות  לאגירת כוחות   )  
זאוס:       המשך , המשך .....    
אלברט:   לדודי שלנו , בננו היחיד  והיקר ,  מלאו   עשרים
ושמונה אביבים כשיצא לחזית .
                 וכמו שאפולו היטיב   לתאר  , יצא את ביתנו
פרח  יפהפה , במלוא עלומיו  , תאב חיים  
                ונמרץ ,   חזר   שבר כלי  ,  נפש  אבודה  
לכודה  בגוף  משותק  , שקוע  בעולם של דממה  
                ללא קול ,בעלטות, ללא הבעת חיים  .  לכל
היותר , לאחר מאמץ רב,  היה  מסוגל    להניע  
               רק  את  כפות ידיו   ולהוציא  מפיו   כמה  
ציוצים  קטועים  ודקיקים  שהזכירו ציוץ חלוש
               של  ציפור  מיבבת,   שאברותיה  נתלשו  מגופה.
רק עיני  התכלת   שלו , שטופות הדמע ,  
                דברו  ללא  קול רק אל אלה שסובבו אותו מקרוב
. ללא צל צלו  של   חיוך ,  כאילו  החיים
                איבדו כל  משמעות  .   פניו  היו  אטומים   ,
קפואים , ללא ניד עפעף, עיניו  כבויות ,  
                ראשו       רכון    ברפיון  על   חזהו    ורק
  לעיתים  רחוקות  נטל יוזמה  והישיר   מבט      
                מתמשך     אל   נקודה  קבועה  בחלל  החדר
כאילו  ריחף לו  אי  שם , בעולמות אחרים.    
                שכרנו עבורו  את  שרותיה הטובים  של  אנבל ,
נערה  פיליפינית , אחות במקצועה ,
                שהייתה   צמודה אליו עשרים   וארבע  שעות
ביממה . בינתיים מצאנו דרך לתקשר    
                בהתכתבות .  הוא   נעזר  בפיו  כדי   לרשום
את דבריו  על  גבי גיליונות נייר שהצמדנו ללוח  
               קרטון.  בדרך זו  למדנו  להבין   את  הלך
מחשבותיו ואת תחושותיו   , שחור על גבי לבן .
               בדרך זו גם   הבנו   שהוא מודע היטב למצבו.
אולגה  רעייתי ,מנוחתה עדן,     התמודדה  
               עם כאבה   המופנם   כשלושה   חודשים רצופים
בהם  סרה  חדוות  חיים  מפניה.  
               ובינתיים  חל שינוי  דרסטי  באורח   חיי
משפחתנו  . כמו שכבר נאמר,  המצב הכלכלי  
               הלך   והתדרדר, הכל  התמקד  בדודי .    אבדתי
שליטה . חדלתי לעבוד.  הבית  לבש חזות  
              עגומה    של  אבל ,   למרות הרצון   העז  
להסתיר ולהסוות  רגשות . מבצר   האושר  
             המשפחתי  שלנו   נותץ  וחרב    עד היסוד.  
חברינו  הטובים  בעבר  הלא רחוק  הלכו
             והתמעטו  עד שנעלמו   כליל .    לפני  שנה,  
בערב  פסח ,  אולגה  שלי , רעייתי האהובה
             מזה  שלושים  וחמש    שנים,   נפטרה   בשנתה
מדום לב .   ( קולו  חנוק   משטף
            הדמעות    ) זהו המחווה היחיד   והאחרון   שעשה
עמה הבורא . נטל את נשמתה  ללא  
            ייסורים.   אני ... אני    מצטער , הוד    קדושתו
...    מצטער   מאד...  ( מסתיר את פניו  
            בכפות    ידיו    וממרר בבכי חרישי  )
אפולו:    אתה  רוצה  שניקח  פסק זמן  ?
אלברט:  לא ,לא ...  אני רוצה להמשיך  ...   לגמור עם זה . (
מנסה  להתחזק . מפשפש בהתרגשות
                 גדולה  בכיסיו, כעומד   בפני   חשיפה
גורלית  . שולף מאחד הכיסים , כמה  עמודי נייר
                 מקופלים,  קשורים  בסרט שחור  ומושיט  אותם
לאפולו ) הקרא  אותם , בבקשה , אני
                ... אני ...    לא    מסוגל .....
אפולו:    ( נוטל מידיו את  גיליונות  הנייר  במבטים    תמהים
)  מה  אלה ?
אלברט:    הקרא  אותם   ותבין .
אפולו:     ( מפנה מבט שואל לעבר  זאוס  המאשר  בהנעת  ראש .
בהתירו  את הקשר .מתחיל
                 להקריא )  "  אמא , אבא יקרים !  מצטער  שכך
קרה  "  . ( מורגש שקשה לו לפענח  את
                 כתב היד .  קורא בעמוד ועובר לעמוד הבא   )
" קשה  לי  לשאת  את הבושה , הכאב  
                וחוסר האונים  .  הייתי  מעדיף  להפסיק
,לחדול  מלהתקיים . אנא  עשו   עמדי
                 חסד. "  , " אבא , אמא יקרים .  אני יודע עד
כמה קשה לכם. אנא  מנעו  ממני  בדרך
                הקצרה  ביותר  את הסבל המיותר  הזה .  אוהב
אתכם, דודי . "
אלברט:  (  בקושי  עומד   על  רגליו )    קשה לפענח  .... כי
הכל  נכתב  בפיו    ...  אבל  אם
               מתאמצים  קצת , אפשר ,    אפשר  להבין  ...
זאוס:    ( נראה שהמעמד הזה  מקשה אפילו עליו . אל אלברט ) אתה
יכול לחזור לשבת .
אלברט:   (  נוחת על כיסאו בשארית כוחותיו ) תודה, תודה,  הוד
קדושתו ....
זאוס:    ( אל  אפולו )  המשך ,בני, המשך   ... העדות הזאת
מעניינת , משמעותית  מאד .
אפולו:    ( ממשיך להקריא)..... " אבא  יקר ! למרות  שתיקתך  ,
הבנתי  שאימא  כבר איננה.
                 שאתה נושא בעול הכבד  הזה  לבדך  ואני  חש
את  הכאב הגדול  על פניך ,למרות שאתה
                 עושה כל מאמץ  על מנת  להסתירו. אבא יקר שלי
!  אנא , חלץ אותי מן הצרה  הסבל  
                הנוראי הזה  ועזור   לי   להצטרף  לאימא .
תנענע  בראשך , אם אתה מסכים .
                שלך - דודי "    
               " שלא  יהיו  לך חרטות , אבא , ושדבר  לא
ירבץ על מצפונך. הענקתם לי  חיים נפלאים .
                  הייתה  לי ילדות נהדרת . היינו משפחה
למופת   ,  אז מי, לעזאזל ,  זקוק   עכשיו
                 לסבל   הזה ? לאבדן צלם  האנוש  שאני עובר
?  אנא,  אבא, עשה  כל הנדרש כדי  
                 לגאול  אותי מיסורי  העולם   המאוס  הזה
וברבות ימים   אולי  עוד נתראה  ונהיה שוב
                יחד  ,   בעולם  שכולו טוב,  ללא  דאבות  
וצער, בעולם   ללא  שפיכות דמים , ללא  פרידות  
                ושכול,   כי מי  יודע  , אבא ,  מה  צפון  
לנו  שם  למעלה.  באהבה - דודי "  
                 ( שהות קצרה . המילים הקשות מכבידות  על
האווירה ) וזהו  הגיליון  האחרון :                  
                "  תודה  שמילאת את משאלתי, אבא. תודה על
מאמציך הגדולים   ועל  תעצומות
                הנפש . אני  מודה לאלוהים  שנתברכתי  באבא
חזק  כמוך  כי  הודות לאהבתך הגדולה  
                עוד  מעט   אזכה  בחופש המיוחל . אפרוש כנפי
כציפור   דרור  ואשתחרר  סוף סוף מחבלי
                העולם     הזה.  המשך לחיות  את חייך, אבא,
ואל   תייסר  את  נפשך  בייסורי  מצפון  
                על לא עוול בכפך   כי יקרת לי מאד  , אבי .
רוחי  תלווה אותך  באהבה וכבוד  .  היה  
               שלום, אבי ,  בנך  האוהב ,   דודי . "  (
משתררת  דומיה קצרה . זאוס  באי נוחות  מסוימת  
                מגילויי חולשתו. אפולו  מוחה דמעה )
זאוס:   ( לאחר רגע  דומיה )  לא זכורה לי   הקרבה   כזאת ,
אפילו  בקרב  האלים.  הייתי  לוקח
                אותו  תחת  חסותי  והופך  אותו  לאל.... איזה
בזבוז משווע ! איזה בזבוז !    
אפולו:     ללא  ספק...  ללא ספק, אבי
זאוס:    ( אל  אלברט שעד כה  ישב  קפוא  על  מקומו  , פניו
מופנות לחלל  ועיניו  עצומות )
                לאיגרות   הללו   תהיה   השפעה  מכרעת  על
פסק הדין .... ( אל אפולו)  שכחת להזכיר לי  
               אותן
אפולו:     אני מצטער , אבי ,  אבל עד לרגע זה  , לא ידעתי על
קיומן
זאוס:      אם כן   לא נותר לנו אלא  לסכם    ....  
אלברט:   ימחל  לי  הוד  קדושתו ,  אבל   אני  עדיין    לא
סיימתי   ....  
אפולו:     אם  זאוס   החליט  לסכם  ,  אז   מסכמים .  לא
מתווכחים  ...
זאוס:         יש לך עוד משהו  להוסיף   , אלברט  ?
אלברט:   את העדות שלי, הוד קדושתו .
זאוס:     הבנתי שהעדות שלך  מסתיימת  בהקראת  המכתבים   ובזה
הדיון  תם  ונשלם  
אלברט:    ימחל לי , הוד קדושתו  אבל נותרה   עוד  שאלה  אחת
על הפרק ....
אפולו:     אני לא מבין  אותך , אלברט . אתה מעיז  לערער על
סמכותו של  זאוס ?
אלברט:   חלילה  וחס .  אפילו  לא העליתי  על  דעתי          
       
זאוס:     תן  לו  לסיים , בני  ( אל  אלברט) בבקשה ....
אלברט:   על מנת  להשלים  את  תמונת  המצב   , הוד קדושתו ,
אני חייב  לגלות בפניך את  
                התפקיד   שמילאתי , ( בקול   שבור וקטוע  )
במותו ... במותו   של דודי ....  כן , הוד
                קדושתו ...   הייתה לי  יד  מכרעת  במותו ...
אני ...  אני .... בעצם ...      
אפולו:       הפרטים  ידועים  , אלברט , אין  צורך לחזור ....
( זאוס מאותת  שיניח לו  להמשיך)
אלברט:   ( בהתעלמותו  מהערת הביניים של אפולו ) בבוקרו  של
אותו יום גורלי ,  כשאגלי דמעותיו
                זולגות  על  לחייו  הנפולות   ובעיניו ,
אותם    תחנוני ישועה  כמדי יום ,  אותה הבעה
                קפואה  קורעת לב ,  החלטתי  שזהו  ,  המצב
הזה  לא   ימשך  יותר   ...  עלי  לעשות
               מעשה  ולשים  לזה  קץ  . ....  ( שהיה  קצרה
של  דומיה ) הו, הוד  קדושתו , איך אפשר  
               לתאר   במילים  את תחושת   הרגעים  האין
סופיים  ההם  ? איך אפשר  להשכים  בבוקר  
              יום  המחרת  בתוך  הואקום   שנפער , בתחושת
האשם  המכרסמת  ?  כשתמונות  החידלון  
              והמוות   מרצדות ללא הרף ומנקרות את עיני
המדממות   ?  ( בבכי חרישי )
זאוס:   אולי   תירגע  מעט  ואחר כך נמשיך    
אלברט:   ( כל   כולו  במאבק  עם זיכרונותיו ) ....    הנחתי
את  האקדח  בין  שתי  ידיו  
           המושטות   ושעה ארוכה ,  אימצתי   אותו  אל  גופי
, נשקתי לו  לפרידה  ונתתי דרור  
          לדמעותי .  אני זוכר היטב , כאילו  זה קורה  עכשיו.
פניו  הקרות  נתעוותו   במין חיוך   מאולץ  
         כזה  , מעורר   פלצות.... כעין    הבעת   תודה ....
או  ברכת פרידה  ( באירוניה)  כמו   " תודה    
         אבא   שעזרת   לי  למות  בכבוד. עוד הספקתי לחוש את
כפות ידיו הקרות לוטפות את  שלי
         ברטט קל. "  .        
אפולו:  אתה  לא  לחצת  על ההדק.... אלברט,   רק עזרת  לו
לבחור  בין החיים  , אם אפשר לקרוא  
           לזה   חיים , לבין  ישועת המוות...          
אלברט:  השאלה    אם  הייתי  רשאי .... מי מינה  אותי לתליין ?
 
זאוס:     בממלכת האולימפוס  ,  המתת  חסד  נחשבת   למעשה
גבורה , אלברט  
אלברט:   אצלנו , הוד קדושתו  , איך שלא  תקרא לזה  ,  בסופו
של דבר , זה מעשה  רצח ....
                פשוטו כמשמעו  . אני רצחתי  את בני, רצחתי את
בני ,הוד קדושתו.  שאוני   אל  פתחי  
               השאול , השליכו אותי   שם   וקראו   להאדס ,
קראו    להאדס......  כי  רצחתי ,
               רצחתי   את  בני , רצחתי.....  את  בני  (
פורץ בבכי  )

           ברקים  ורוחות תזזית . פני  דודי  ואולגה מרצדות
מתוך  עננה . ברקע
           קולות  מהדהדים  במקהלה     :  " אשם " ," אשם" ,
" אשם "
          וקולות אחרים מנגד  :  " זכאי ",   " זכאי " , "
זכאי "     .
           כשהסופה חולפת והכל מתבהר  , אלברט שכוב על מדשאת
     
           הפארק , מקופל בתוך עצמו .  זאוס ואפולו  נעלמו מן
המקום .
          שומר   הפארק נעצר לידו  ומנסה   להעיר אותו  .

השומר :  ( דוחק בו  ברגלו)  הי,  אדוני ,  קום !  קום , מכאן
.  לא ישנים  איפה שמתחשק  לך .
                 קום , קום      ....    ( מטלטל אותו בגסות
)  
אלברט:  ( מנומנם , מטושטש קמעה)  האדס  ?  זה אתה  האדס ?
השומר:   לא האדס ולא שמדס  . אסוף  מיד  את הפקלאות שלך
והעבר  את עצמך על הספסל  
             אחרת    אעיף   אותך כמו טיל  מן הפארק  הזה  ,
שמעת  אותי  ?
אלברט:  (  בהעיפו מבטים  אל סביבתו )  אני רואה שגם זאוס
ואפולו  כבר אינם ....
השומר: ( בהבינו עם מי יש לו עסק)   זאוס  ואפולו  ... מי  אלה
, שני ההומואים  שנטשו  אותך  ?    
אלברט:    זאוס היה אמור לחרוץ הלילה  את  דיני  ואפולו  לסנגר
עלי  אחרי שהודיתי   ברצח ....
השומר: הודית  ברצח , כמובן . ואיך  אמרת שקוראים לך ? ג'ק
המרטש  או החונק  
             מבוסטון?  
אלברט:   אין דבר , תלעג לי כמה שתרצה ,  נראה  אותך  כשזאוס  
או  אפולו   יעמדו  לפניך ,
            קשוחים    וחזקים  בדיוק  כפי  שנראים  עכשיו
....  ( מעיף מבט אל  פסלו של אפולו )  
השומר:   אתה מתכוון   לאפולו  הזה  שניצב  כאן  על  בסיס
השיש ?
אלברט:  בדיוק  לו .
השומר: אז תאמר  לי  אדון  מסטולי , לא שזה  מטריד אותי
במיוחד , אבל  מעניין .  זה בא לך
              מאלכוהול  או   מאיזה צינגלע  משופר  שגלגלת ?
אלברט:    אני לא  שותה  אלכוהול   ואני לא יודע  מה זה
צינגלע    
השומר:  או-קי, או-קי . אני מאשר ,  בין  כל  המוזרים    שאני
פוגש   בפארק  הזה , אתה  
             באמת   יוצא  דופן    .  עכשיו  העבר  מהר את
המגורים שלך   לספסל   לפני  שאתחיל  
             לחטוף    קריזה .    
אלברט:  ( מקרב ומעמיק את מבטיו  בשומר ) תגיד לי , אתה
משוכנע   שאין  לך  אפילו  
          קירבה  מסוימת   להאדס  ?  
השומר:   וואללה  , שיגעת אותי עם ההאדס הזה שלך .
אלברט:   ההופעה  והסגנון שלך  ממש  מאפיינים  אותו
השומר:  ההאדס הזה ודאי חשוב לך מאד  ... מתי  התראיתם
לאחרונה ?
אלברט:   רק שמעתי עליו   אך  לא  הזדמן לי  לפגוש  . פגישות
כאלה  דוחים  לרגע  אחרון,
                 אתה מבין  ?
השומר:  לא, אני לא מבין ...  והפסק  לשגע אותי  לפני  שיישרפו
לי  הפיוזים    .  
אלברט:   מצטער,  לא התכונתי להרגיז
השומר:    לא התכוונת  אבל אתה מרגיז . איך אתה יכול להשוות
אותי למישהו שאפילו אינך
                   מכיר?    
אלברט:   כבר  אמרתי  לך,  על פי מה שסופר לי עליו ....
השומר:    על מי ?
אלברט:    על  האדס  
השומר:    אתה לא מוכן לוותר, הא ?  אז מי ,לעזאזל,   ההאדס
הזה ?
אלברט:    בדיוק כפי שאמרת :  העזאזל  ?
השומר:   מה  אמרת ?  
אלברט:   האדס   הוא אל המוות והשאול , במילים פשוטות - העזאזל
בהתגלמותו . היפוכו הגמור
                   של  אפולו  או זאוס...
השומר:   יש לך  עוד   חוצפה  לקלל ,הא  ? אני כבר  אראה לך .
(  מתנפל  עליו  בכעס  ומטלטל    
                 אותו    בזעם )   שמע , כלומניק  , בפארק
הזה אני  בעל  הבית .  אני  יכול  ללמד
                 אותך כזה  לקח  שלעולם לא תעיז   להראות  
את פרצופך  המחורבן  במקום הזה  .
                 עם  "  פפו  "    לא  משחקים .... ושלא
תקרא לי   האדס ,  ברור  לך  ?
אלברט:    ברור, ברור    . ( לאחר שהיה  קצרה )    לכל היותר ,
אתה  אולי  רק שליחו  של האדס   השומר:  שמע , עכברושון  ,
אני  מזהיר אותך ...
אלברט:   שפוך , שפוך  חמתך , האדס ,  לא אכפת לי .... אפילו
אם תהרוג  אותי ...    
השומר:  שוב  האדס ? אילולא  היית כזה  דפוק  הייתי  מכסח לך
את הצורה  ומשליך  אותך לרחוב    
                 כמו עוף מרוט ....  
                ( ברגע זה מופיע ינון . אץ  לחלץ   את  אלברט
מאחיזתו  של השומר .)
ינון:     זוז  הצידה .  אם תעיז לגעת בו שוב  אני לא מקנא  בך
....            
השומר:  ( נסוג  בהפתעה  )  או-קי , או-קי , תרגע .  מאין צצת
לי  פתאום  ?  
ינון:    ( כלאחר יד )  מהאולימפוס   ...  ומה  חשבת ?
אלברט:      אני שמח  שחזרת  , ינון  ? כבר חששתי  שנטשת  
אותי   ...שלא אראה  אותך יותר
              (  השומר  עומד מן הצד   מופתע  מהמפגש הבלתי
צפוי   הזה  ביניהם  ).
ינון:      ( ניגש אל אלברט  ומתחבקים . )אחרי  שאפולו  הפגיש
בינינו ?  אני המאושר  
           באדם, סבא . לעולם  , לעולם  לא  אנטוש אותך
השומר:  ( בנעימה מוזרה  ) אפולו  הפגיש  ביניכם ?
ינון:     ( מפתח  את נושא  השיחה  כמובן מאליו ) אמת ויציב.
בין שאר נפלאות   הלילה  הזה  
השומר:   איפה ? כאן בפארק הזה   ?
ינון:    רק  בפארק  הזה .  
השומר:  ( בנעימה  חשדנית)  אתה  מתכוון לאפולו, הפסל הזה
שעומד כאן  ?
ינון:      אהה .
השומר:   אני לא יודע למה  , אבל  כפי הנראה ,  היום החליטו
כל הדפוקים , מוכי הירח ,
           המסטולים  והזרוקים  , לערוך  מפגש  דווקא  בפארק
שלי  
ינון:      אני מציע לך לבדוק .  אולי  בכל זאת , גם לך  יש  
איזה   קשר   למתרחש    
אלברט:  אני חושב  שיש  לו  איזה  קשר   להאדס למרות שהוא
מכחיש , אבל   נעזוב את זה
השומר:  אתה  שומע  את הסבא שלך ?  הוא שוב   מתחיל  לקלל  ...

ינון:    ( כמו בהיסח  הדעת)  עזוב, האדס ממילא לא נמצא  כאן
....  
אלברט:    עכשיו ספר לי ,ינון,  היכן נעלמת  לכל כך הרבה זמן
...  
ינון:     אני  עדיין המום  מחוויית  האהבים    שהייתה  לי  
עם  אפרודיטה  . לילה  בלתי
          נשכח ....
אלברט:   גם לי יש  המון  לספר  לך , ינון ... גדולות ונצורות
, אז בוא ,קודם כל  תן  חיבוק  לסבא
ינון:    ( מתחבקים)  התגעגעתי  אליך , סבא
השומר :   ( ניגש אליהם  )  רגע אחד . תגיד לי , אמרת
אפרודיטה ,  נכון  ?
ינון:      נכון    
השומר:    ההיא  שעומדת  על  בסיס  השיש  בכניסה  לפארק ?
ינון:       ההיא  שיורדת מבסיס השיש  כדי להעניק  אהבה לבחיר
ליבה ( אל אלברט) עכשיו בוא ,
           סבא,  בוא   נלך הביתה ....    
אלברט:   הביתה  ?
ינון:    כן, סבא , הביתה . לביתנו  החמים  והטוב   .... (
עוזר לו לאסוף את מטלטליו
            ומתכוננים לעזוב)
השומר:   ( אינו מרפה )  רק רגע  , רגע אחד  . ( אל ינון )
אמרת  אפרודיטה  ההיא שיורדת  מבסיס
        השיש .  אתה בעצמך ראית  אותה  יורדת מבסיס  השיש ?

ינון:   כדי  להעניק  אהבה  לבחיר ליבה ....  במקרה הזה , לי
....
השומר:  וואללה  אתה  עושה  צחוק ? מה   אתה חושב  שאני
מטומטם ?
ינון:   אני  חושב  שאתה  פשוט  לא    ברשימה   שלה
השומר:  למה  ? מה יש ,  אני לא גבר ?
ינון:   אתה  פשוט לא   נכלל בין  מאהביה , זה הכל .      
השומר:    אז איך זה  שבלילה   אחד   קורים  לכם  כל הנסים
שבעולם   ואצלי, בכל השנים
        האלה  שאני שומר  בפארק הזה , מצאת הלבנה עד צאת
הנשמה ,  יוצא לי   רק   נחס  
ינון:      תשובה  אחת ?
השומר:     כן.
ינון:     אתה  פשוט   לא  משתייך    למיתולוגיה   ......

                                                 

                                                         
האור  יורד
 
                                         מסך





                            מערכה    שניה

         בבוקר   יום  המחרת .  בפארק   שוררת דומיית  שחר .
מאי שם   קולות          
        השכמה     שגרתיים  . הפסלים  המיתולוגיים   מפוזרים
ברחבי הפארק    
        חלקם  קרובים   וברורים יותר,   חלקם   מרוחקים
ונראים  ברקע .
         הפסלים  במערכה זו  הם  פסלי  ברונזה או שיש  דוממים
, קבועים   אל  
         בסיסם  ואין  בהם רוח חיים  כמו   במערכה ראשונה .
רק   לאפולו ,
        זאוס  ואפרודיטה  יש   כפילים בשר ודם המופיעים
בדמותם . זאוס
        מלך האלים, מופיע  תמיד בהילת   קודש  שמימית. אפוף
קדושת הוד
       מיסטית . בשעת   בוקר  זו  אין  איש בפארק .  
      השומר  מגיע  בסיור  שגרתי   וכמעט  חולף על פני  פסלו
של אפולו ,  
     מבלי לזכותו  אפילו  במבט. אחרי  צעדים ספורים   , נזכר,
חוזר על  
     עקבותיו ,  מתקרב  לפסל ועומד מולו  סוקר  אותו   מכל
עבר.

השומר:   ( מתבונן  בזהירות סביבו , מוודא שאין  איש בסביבתו
הקרובה  ופונה אל אפולו  בחיוך  
                 סרקסטי )  
             בוקר טוב,  אפולו  !  ( ממשש אותו  קלות) בוא
נוריד מעליך  את  הטל. ( מנגב )   ראית  מה
            הלך פה אמש ? מטורלל  אחד  אמר   שאתה  סנגור  
שלו ,  אחריו  , לא יודע מאיפה , צץ  לו  
            איזה  צעיר  מסטול,   ומוכן להישבע   לי   שבילה
לילה סוער  עם  אפרודיטה ....
            אתה שומע ? עם  אפרודיטה שלי . זאת החדשה,
שהעמידו  אותה בתוך הפרגולה . אלה  
            חשבו    שמצאו  פראייר   לעבוד עליו .  האמת ,
וואללה,   שיגעו   אותי !  
            הם דיברו בכזאת  רצינות   ,  יכולת  להישבע  
שהכל  אמיתי  ... הרי  אנחנו מכירים לא
            מהיום  , אפולו .  אני  כאן  .... יותר  מארבע
שנים ...  אני  מכיר בעיניים עצומות  כל
            פינה  נידחות  בפארק הזה  , כל מסתור    ...  כל
שביל. אני  זוכר בעל פה  כל מה שכתוב
            עליכם . את כל ההיסטוריה.  גם את  השכנה   שלך,
אפרודיטה   אני    מכיר... אפילו שהיא
            חדשה כאן.   איזה  חזה  עשו    לה  , הא ?  כמו
זאת, איך קוראים לה ,  הדוגמנית הבלונדינית
           הארוכה  הזאת  מהסרטים   ...  תאמין לי ,  בכל פעם
שאני     מביט  עליה   מקרוב   אני
          מתחרמן   מחדש ,   אפילו   שהיא  פסל .  למה  לא
תבוא  גם אלי פעם ? אז מה  אם   אני אדם      
          פשוט  ולא   שייך  למיתלוגיה?  . מה ,  לי אין
אהבה  בלב ?
           אבל  אתה ,   אפולו, אל   תדאג,   גם  ממך  לא
חסרו  דבר. יש  לך  גוף  חטוב  ממש ...כמו ...
           כמו פסל  (   מתבונן על    מבושיו )   וגם   שאר  
האביזרים   שלך ...  לא מבישים אותך ,  
          הלוואי   עלי ...   היו  עומדות   אצלי    בתור
...  וואללה ,   לא  יודע למה, אבל   עד  היום  לא  
         הקדשתי  לכם  תשומת לב מיוחדת  ...  חוץ מלאפרודיטה
,כמובן . אולי  מתוך שיגרה, אתה
         מבין ? אחרי  הכל   ...  כמה  פעמים   ביום  אפשר  
להסתכל   על  אותה   אבן/מתכת  אילמת  
         שעומדת   כמו  פוסטמה, באותה    תנוחה   ?  משעמם ,
לא ?   ועכשיו   תראה אותי ,   לא הייתי  
         מאמין  על עצמי  .
           אני , החשדן  הגדול  מכולם  עומד כאן בדיוק כמו
שני  הקשקשנים ההם ומדבר  אליך  כאילו  
          היית  בשר ודם כשמראש ברור  לי   שאין  סיכוי בחיים
 שתענה לי ... מה זה , נשרט לי
          המוח ,או מה ?  שאגלה לך  סוד, אפולו ?  
           לאחרונה התחלתי אפילו   לפנטז  על אפרודיטה , בחיי
.   אבל יותר מזה  כלום .  אז  תגיד לי ,
         בבקשה,מר אפולו,   מה   קורה   לי ? נדבקתי  באיזה
חיידק ? ואני  אף פעם  לא  ראיתי  אתכם
        זזים   .  הסבא   המטורלל   ההוא ,  מהלילה,  כינה
אותי    " האדס"  ... אחרי  שחזר  על   זה  
        כמה    פעמים  זה  נשמע   לי  רציני ... וגם מעליב.
לכן , כשנרגעו   הרוחות   וכולם  הסתלקו  
        מהמקום  התחלתי  לעבור  בין הפסלים   כדי    לברר  אם
דבר כזה  באמת קיים . ומי זה "
        האדס "  .  מה   התברר ?
        וואללה ,יש . ממש כאן, מתחת לאף שלי  .  איך  לא
גיליתי   עד  עכשיו , אתה שואל  ?אז ככה .  
        מצאתי   "שהאדס  הזה " אל השאול  המרושע ,או  אל
המוות , אכן קיים  ומטעמי  ביטחון  
        מסתתר  מאחורי    השם    " פלוטו  "     או  "  אידס
"  .  פרוש הדבר  שהזקן   לא  
       זרק     את   השם  הזה   באוויר  סתם    ככה ,  לזה
יש בטח  איזו  משמעות , אולי  אזהרה  ,
       מי  יודע   ?  אני  חייב   לברר   למה הוא  התכוון
.....  כשכינה   אותי    " האדס"  -  לך
       תדע מה  מתרוצץ   בראשם  של  כל  המופרעים האלה
שמזדמנים בפארק  .  אם רק  אתפוש  
      אותו   ...  וואללה  אמלוק   לו את   הביצים...  אני
נישבע לך ....  אפולו .... אני באמת מצטער  
      אבל..  אני לא יכול  לעבור לסדר היום
     (   מופיעה  דיטה , בדמותה של אפרודיטה,  צעירה  
בלונדית , חטובת גו ,  תמירה  ויפה ,  בלבוש
       ספורטיבי , הדוק ,  המבליט את  שלמות חמוקיה .   נרתעת
קמעה בשומעה את השומר
         בדברו   אל הפסל   כשגבו  אליה , אך  מתעשתת מהר
ובזהירות רבה נוגעת בכתפו .)
דיטה:   שלום, אדוני  אני מקווה שאני  לא מפריעה
השומר:   ( נסוג  , מנסה להתגבר על ההפתעה , כאילו נתפש
בקלקלתו  ) מה ,מה את  עושה כאן ?
דיטה:      סליחה,  חשבתי שאתה  מדבר  עם מישהו , אז  ניגשתי
...      
השומר:  ( מופתע ,מבולבל , יחד עם זאת  נרגש מהופעתה המרשימה )
ודאי שאני מדבר עם
         מישהו , את לא רואה ?  ( שולף  מהר את הטלפון הנייד
) מה חשבת, שאני מדבר עם עצמי ?
דיטה:  לא, לא ... חשבתי ... רק  רציתי   לשאול ....
השומר:   מה רצית לשאול, גברתי ?  אני לא מודיעין ....
דיטה:    קבעתי כאן עם מישהו  ...
השומר:   טוב מאד . ו....
דיטה:    (בחיוך מלבב)  אולי  ראית  ...
השומר:  גבר או אשה ?
דיטה:     גבר ....  
השומר:    ( מתרכך  קמעה. בנעימה מבודחת )  איזו  שאלה .
תיאורו ?
דיטה:     צעיר, גבוה וחסון, שיער שחור חלק, סרוק לאחור , עיני
תכלת , לובש    ג'ינס  כחולים ,
                נעלי ספורט , חולצת   טריקו    בהירה ...  
השומר:   עם כלב   או  בלי  ?
דיטה :   ( מבודחת  קמעה , בצחוק  חביב )  מה פתאום כלב ?
השומר:   כי כך  מופעים    על הבוקר  כל המתרוממים  שבסביבה  .
אולי זה השחקן הזה
                 מהטלויזיה ... איך קוראים לו ?
דיטה:       נו , באמת  ....  ( מתכוונת להמשיך בדרכה )  
השומר:   ( פונה אל אפולו)   אפשר לשאול  גם  את אפולו , הוא
כל הזמן כאן  ....
דיטה:    אני מצטערת , אדוני ,  אתה לא רציני.
השומר:  ( לאחר שהחלה להתרחק )  הי, רק  רגע .  אני אדם מאד
רציני  . יש לי קשרים רציניים
                בשב"ז  ,  בשב"חז  , בשיר"ז  ובמרכז   ....  
איך קוראים לך, מותק   ?
דיטה:    (לפני שנעלמת אל תוך הפארק) דיטה ....      
השומר:   ( בהפתעה )  דיטה ?   וואו  ! כמו   אפרודיטה ?
דיטה:   ( משיבה לו  בצחקוק   משועשע   , כשהיא  נעלמת  בתוך
הפארק .  )
               כן , כן,  כמו  אפרודיטה  ....
השומר:  ( אל  אפולו ) שמעת ? אפרודיטה  . וואללה ,  שתי
טיפות מים...   באמת  אפשר
                להשתגע .... אני הולך   לשטוף  את הפנים  כדי
להתעורר ....  ( יוצא )  
                                       
                                           (   האור   יורד
)
          בפארק , דקות ספורות לאחר מכן . נכנס  פולי בן
דמותו  של  אפולו.
         לבוש חליפה קיצית    בהירה ,  תיק ג'מס בונד  וטלפון
נייד.  הופעת
        פרקליט  מבוסס   עם ביטחון עצמי מופגן ,חתך  דיבור
אפייני  ,למקצוע .
        מתיישב    על  הספסל  , מול אפולו  ומחייג .
פולי:    הלו ,  בוקר טוב ,ענת .  זה פולי  ! היה משהו  ?  טוב
מאד  .לא,לא,  השופט פשוט  דחה את
            הדיון   לתשע   וחצי  . אני מנצל את פסק הזמן הזה
כדי לשאוף  קצת אויר צח  בפארק .  
           שמעי,   ענת, אם  נדלר    הנודניק   התורן  שלנו
יתקשר  ויבקש  דחייה  נוספת   תמסרי  לו  
            שאין    על מה   לדבר . אני   עדיין   מחכה  
לפירעון  הצ'קים  כפי  שסיכמנו  .
          תבהירי    לו  בשמי  שעד  אז   כל העיקולים   וצו
עיכוב  היציאה    עומדים  בעינם  ,  ושיהיה
         לו  ברור , אם  בתוך   שבוע    ימים לא יעמוד
בהתחייבויותיו ,   נאלץ  להוציא  את  צו  העיקול  
         אל הפועל  . תפרטי   אחד    לאחד ,  זה הקטע הכי
אהוב עלי  : נעקל את  משכורתו, את
         מכוניתו, את    חשבונות    הבנק   שלו  ונרוקן  לו
את  הבית   עד הפריט האחרון ,  על פי  
        דו"ח  המצאי  שבידינו   .  
          נשאיר לו    רק  קירות .  כן, עוד  דבר אחד ,ענת,
אל  תשכחי  להוציא   מכתב  התראה  
          סטנדרטי   למפעל    הלבידים  בכרמיאל . תני   להם
ארכה   של...  בואי נאמר ,  חמשה עשר
          יום , לא יותר. אה,  כן,  טוב שהזכרת  לי :  בקשר
לדוקטור  ארבל   את רשאית להעביר את
          הצהרתה  של  מרשתי   לידי  המשטרה . לי אין התנגדות
שיכניסו אותו בפנים . שהמנוול  
         הזה   ילמד  לקח  טוב על   השימוש בכוח  .  בינתיים
זה הכל, ענת . אם תצטרכי אותי ,  אני  
         בנייד . ביי. להתראות .    (מכבה  את הטלפון ושולף
מתיקו עיתון יומי . קורא )  
השומר:   ( בסיבובו  בפארק מגיע  מרחק פסיעות  ספורות מפולי
השקוע בעיתונו. מתקרב  ובוחן
          אותו   בקפדנות. פולי  אינו  מתייחס אליו  ) בוקר
טוב, אדוני .
פולי:    ( בחוסר עניין )  בוקר . ( חוזר  לעיין בעיתונו )
השומר:    יום  יפה ,  לא  ?    
פולי:       כן ...
השומר:     זאת השעה הכי נעימה   בפארק , נכון ?
פולי:       נכון
השומר:   סלח לי , אדוני ,   מפריע  לך שאני עומד כאן   ?
פולי:        למה  כאן ?
השומר:   כי אתה  מזכיר לי מישהו ...
פולי:       אני  לא זוכר שנפגשנו   . אתה  טועה ,  שלום .
השומר:   הפנים שלך  כל כך  מוכרות לי ....  אני בטוח  ש...
פולי:   ( בחוסר  סבלנות) אני  חוזר  ואומר לך שלא .
השומר:  אם  נמשיך לשוחח עוד קצת ,   יש סיכוי שאזכר...  
פולי:         אודה לך אם תואיל בטובך  לשוחח   במקום אחר ...

השומר:     עם כל הכבוד, אדוני , אבל  בפארק הזה  אני בעל הבית
.  אני  רשאי  לעמוד  ולדבר  
               איפה   ועם מי  שמתחשק  לי , גם בלי  לקבל את
רשותך...
פולי:     תגיד לי , אתה  בקו  הבריאות  ?
השומר:   אני  רק  מנסה להסביר פנים,   לא יותר ...
פולי:     אז   עשה  לי  טובה,  הסבר פניך  במקום  אחר ....
השומר:     אבל אין כאן אף אחד מלבדך , אדוני,  ולי  מתחשק
לברך את האורח הראשון  שלי
                   הבוקר , בסבר פנים  יפות  .     מה רע   ?

 פולי:      רע , לא ,  אבל מטריד .  ( חוזר אל עיתונו) עכשיו
, בבקשה   , אתה מסתיר לי את
                האור .
השומר:   ( לאחר שהיה קצרה) לא נעים  לי  לומר  לך  , אדוני ,
אבל  חמוץ  פנים כמוך  לא
              פגשתי  כבר   מזמן   בפארק  הזה ....
פולי:   ( פגוע וכועס) שמע  נא , חצוף    , אתה   עובד  עירייה
 נכון ?
השומר:   נכון .
פולי:    אתה יודע  מאין   אתה מקבל את משכורתך  ?
השומר:    ודאי .    מהעירייה    ...  
פולי:        טעות  . אני זה  שמשלם לך  את המשכורת  כמו  עוד
רבים  אחרים ,
              המפרישים  מעשר  ממיטב  כספם  על מנת לקיים
אתכם  "כשרתי  ציבור " ....
השומר:   ( מתקן)  סליחה ,  " עובדי   ציבור "  ...
פולי :   ..... מאכילים אתכם ואת  בני  ביתכם, מלבישים
,מתגמלים ומקדמים בסולם החברתי  ומה
            בסך  הכל אנחנו מבקשים  בתמורה , אתה יודע ?
השומר:   ( הנאום התוקפני הזה  נחת עליו במפתיע ) לא,  באמת
שלא ...
פולי:    יחס ! יחס של כבוד!  זה מה שאנחנו  מבקשים מכם  ולא
איזו  התחכמות  אינפנטילית  כמו
          שלך ...     ושיהיה  לך ברור, אדוני ,  על פי  תקנת
עובד   ציבור  מס. 214  קו נטוי אל"ף ,  קו
         נטוי  בי"ת  -טי"ת ,  אני  מסוגל  להוריד אותך מהתקן
הזה  תכף ומיד ....  בלי בעיות .
        (חוזר   לעיין  בעיתונו  ומתעלם מהשומר   שנישאר
מופתע ומבולבל )    
השומר:    מצטער אבל לא  שמעתי  על  תקנה  כזאת   ואני דווקא
די ותיק בתפקיד.
פולי:      לא  שמעת   כי אינך  בקיא  בחוקים    כמוני ...
השומר:    סלח לי , אדוני,  אפשר לשאול   שאלה ?
פולי :   ( מבלי להפנות מבט) קצרה ולעניין ...  
השומר:    אפשר לדעת במה   אתה  עוסק   ?
פולי:   אני  משפטן
השומר:   זאת אומרת  " עורך דין "   -סנגור ...  
פולי:   סנגור , קטגור , בורר ... הכל  .
השומר:   ואיך  קוראים לך , אדוני ?  
פולי:     פולי  , פולי   בר - זוהר .
השומר:   ( בהפנותו  מבט ספונטני לעבר פסלו של אפולו  ) אתה
רואה ?  לא טעיתי. עכשיו  סוף
            סוף  נזכרתי  מאין    אנחנו   מכירים ,   תאמר  
אפולו  וזהו  .
פולי:   ( בתנועת  זלזול ) מטורף  על  כל הראש  ( יוצא )

                                               האור  יורד  

     
          אלברט   פוסע לאיטו  בפארק ,   בדרכו    אל ספסלו  
הקבוע  ,מול פסלו של
          אפולו .  הופעתו  הרבה יותר  רגועה  ונינוחה .  
          החליף  את בגדיו המטונפים ,  הסתרק , התרחץ  
והתגלח   .  כשמגיע  
         סמוך   לפסלו של   אפולו , פונה  אליו  בהבעת  פנים
אוהדת .
         
אלברט:   צפרא   טבא , אפולו ,  אלי   רב החסד ... ( מניח את
תרמילו על הספסל) הבט, לאיזה  
           בוקר נפלא   זכיתי  !  אז  ,כפי  שקבענו , היום
הוא   יומי  הגדול ... יום המשפט. לחובה או
          לזכות. נכון ?  יהיה  מה  שיהיה .
       (  מחכה   לתגובת  אפולו  אך  זה  נותר בקיפאונו
בניגוד לצפיותיו של אלברט )                  
          האמן    לי,   פסק הדין  אינו מטריד אותי  במיוחד .
 להפך  ,   היום  הזה,  שבו   זאוס   אמור
        לגזור  את   דיני   ,  הוא יום  שחרורי   מיסורי
מצפוני ...  מה עוד   שינון  ,  הבטיח  לעמוד  
       לצדי  לאורך כל הדרך  ... גם  על זה אני חייב  להודות
לך     ( אין  תגובה מאפולו )  
      אתה ודאי תוהה  מה מעשי כאן  ללא ינון  ? ובכן,  האמת
היא שחמקתי  ממנו  בעודו  ישן   על      
      מנת  למנוע  את נוכחותו  במעמד  פסק הדין ...  הוא לא
חייב לעבור  את המסלול המביש   הזה
       בגללי  , נכון ? ( אין תגובה  מאפולו  שכרגיל  מגיב
בנוכחותו הפיזית. אלברט מסתובב  סביב
      הפסל   הדומם  בהבעת דאגה ) לכן  קבענו  כאן  בשעת
בוקר  מוקדמת ...   לפני    שיתחילו  
      הביקורים   בפארק  , נכון  ?  ( הפסל נשאר אילם , ללא
ניע ) הבטחת להתייצב  אתי  
        בפני  כס משפטו  של  זאוס  ... הבטחת שתמשיך   להגן
עלי  כפי  שנהגת עד כה  
     אז  למה    אתה  שותק, אפולו  ?  למה אינך  עונה לי ?
אתה  ודאי  יודע  כמה  אני זקוק
      לתמיכתך ,  במיוחד  עכשיו ,  כשגורלי מונח על כף
המאזניים     ....
      מה קורה  לך , אפולו ? מה אתך ? מדוע  אתה שותק  כמו...
פסל .  החלטת לנטוש  אותי על סף
      התהום , או מה?
     ( דוחק, חובט , מנער  את הפסל הדומם אך ללא  תגובה ) אתה
 מתחיל  להדאיג   אותי ,  אפולו .    
     ( מתיישב על  הספסל בחוסר אונים .) מה זה צריך להיות  ?
למה   השתתקת  פתאום ? מדוע אתה
     משחק   ברגישותי ?    אני  עדיין  כאוב  וחלוש , אני  על
סף  משבר  ....  אתה הרי יודע ....
     אנא  , אפולו, דבר אלי ,  דבר . אני לא מסוגל לשאת את זה
יותר . ( מליט פניו   בכפות ידיו  ולאחר
     המתנה קצרה פורץ בזעקה  מהדהדת   שלאחריה  משתררת דממה )
א-פו-לו  ! א- פו - לו !
     א- פו - לו !       ( דיטה   מגיחה  מתוך הפארק  ואצה  
לסייע   )
דיטה:  מה  קרה  , אדוני  ?    אתה  זקוק לעזרה  ?  להזמין
אמבולנס ?
אלברט:    לא, לא, אין צורך .  
דיטה:   אולי  משהו  לשתות ?
אלברט:  לא, תודה ,   זה  בסדר    ...  ( מתעשת  קמעה  למראה
פניה הקרובים אליו כל כך )  
                   אבל  מי , מי  את  ?  זאוס    שלח  אותך ?

דיטה:     לא שלח  אותי  אף  אחד , אני  במקרה  כאן  
אלברט:   לא, לא,  על  הפלנטה  שלנו אין  מקריות        
דיטה:     שמעתי  את  הקריאות שלך לעזרה , זה הכל
אלברט:    איך קוראים לך ?
דיטה:       ( בחיוך חביב )  דיטה.  
אלברט:    אפרודיטה ....  
דיטה :       לא , לא ,    דיטה ... מה קורה לכם  ?
אלברט:    כמו  שאמרתי ,  אין  מקריות  בחיינו ...
דיטה:        אז מה  זה היה ?
אלברט:     מה ?
דיטה:       הקריאות  שלך ...   שהרעידו את כל הפארק ....
אלברט:      מן  סגנון  מקורי כזה   של   התעמלות בוקר ,   לא
יותר  מזה  
דיטה:      סגנון  משונה  .  וזה קורה לך לעיתים תכופות ?
אלברט:   רק  כשאני  מתעורר
דיטה:       יש  לך    הומור מקברי , אתה יודע ?    
אלברט:   אני  מצטער,  לא התכוונתי  להרשים אף אחד.... אבל מה
את עושה כאן בשעה כה
              מוקדמת ?
דיטה:      קבעתי   פגישה  
אלברט:   את לא יודעת  שעדיין שורצים כאן  כמה  מזיקים  
מסוממים  מהלילה ?  
דיטה:    לא, אבל  אני לא פוחדת  ,  למדתי  להגן  על  עצמי
אלברט:    יפה , יפה מאד ... כך  צריך להיות .... ומי  הבר מזל
הזה  שאת אמורה לפגוש ?
דיטה:      לא משנה , אתה לא מכיר...
אלברט:   ואולי   כן
דיטה:      אתה  הרבה זמן כאן  ?
אלברט:    כמה חודשים ....
דיטה:     התכוונתי    להבוקר ....
אלברט:   דווקא הבוקר  לא לנתי כאן ... את  הספסל  הקבוע שלי
השאלתי זמנית  לשכני  הטוב,
                  אפולו  .
דיטה:       גם  אתה  בעסק הזה  עם  אפולו ...
אלברט:    מי  כבר  הספיק  להקדים  אותי ?
דיטה:    נתקלתי  מקודם  בשומר  תמהוני   שדיבר  אל  הפסל
הזה של אפולו  כאילו היה
                 אדם חי ...      גם  הוא , כמוך ,  קרא  לי
אפרודיטה .... מוזר, לא ?
אלברט:   אוי ואבוי, אולי  זה  האדס ?
דיטה:      מי זה  האדס ?
אלברט:      ששש...  שלא נדע  ....... הוא   אבות   הרשע
והשכול  ....  
השומר: (  לאחר שראה אותם יחד  ,  מאיץ  את צעדיו   )   מי צעק
כאן  ?
דיטה:     ( בהפתעה )    הנה  האיש  .   זה  האדס ?      
השומר:   ( אץ  זועם ונפעם לעבר אלברט) מה  האדס ? איזה האדס
?חתיכת מופרע . אמרתי לך לא
              לחזור  לכאן  יותר  . ותזוז מהר  מהגברת ....
( מסתער עליו באגרופים  קפוצים  
             כשלהפתעתו ,   דיטה  , ניצבת בתנוחה לוחמנית  
כחיץ  על מנת  לגונן  עליו ).
דיטה:  אני מזהירה אותך, האדס , שלא תעיז לגעת בו , אתה שומע ?
שלא תעיז אפילו  להתקרב
            אליו .  תהיה מי שלא תהיה , אותי אתה לא מפחיד
.... האיש הזה    מחוץ לתחום בשבילך,
            הבנת ?
השומר:   ( נסוג קמעה)  עכשיו  אני משוכנע  שאת  באמת
אפרודיטה
דיטה:     והכנס  לראש שלך  אחת ולתמיד   שאני  לא  אפרודיטה
...  
השומר:    ואני לא האדס ...
דיטה:       את זה עוד  ניתן  לברר ...
השומר:     את עושה רושם של בחורה אינטליגנטית  ,איך את יכולה
להאמין  למופרע  הזרוק
               הזה  ?
דיטה:   כי  זה  מה  שנראה לי הגיוני  
השומר:   אז בואי , בבקשה,   אכיר  לך  את האדס האמיתי .
אלברט:   אני מציע לך לוותר על התענוג  ולהישאר באזור הבטוח
דיטה:   כבר אמרתי לך שאני לא  פוחדת . יש לי חגורה שחורה
בג'ודו.
השומר:   אני מבטיח לך שלא יאונה לך כל רע , אל תשכחי  שאני
שומר  על החוק  בפארק הזה.
דיטה:   אם אסכים  להתלוות אליך  זכור שזה  רק מתוך סקרנות  (
שניהם יוצאים )          

                                                  האור  
יורד

                 שעה  קצרה לאחר   שהלכו  .  אלברט יושב
מכורבל  על הספסל  מבטיו
             נעוצים    באפולו.  

אלברט:    ( אל אפולו )  איפה מידת  הרחמים שלך , אפולו  ? איך
אתה מסוגל  לנטוש  אותי  ,ככה
                סתם,  באמצע   הדרך  , אחרי כל מה שהיה
בינינו ,  לשחק את הפסל  הדומם  ,  חסר
               האונים , המנוטרל  , קר הרוח ,  נטול  עטרת
תהילה   ,  ללא  רחמים , ללא רגש ... איך אתה
              מסוגל  לעשות לי את זה ?   פסק דיני  הרי
עדיין  לא נגזר  אז  במה שגיתי  ? אתה יודע מה ?
               לאט,לאט , אני מתחיל  להאמין  לשמועות  הזדון
החושפות  את  הצד האפל  שלך ...  כמו
              רצח היאסינטוס  הנער ,כמו  הריגת  ילדיה של לטו
, כמו הטבח  הנוראי  שערכת  במלחמת
              טרויה, ועוד כהנה וכהנה מעשים אפלים שהשתיקה
יפה להם.... אז  אינך כליל   השלמות.  
              מסתבר שגם אצלכם אין אלים   ללא רבב . לעומת
זאת   אני , בן תמותה  רגיל  , חשוף
             לגורלי , נדון,  נשפט,   נאבק  , מתייסר ומשלם
בדמים   גם  עבור המשגים שלך   ,  לא אחת  
             אני משמש  כר החבטות  שלך,  סופג  בהכנעה את
הצלפותיך  שלוחות הרסן בהנחה שזהו צו  
             חיים  שיועד  לי מלמעלה . אולי  הפרזתי  באמונתי
לך  ,  אפולו.  הולכתי  שולל כמו  שה  
             לטבח . סגדתי  לך   מתוך  שכרון  חושים  בזוי  .
ואתה יודע מה ? לעיתים  קרובות    נדמה לי  
             שאני  אפילו  חזק  ממך   ,   שאני   האל  האמיתי
 של  עצמי  וזולתי ,  אין  לי   על מי
             לסמוך . רימית   אותי ,   אפולו.  אין  לך  לב
. אין לך  מצפון  , אתה  סתם  גוש אבן  קרה  ,  
           צל חולף  , בועת   אויר  מתנדפת .   (מסתער   על
הפסל באגרופים    קפוצים   )   אתה    זיוף זול  
          חסר    משמעות , שיכפול   דמיוני  פסול   שמאות
אקסמפלרים  שלך   פזורים   ברחבי  
           הפארקים   והמוזיאונים   מבלי   שאיש  יעניק  להם
חשיבות   יתרה   ...  אבד  עליכם  הכלח ,
            אדוני  , אתם  היסטוריה   מפוברקת .....  
אנתולוגיה  מזויפת  לעניים  ...... זה מה שאתם...
        ( עט  על הפסל  ומכה  אותו בזעם בלתי  עצור)
ינון:   (  אץ אליו  ומושך  אותו  מהפסל  הסופג את מהלומותיו )
לא, סבא ,  לא . מה אתה  עושה,    
            סבא?   ( מושיב אותו  על הספסל  ומתיישב  לידו
כשהוא צמוד אליו   )  הרגע  , סבא , הרגע ,
           בבקשה  ממך .   מה קרה לך  ?    מדוע אתה מכה  את
אפולו  ?
אלברט:   ( מנסה  להשתלט  על עצמו )  אני ... אני מצטער ,ינון,
נקלענו  לסכסוך  קטן  
ינון        "  קטן "  עד  כדי כך    שאי  אפשר  ליישב  אותו  
ללא  אלימות ?  
אלברט:   איבדתי  את העשתונות . אני מצטער
ינון:      אני לא יכול  להבין  את הכעס  הזה  שלך , סבא ,
אפולו  הוא  אל  תומך .  עשה כל כך הרבה  
             למענך ... ולמעני  , ואני כאן  מצטט  אותך  ...

אלברט:   נכון ,  אתה צודק , אבל   אני  קצת מתוח  לאחרונה ,
ככל  שמועד המשפט  קרב ...      
ינון:        אני   מוכן  לעזור לך  ,סבא  ,  רק תבקש  ....
אלברט:    תודה ,ינון  , אבל אין צורך.  את המערכה הזאת  אני
חייב  לעבור  לבד.  
ינון:         אינך יכול  לדלג עליה  ולהקדיש את זמנך לשנינו
?
אלברט:       לפני שאפתח דף חדש  בספר חיי  אני מחויב  לנקות  
את הדפים   המוכתמים
  ינון:       רק תבטיח לי שתזכור  שאינך  לבד  
אלברט:   ודאי שאזכור .   זאת בדיוק  הסיבה  שלמענה אני  מוכן
להתמודד  עם   ההזדמנות השניה
                 שנקלעה  בדרכי      
ינון:          לכן   חזרת  הנה   ?
אלברט:   עד תום המשפט , ינון
ינון:          הייתי רוצה לדעת  יותר  פרטים  על המשפט העלום
הזה ... שאת פרטיו אתה   נוצר
                בלבך  ומסרב  בתוקף  לשתף  גם אותי
אלברט:   בבוא היום ,  כשהכל יחלוף וחיינו  יזרמו באפיק אחר ,
אולי אז אחליט לספר לך הכל
                 ינון ....  ואז  אולי דווקא אתה  תדון אותי
לכף חובה .  מי יודע ?   איך שלא  יהיה  אצטרך  
                להיערך לכך  מחדש . בינתיים  בוא ניתן לזה
לזרום איך שהוא  ,ללא  שינויים בדרך,  
                 בוא  נסתפק   במה  שיש לנו   עכשיו ...  בלי
 הרבה  שאלות .   זה  הרבה יותר  בריא , אני
                 מבטיח   לך  ....  אתה מסכים ?
ינון:            יש לי ברירה  ?
אלברט:      לא  ...
ינון:         אז  אני מסכים    
אלברט:    אם כך  נרד מהנושאים  המייגעים   הללו  ובוא  נדבר
על  אהבה
ינון:      על  אהבה ?
אלברט:   על אהבתך  לאפרודיטה ,  התחלת לספר לי משהו והפסקת  

ינון:          קשה  לי   להאמין שזה  באמת קרה  לי   .  כמו
חלום  נשגב  שרוצים  לשמר
                לנצח   .  עדיין  נותרה  בי  תחושת  הרכות של
 ידיה  המלטפות    וניחוח  גופה  
                המשכר . צליל  קולה הענוג  מצטלצל עדיין
באוזני  כצליל פעמונים  שמימי . זו הייתה  
                אהבתי  הראשונה , סבא.
אלברט:   את האהבה הזאת לא שוכחים לעולם, ינון  
ינון:       עם שחר    נעלמה  ואיננה .       כמו נימפה
מיתולוגית ששקעה  במצולות .  
                ואני עדיין  חש   את רטט גופה. את  עורה הרך
, את שפתותיה החמימות, המתוקות . עכשיו
               נותרו לי  רק  הגעגועים  והחלומות            
             
אלברט:    געגועים  שימתיקו   את ימיך , בימי  סגריר .  וזה
לא מעט , ינון  ....  
            (  נכנסת דיטה   ובמרץ רב  פונה  הישר  לאלברט)
דיטה:  סוף סוף גיליתי מי  הוא  האדס  .  הנה,  העתקתי  מילה
במילה ,  כל מה שכתוב עליו  .                                
     
            ( שולפת פיסת נייר  ומקריאה ) "  האדס , מוכר  
גם  כפלוטו   או   אידס , אלה  כינויים  
            שאימץ לעצמו  כדי  להסתתר מאחורי  זהותו  האמיתית
. האדס  הוא  אל המוות , שליט
            השאול -  בן   האלה  רהא , אח   לזאוס    
ופוסידון  ....  ( ינון   נועץ בה מבטי  הערצה  
            בהתרגשות  גלויה   .  מבטיהם  נפגשים  בהפתעה  
)
דיטה:   אתה  ?      
ינון:      זו את ?
דיטה:    חשבתי  שכבר לא  תגיע
ינון:      כשלא  פגשתי  אותך  בפארק  חשבתי  ששכחת , שלא נפגש
יותר. שהיה בינינו רק ניצוץ של
              רגע
דיטה:   זה בדיוק מה שאני חשבתי  .
ינון:    איפה  הסתתרת לי  ?
דיטה:    לו  המשכת  לחפש   היית מוצא   , כנראה  שלא  התאמצת
מספיק
ינון :       אולי  לא האמנתי  שתגיעי
דיטה:     כנראה  שלא יחסת לי   חשיבות
ינון:         מוזר,  את  פנייך  חרטתי  בזיכרוני  כפי שהן
עכשיו
דיטה:     ואני   זוכרת   אפילו   את שימך ,  קוראים  לך ינון
...
ינון:        ולך ?
דיטה:      דיטה    
ינון:      דיטה  .  דיטה .  עכשיו   הכל   ברור  
דיטה:    מה  ברור   ?  
ינון:     מאין  נצטיירו  לי  פנייך
דיטה:   אני לא  מבינה  
ינון:      מה  יש פה להבין ?  דיטה  או  אפרודיטה , זה  היינו
הך  , אותה האלילה  בזמנים שונים    
               רק לפני רגע  חלמתי אותך ... והנה  את כאן
...
דיטה:   הרי  קבענו  כאן  על פי  בקשתך ( מאוכזבת ,פגועה )
מצטערת,   חשבתי שאתה  שונה  ,  
               כנראה  שטעיתי  ( מתכוונת לעזוב )  
ינון :      לא ,  אל  תלכי, בבקשה  ...   תני לי   להסביר...

דיטה:   אם   אינך  מתייחס   ברצינות  ,   אין לך  מה להסביר .
אני לא מאלה  לשימוש  חד  פעמי  
ינון:      זה  לא מה שאני מחפש  ...   דיטה ... אני נשבע לך,
אנא ממך , תני  לי רק   עוד הזדמנות      
              אחת , אנא  אל תלכי  ....
אלברט:   ( אל דיטה )    האם   מותר    לי  להתערב   ?
דיטה :   בבקשה
אלברט:   אני  מבטיח  לך   שלינון  יש  רק  כוונות  טהורות  .
ללא שמץ של ניצול  וטומאה .
                מהיכרותי   אותו  אני יכול  לומר  לך  
שההשוואה  הזאת לאפרודיטה , אין בה שום כוונות  
                 זדון  . היא   תולדה  של  חלום  נשגב ,
חלום  שאולי  את  מגשימה  אותו    עבורו    ...  
                אפרודיטה   המיתולוגית , היא  כידוע   אלת  
האהבה  והיופי    שעזי   הדמיון  
               למדו  לאהוב     בסתר   לבם   ומתנים  עמה
אהבים  בדמיונם הפרוע  .   כי  במה  נותר  
               לאדם   להמתיק   את   אפרורית  יומו     אם
לא  בחלום  אישי  ונסתר   שלעתים    הוא  
              אפילו    מתגשם ? אז מה  הפסול בלהיות
האפרודיטה  של  ינון   , פרי דמיונו היצירתי  ?
             (  משתררת   דממה  קצרה  במצב   של  תהיות )  
דיטה:     חשבתי  שזה  מעליב
אלברט:    מדוע  מעליב  ?    
דיטה:    כי   אני  רוצה  להיות  נחשקת ונאהבת  בזכות  עצמי  

אלברט:   אפרודיטה  האלוהית  הנה    מופת  , כמו  כל דמות אחרת
מן   המיתולוגיה,     מופת  
               לאושר  ולאהבה  . אם תרצי או לא ,  אפרודיטה
קיימת   בנפשה  של  כל  אישה  אוהבת  
               ובדמותה  היא   מתהדרת .   אז אמרי  לי ,  
בבקשה,  מה  לקוי  בלקרוא  לך   אפרודיטה ?    
דיטה:   (נבוכה במקצת  )  אני , אני  לא יודעת   ...
ינון:          את  מוכנה  לסלוח ?
דיטה:    אולי , בזכות  האיש  הטוב  הזה  ....
ינון:       במקרה , האיש  הטוב הזה הוא  סבי
דיטה:    זו כבר  נקודה   התחלתית  לזכותך    
ינון:      אז  את מוכנה לתת לי הזדמנות  נוספת  ?
דיטה:   ( מסכימה בתנועת ראש  ובחיוך )  לתקופת  ניסיון
קצרצרה בלבד  
ינון:      (ניגש אליה ומחבק אותה בחום )   אני  עוד  אוכיח לך
את  כנות  אהבתי  , אפרו..
             ( מתקן מהר )  סליחה  ....  דיטה ,  דיטה  שלי ,
חלום חיי  המתגשם      
אלברט:    אני  פשוט   לא  יכול להבין   אתכם , הצעירים  . כל
הזמן חיפשתם איש את רעהו  ,
            עכשיו   משנפגשתם    אתם  מתעסקים   עם
המיתולוגיה .מה באתם  כאן לשיעור
           היסטוריה ?    
ינון :          אתה צודק, סבא   (  מושיט ידו  לדיטה )
הולכים  ?
דיטה:        לאן  ?
ינון:        אנחנו מוזמנים   לבוא  בצל קורתה  של  אפרודיטה  
 (  יוצאים  בשילוב  ידיהם  )


                                                       
האור   יורד


           אלברט   חוזר  אל   ספסלו  . שולף  טרמוס מתוך
תרמילו
          ומוזג לעצמו  קפה  מהביל . שותה בהנאה .  פולי
נכנס לפארק .
          כשהוא קרוב לאלברט , מקבל צלצול בטלפון הנייד .
פולי:    ( משיב  בהתעלמות  מנוכחותו  של  אלברט  )  כן, ענת
!  אני מקשיב  . השימוע  הסתיים
               לפני כרבע שעה . לא, לא , הכל בסדר .  נראה לי
שהשופט   השתכנע  מההוכחות
              המוצקות  שהצגנו   בפניו. איך שלא יהיה  למר
גרטר  צפויות  כמה  שנים   בפנים  וגם  
              פיצוי  נאות    למרשי.  היה  משהו ?  סיימת
להדפיס  את החוזה  של  בר-נתן ? הניחי  
              אותו על השולחן  שלי  כן,כן, אעבור  עליו
כשאחזור למשרד....  בסביבות הצהרים ...  ביי .
              ( סוגר. מתכונן   להמשיך )
אלברט:   ( שכל העת הזאת  הקשיב בדריכות  לכל מילה  )  סליחה,
אדוני , סליחה ....                            
פולי:    ( מפנה אליו מבט  אדיש )    פנית  אלי   ?  
אלברט  :   כן,  סלח  לי , אדוני , אתה  במקרה  משפטן  ?
פולי:   ( באותה אדישות וחוסר עניין )  "במקרה "   משפטן  (
מתכוון להמשיך)
אלברט:  רגע   אחד ,בבקשה   .... נפלת לי  ממש   מהשמיים  
...
פולי:       מה העניין  ?   ( סוקר אותו במבט  מפוזר  של  חוסר
עניין   )
אלברט:   רציתי  לבקש ממך  יעוץ ...  חוות דעת  קטנה  , לא
יותר...
פולי:    אני לא  נוהג לתת  שירותים  משפטיים  בפארקים, אדוני.
 לשם  כך   יש לי משרד  ובמשרד
            יש    מזכירה   שתקבע לך  פגישה ... וזה  גם יעלה
לך .... לא זול ...  לאנשים כמוך קיימים
           מוסדות  סוציאליים  שנותנים  שירותים   חינם  
אלברט:   אני יודע , אני יודע ...  אבל  אם אתה כבר כאן ....
רק  שאלה  קטנה ...            
 פולי:   ( מושיט לו  כרטיס ביקור ששלף מכיסו)  לכל היותר
אני יכול למסור לך את כרטיס
          הביקור  שלי.   אני מצטער ,אדוני , אבל  זה כל מה
שאני  מסוגל  לעשות  עכשיו  למענך.    
אלברט:   לכל  הפחות תשמע את מה שיש לי לומר  ואז תחליט ....
פולי :    אני  מצטער  אבל אין לי זמן   ( מתכוון ללכת. אלברט
מנסה לאחוז בו . פולי מנער אותו  
         בשאט   נפש )  ותוריד את הידיים שלך ממני ...
אלברט:  סלח לי , סלח לי ,  אני  פשוט כל כך נרגש...  שאתה
כאן
פולי:  נו, באמת  אל תגזים ! אפשר לחשוב שאני  המשפטן  היחיד
בעיר  ...
אלברט:    אתה   היחיד  שמזכיר את  אפולו ....
פולי:    מה  אמרת ?                  
אלברט:    הבט היטב  בפסל הזה    ותחליט  בעצמך ...  אתם ממש
זהים , כמו שתי טיפות מים ...
             נכון ?  
פולי:  ( בחיוך מריר ) כבר   ממבט  ראשון   הבחנתי   שהברגים
שלך קצת  משוחררים ...        
אלברט:   אתה  יכול להכחיש  עד מחר, אדוני  אבל ככל  שאני
שומע   אותך מדבר , אני  יותר  
            משתכנע  שאתה     לא רק  מזכיר את אפולו אלא
שאתה אפולו בכבודו ובעצמו ...  
          ( מחווה קידה ) ואם  כך ,  סנגורי   המלומד , אם כך
אתה  חייב  לי  הסבר  קטן  לפני  שפסק
           הדין   ייגזר  .  אתה לא יכול לנטוש אותי בדרך ,
ללא הגנה
פולי:  שמע אדוני , מצבך  הולך ומתדרדר בקצב מואץ .  אני לא
יודע מה אתה  זומם  ואני לא הסנגור
           שלך.  ברור  לך ?   ועכשיו תרד ממני  לפני
שסבלנותי   תפקע  .    
אלברט:  אתה  רשאי להכחיש   כאוות נפשך  אבל  אל תשכח  שאתה
נמצא   בפארק האלים,
               ובבוא העת  אפילו   אתה , אפולו הדגול,  אפילו
אתה  עשוי  להתייצב בפני כס  המשפט ,  

כי אין עדיפים   בפני האלים .  על כן אל  תזלזל ,אפולו , כי
עת  לכל  אדם  ודין  על כל מעש , כך
נכתב  אצלכם , לא ?                  
פולי:     טוב , טוב  ...  עכשיו תאמר לי מתי נבדקת  לאחרונה
?
אלברט:  אני  בריא ונורמלי  בדיוק  כמוך
פולי:   ( בנעימה  קנטרנית ) מה אתה שח ? יש  לך   הוכחה  
רפואית  ?
אלברט:   אני מבין  את  כעסך , אפולו ....  אני מציע  שנשב
ליישר את  ההידורים  ותספר
                  לאן    נעלמת לי   דווקא  עכשיו ,  לפני  
פסק  הדין   ומדוע העמדת את הפסל הדומם הזה
               במקומך ?
פולי:    דבר  אחד  מוחלט  אצלי ,   להבא  אשתדל  לשמור מרחק
מפארק  המטורפים  הזה .
          ( מתכוון ללכת )
אלברט:    רק  רגע  , אדוני  ... לפני שתלך , לא אמרת לי  את
שמך ...  
פולי:      ובזה  נסיים ...
אלברט:    כרצונך  .
פולי:        או-קיי  , שמי פולי , פולי  בר- זוהר
אלברט:  ( בהתעוררות  פתאומית)  פולי בר- זוהר ...  מה אמרתי
לך ?   " אפולו  בר-  זאוס "  -  
          אותה הגברת   בשינוי  אדרת,  איך לא  חשבתי על זה ?
   
פולי:        על מה  אתה מדבר  ?
אלברט:   לא משנה . קרא  לעצמך איך שתרצה . " פולי  בר זוהר "
או  "  אפולו בר זאוס " , העיקר  
               שתסלח לי  על   התקפתי  האלימה    ונמשיך הלאה
כידידים . אני מקווה שלא נחבלת .  
פולי:       ( במבט  חשדני )  תגיד לי , אתה  בטוח שלא   ברחת
מאיזה מוסד ?  
אלברט:   אני מקווה  שלא השארתי עליך  צלקות
פולי :        תכף   יהיו   עליך   צלקות  .   ( מתכוון ללכת
בדיוק כשהטלפון הנייד  מצלצל )
                 כן, ענת  ... לא  , אני  לא ברכב  . זה בסדר
,  את יכולה לדבר . אני  בפארק  ...
                 מה זאת אומרת איזה פארק ?   זה  עם  הפסלים
, הקרוב לבית המשפט .  פארק  האהבה  
                שלנו.   אל תגידי  שכבר  שכחת .  אפרופו
אהבה  ,  אל תשכחי  שהבטחת לי   פינוק
                 קטן  ... כשאשוב    למשרד.   אני זקוק לזה
עכשיו , יותר מתמיד ( מעיף מבט  אומלל  
               לעבר אלברט)  אל תשאלי מה עובר עלי כאן.
כן,כן,  אני  כבר   בדרך  ?  ביי , ענתי  .  
              להתראות .    ( פונה  לצאת   מהפארק  כשהשומר
מופיע     רכוב על אופניו  )
השומר:   זה מה שנקרא לתפוש  שתי  צפרים במכה אחת  .  ( בסיפוק
רב) מר אפולו  ומר  מסטולי  
                בכבודם  ובעצמם  
פולי:       עוד  אחד .   רק  אתה  היית    חסר  לי
השומר:    אני לא חסר . אני תמיד  כאן
פולי:         אז מה אתה כל כך מאושר ?  
השומר:   וואלה ,   אתם  לא יודעים  כמה  רציתי  לפגוש  את
שניכם ,   כדי  לבשר  לכם   אישית  
              ולראות במו עיני את פרצופכם  החמצמץ
פולי:           ( בזלזול  מופגן )  מה  לבשר ?
השומר:   ( באותו חיוך של שביעות רצון) ....שמחלקת   התרבות
בעירייה   החליטה  להעביר מכאן
              את   כל   הפסלים    לרחבת   המוזיאון  
ההיסטורי  .  וואלה ,איך  אני  מבסוט !   סוף  סוף  
                 יחזור הפארק  הזה להראות כמו  קודם    ,
לפני  הפסלים ....
אלברט:    מה פרוש  " כמו  קודם  "  ?  
השומר:    כמו בימים  הטובים  ההם  , לפני שאתם פלשתם  לכאן
וכיערתם  את המקום   . תזמורת
                העירייה  תנעים לנו את האווירה  במוסיקה
וריקודים  ,    יוצבו   דוכני  מזון ,    יערכו  
                ירידים   ומופעי בידור עליזים   עד   שעות  
הקטנות של הלילה.  בקיצור-  יהיה  שמח   .  
                כמובן שאז   יאלץ  ,מר   מסטולי   עם חבורת
ההומלסים  שלו   לחפש   לעצמו   מקום  
               מגורים  אחר . כמה שיותר רחוק  מכאן  .  שלא
יפריע  לנוף  .  ( בגיחוך)  מה  אומר לכם ?
                הידיעה  הזאת  ממש  מרגשת   אותי    .  אבל
אתה , מר אפולו הנכבד , אין  לך מה  לדאוג  
               אתה לא הומלס . כל זמן   שבעולמנו  יהיו
אדונים ומשרתים, עושקים  ונעשקים , תמימים  
                ורמאים ,שודדים ונשדדים,  סרסורים  וזונות ,
וכל מיני " כאילו "    עתידך  מובטח כי  
                מאוזלת ידם אתה מתקיים    . עבורך  ימצא
תמיד  משטח  מרכזי  עליו  תוכל  להציב   את  
                רגליך   השטוחות , כדי להציג את עצמך בגדול  
וכמובן שגם  נכסיך  היקרים  ,  
                המאפיינים את מעמדך , יישארו   בשליטתך  ואף
יאדירו .   חסידיך   ימשיכו  לזרום אליך  
               בהמוניהם   , יפוצצו את  כיסיך  במזומנים
ויסגדו לך  כמו לאל .  בקיצור  ,מר אפולו , בכל
               מקרה ,   אתה  מחוץ  למשחק ....  
פולי:       טוב, אני מבין שאין  סיכוי לפגוש  כאן  אדם שפוי

אלברט:    ( אל השומר )  אתה  רוצה  לומר  שעומדים לפנות
אותנו    מכאן  ?
השומר:  לפנות  ?  לא ..... לסלק  , כן .... כמו מגיפה    
פולי  :       פטפוטי  ביצים  .  אל  תשים  לב .
                 ( אלברט  במבט מהופנט.   פולי  מתעלם מהשומר
בזלזול  בולט , עובר  אותו  בדרכו  אל
                 היציאה .)
השומר:   (  פונה לו  דרך)     בבקשה , בבקשה ,  מר אפולו ,
כבוד  הפרקליט  ופמלייתו                    
             הנכבדת . האדם השפוי היחיד בפארק  הזה   (  מסמן
גם לאלברט להצטרף אליו . עולה
              על    אופניו  ולפני נסיעתו  עוד מספיק    לשאת
בפניהם נאום פרידה   לגלגני,  בנעימה
              מבודחת  )  רק   רגע .  הרשו  לי  בבקשה  ! עוד
כמה מילים לסיכום  ודי .
              רבותי  , מבקרי  הפארק הזה ,   מאחר   ואנחנו
עומדים   להיפרד בקרוב  ואין  סיכוי  
              שנפגש בעתיד   , ברצוני   לומר לכם , באופן
ברור וגלוי ,  שחברתכם  לא  נעמה לי  אפילו  
              לרגע.  שיבשתם את   אווירת הפארק  , הפרתם את
השלווה,  הברחתם את כל ציפורי  
              השיר וכל   פעם שנתקלתי  בכם קלקלתם  לי את מצב
 הרוח .  לכן   אני  שמח   לומר
             לכם :   ברוך    שפטרני  מכם  ,    שלום ולא  
להתראות . (  מתרחק על     אופניו  מרוצה
             מעצמו   )  וואלה ,   זה היה טוב .  השארתי  את
הקרציות האלה עם  פה פעור ,
              שידעו  .  עם פפו   הגדול  לא  מתעסקים  ( יוצא
)
                     
                                                           
   האור    יורד
 
                 דקות לאחר מכן . למעט  אלברט ,  אין איש  על
הבמה .  יללת  רוחות,
               אורות  מהבהבים , כבים וניצתים  לסירוגין .
הרוח  ממוקדת  בזעפה  סביב
               אלברט  הלכוד  בתוך  המערבולת  בניסיון  נואש
להיחלץ.

אלברט:  בסדר, בסדר ,  הבנתי  את הרמז....  אני  כאן ...   לא
הולך לשום  מקום .... אני נשאר  
                  כאן ...     די ,  הרפו ממני  .... מה אתם
רוצים עוד ?  הניחו  לי  ...  הניחו לי ....
                  (  בשוך הרוח הוא  מושלך   ארצה חסר אונים
. לאחר   ההתבהרות  מגיח   זאוס בתוך  
                  הילת אור  כסופה   )
זאוס:          אלברט ....   אלברט   קביליו .... !    
אלברט:    זאוס ?  זה אתה , הוד קדושתו   ?
זאוס:        השקט ושמע  , אלברט ...  חבר  האלים  סיים  את
עדותו ,  עת   ההכרעה  הגיעה ....  
אלברט:    עכשיו , הוד קדושתו ,   כשאפולו   איננו  לצדי  ?
אני לא מצליח  לאתר אותו ...
זאוס:       אני יודע .  הוא נשלח למשימה  אחרת ....
אלברט:    אבל   הבטיח  להיות  נוכח  בהקראת  פסק  הדין ,הוד
קדושתו
זאוס:        מסתמנת סכנת מלחמה  באופק    , מלחמה  קשה ,
עקובה  מדם .    
                 הצוות הבחיר שלי  , ובראשם   אפולו  ,  הרמס
והרמוניה , נצטוו  לצאת   לשטח ,
                  להפעיל לחץ , לנסות  להרגיע את הרוחות  .
אני  יודע  שהסיכויים קלושים  אך  חייבים
                  לנסות      
אלברט:    בפעם המי יודע כמה ,הוד קדושתו ...
זאוס:       בכל זאת , לא נוכל לעמוד  מנגד  בחוסר מעש  
ולחזות  בטבח  ההדדי  ובשכול .  לך  
                   מיותר    להסביר,  אלברט  .....          
                         
אלברט:    אכן מיותר , הוד קדושתו .          
זאוס:       אתה חייב  להבין   אילו  סערות  מתחוללות  עתה  
על  האולימפוס  וכמה  אנחנו  
                   טרודים מן הבעיה  
אלברט:   אני מבין, הוד קדושתו .....
זאוס:        על  כן  נאלץ  לקצר  ולסיים  מיד .  לא ניתן
להאריך  במשפט כשסביבנו  הכל סוער
                  ורוגש   ....  
אלברט:    ( פניו מתוחים  . נעמד על רגליו ) אני  ערוך לכל   ,
הוד קדושתו .... את אשר תגזור תגזור
זאוס:      לפני שנסכם   ברצוני להבהיר לך , אלברט. לקחנו
בחשבון   שהמשפט  הזה
               נערך על פי  בקשתך , מבלי שאיש יאלץ אותך  לכך
, פעלת על פי  מצפונך  והבעת  את
                  הסכמתך   לשאת בתוצאות  
אלברט:      אכן  , הוד קדושתו .... אני איתן  בהחלטתי  
זאוס:       למרות  שזוכית  במשפטך הראשון   ביקשת  מבית המשפט
שלנו    להעמידך  
                  בייסוריו  של  משפט   חוזר  .  החלטה
אמיצה , לכל הדעות
אלברט:    מפני  שאיש  מלבד   אפולו  לא  העלה  על דעתו  
להציץ  אל  נבכי   נשמתי המטולאת ...
                 ולגלות  שהיא  עדיין רוחשת  חיים . שחוקים
אמנם  , עכורים ומרים, מדממים בצער
                המתהווה מדי יום ביומו  , הולכים וכבים
בהדרגה  , ואף על פי כן  , אולי  ניתן  להציתם  
                מחדש
זאוס:     ולא  במקרה  , אלברט ,   נבחרת  על  ידו  מבין  
עשרות ומאות  המבקרים  בפארק הזה .
                 עכשיו ,  עם תום המשפט , כולנו  חשים
שההימור  היה  כדאי  , העלטה הוסרה  מהחלק
                 החשוך  הזה  שבחייך    
אלברט:    על כן  אקבל   את פסק דינך  בהכנעה  , הוד קדושתו ,
כגזירה  משמיים . יהיה אשר
                יהיה ...   אלך לקראת גורלי  ללא  בקשות
חמלה  וללא  תרעומת , תם   ונשלם....  
זאוס:    ראייתך    מפוכחת , אלברט , ( פורש מגילת קלף מגולגלת
) זהו זה.  הגיעה שעת
              האמת .      
אלברט:   ( מתיחותו בשיאה )  כן, הוד קדושתו
זאוס:    מחובתי לציין  שהדעות בינינו   היו חלוקות  אך  בסופו
של דבר כף  הזכות נטתה....
               לטובתך. לא  כאן המקום   לגלות   מי  דרש את
ראשך   ומי עמד בכל תוקף  על שחרור  
              נפשך  מחבלי  אובדנה  .  על מנת לפסוק  אל נכון
את דינך   הרצתי  לנגד  עיני  את כל  
              המראות   הקשים  שתיארת באוזנינו . האזנתי    
לתחינות  השבר  הנזעקות     מתוך   צוואת  
             הכתיב   הקטוע   שדודי  רשם לך בפיו . כשמנגד ,
על אף דעיכתם האיטית , פעמו בו  עדיין  
            חיים צעירים  שעתידים להיכחד . ואין נפש אחרת
שתמלא את  חלל  אובדנה .    
              עברו עלי רגעי תהייה   קשים , קשים  ביותר ,
אלברט ,  כשברקע  השאול  מתנגנים צלילי  
              תוגת  הנבל   שליוו את  מותו של נכדי  אורפאוס.
המראה  המצמרר  של השכול   קירב    
              אותי אליך  בכל פעם  שהתרחקתי  כי  אין  היבט
מעמיק  יותר  מחווייתו   האישית  של
             השופט   בעת  גזירת דינו   של  הנשפט .  וכך
גיבשתי את  פסק  דיני    עם כמה  מגבלות
             חיים   שבמהותם  ודאי לא יחזרו להיות  כתמול
שלשום   , אתה  מבין  למה אני מתכוון  ?    
אלברט:    כן  , הוד קדושתו
זאוס:     לאחר ניתוח  מעמיק   של כל העובדות אשר הוצגו  בפני
 קבעתי   שזיכרונותיך   הקודרים  
             ימשיכו  ללוות אותך     עד  אחרית  יומך   ,
ייסוריך הכבדים  אמנם  יתמתנו  בהדרגה  אך לא
             ימנעו  ממך את  זכותך   לחיות    ובמעשים  טובים
תאחה את  נימי נפשך השסועה   על מנת  
              להקשיב   ולסייע   לנצרכים  כמוך . לפי כך  ,
אלברט    קביליו,    האולימפוס  פסק את  דינך  
             וקבע  שאתה   זכאי . זכאי  לחיות .  
אלברט:  ( בהתרגשות גואה )  זכאי , הוד קדושתו  ?  ( עיניו
שטופות דמע )
זאוס:       זכאי  לחיות   וכפי  שכבר בקשת ,  אתה  רשאי  
להקדיש  ממיטבך  לינון  ... זה יהיה
              עבורך, צעד ראשון קדימה .
אלברט:   ינון  גוייס  לצבא , הוד  קדושתו  ולא שמעתי ממנו
דבר
זאוס:      אני יודע, אלברט ...   בגזרה  שלו  מתחוללים
הקרבות  קשים
אלברט:   תוכל  לשמור עליו למעני ,  הוד קדושתו ?
זאוס:     את המשימה הזאת הטלתי על  אפולו  לכן הוא  לא  נמצא
כאן  
אלברט:   אני  מנסה  לצור אתו קשר, הוד קדושתו , אבל אני לא
מצליח          
זאוס:      אפולו  עושה כמיטב   יכולתו ,  השאר  את המלאכה
בידיו . הוא מכיר  היטב את שדות
                 הקרב   והלוחמים. סמוך  עליו        
אלברט:   תודה  הוד  קדושתו , תודה

                 
             
               לפתע  נשמעת אזעקה  . קולות    ירי    ורעם
תותחים  . האדמה  
         רועדת .   קולות מטוסי הקרב. שריקות   פגזים .שמיים

        מתקדרים .  אווירת   מלחמה .

אלברט:    הו , לא  ,   לא,..... לא ,  עוד    מלחמה          
         
זאוס:         כמו את כל האחרות , גם את זאת לא הצלחנו למנוע
אלברט:       חשבתי  שנגמר . שהכל   מאחורינו . שלא נשמע  עוד
קולות מלחמה  מחרישי  
                  אוזניים ,  מכווצי     לבבות  .  
זאוס:         גם אנחנו  הופתענו , אלברט                    

אלברט:     היכן   הם   כל אלי  האולימפוס הגדולים   בשעות
הרות  גורל  אלה  , הוד קדושתו   ?
                 פרשו  לגמלאות ? יושבים  לבטח  בהיכלי הקודש
ושותים לשכרה ? או  עסוקים
                 בעילוסים  סוערים  ומעלימים עין  .  היכן הם
?
זאוס:        אני  יכול  להבין ללבך , אלברט קביליו,   אך האמת
היא  שהם  עייפו  מכם,    עייפו
                   מלשוטט   ללא תכלית  על  פני  הארץ הזאת
זרועת  המדון  וההרס  עוד  משחר  ימיה
                   ואין  אדם  שיקשיב  ואין  אדם   שחדל
מצחצוח  חרבות. אנחנו  לא מסוגלים להבין
                   אתכם  

               (   אפולו   נכנס  נרגש  .  כתמי דם  ספוגים
בבגדיו . אותות  המלחמה ניכרות על  פניו .)

אפולו:     שום דבר לא עזר  , אבי  .  כשהגענו היה  כבר מאוחר
והקטל   היה בעיצומו .  התערבותנו
                נדחתה  בשני המחנות .
זאוס:    ניסיתם  להציע  סיוע , להרגיע  את הרוחות  ?  שביתת
נשק  ? להושיבם  יחדיו  ?
אפולו:   רק  הראנו נוכחות    ומיד  סולקנו  מן השטח   בבושת
פנים  וכינויי גנאי  . אותי הם פצעו
               קלות ,  על  הרמס איימו  במעשי  לינצ'  ואת
הרמוניה    בקושי הצלחנו  להציל  מאונס .
זאוס:    לא  יאומן , פשוט לא יאומן .  אכזרים  מהסנטאורים  
והקיקלופים
אפולו:    אין מה להשוות ,  מסוכנים   ומתוחכמים  פי  אלף  .
זאוס:   במחשבה שניה, בני  , אולי  נניח   להם ללמוד את הלקח
על בשרם .... אחרי  הכל   נראה לי  
               שמרחץ  הדמים  הזה  הנו   חלק   ממהות  קיומם
  ....
אפולו:    ומעניין   שדורות  רבים  כבר  מודעים  למלכוד
הזוועות   הזה   , נחלצים  ממנו  בשן   ועין ,  
                 מבכים , מקוננים  , טובעים    בים  של דמעות
אך  לאחר ליקוק  פצעים  קצר   הם  
                 חוזרים   חלילה  
זאוס:      אז מה דעתך  על  איזה  רעש  רציני   שיביא  עליהם
את חורבן  פומפיי  השניה ?  
אפולו:     חבל מאד ,אבי,  קשה   לחזות  בעוד חורבן  כזה  
בהתחשב   ב דרך   הארוכה   שעשו  
                 עד הלום    ...
זאוס:    מבלי   שלמדו  דבר, בני        
אפולו:   ובכל  זאת ,אבי,  אולי ניתן להם  עוד   הזדמנות אחת ,
אחת אחרונה  
זאוס:   אם זו בקשתך , בני  איך אוכל לסרב  ?
אפולו:   מהיכרותי  אותם  בגאות ושפל , יש סיממן  כלשהו
להתעוררות  . זו בקשתי היחידה  ,
              אבי   .  על אף הכל  אחזור  לשם ,  אולי  עוד  
אצליח   לסייע במשהו .... אולי לבלום  את  
            ההתדרדרות   הקטלנית  הזאת   לתהום   .  
זאוס:    צא לשלום  , בני  , שא את בירכתי  להם       ( אפולו
יוצא  נסער  )
אלברט:   ( שעד כה האזין לשיחתם בהבעת  חרדה. משוטט הלוך ושוב
) מישהו   ראה את ינון ?
               מישהו  שמע  משהו    מינון   ?  (בכוונו את
קריאתו    אל  תוך הפארק  )  י-נון ! י- נון !
               י-נון !   ( קולו הולך  ונבלע    בהמולת הירי
) י-נון ! י-נון ..............................




                                       קולות  הירי  
מתעצמים


                                               האור    יורד
             



         אורות הבמה  כבים וניצתים  לסירוגין  בתוך המולת
קרבות.
          ירי , הפגזות  וקולות נפץ.  הכל  קורס,מטמוטט  
בתוך מסך
        עשן   ופקודות  קרב :  "  להסתער  !  להסתער !  
         קדימה !  קדימה  !    " א.... ש " !   " א.....ש  !
זעקות  נפגעים .
        " חובש ! חובש ! " דמויות   מרצדות  בדילוגים ,
כתמונות  
        ערטילאיות  בסרט  אילם .  זאוס   משקיף  ממרומי
האולימפוס  
        בהבעה  חמורה .   ינון בעמדה  מחופרת  .

אפרודיטה:   ( פניה מביעות  כאב וחרדה  )  לא, האדס , לא  !
אנא  ממך,אנא . חוס על חייו.
            חוס על חייו ואעשה  למענך כל מה שתבקש .... אביא
אליך כל אישה  שתחשק.... אבנה לך
           הרמון  גדוש נימפות  מן היפות ביותר בעולם. אניח
לרגליך הררי  זהב  וכסף , רק   חוס על  
           חייו , אנא,  האדס  ! חוס  על   חייו  
הצעירים....
            (  צחוקו  האכזר   של  האדס  מהדהד  למרחקים )  
קולו של האדס:    הגיעה  שעת  האמת  , אפרודיטה . ( בצחוק
מרושע ) שעת ההכרעה ! לדברי  
          החנופה  שלך  ופנייך  המתחסדות  ,   כבר אין השפעה
עלי  ,   לא עוד ,  אחרי  
         מעשייך   המחפירים  עם  הנימפה  יורידיס ,  עם
אטלנטה  הבתולה,פרספונה,  פאדרה  
        והיפוליטוס , זוכרת ? אלה  רק  מקצת  ממעללייך
הזדוניים     ...  עתה  הגיעה    שעתי  
        להיפרע , אפרודיטה  
אפרודיטה:     לא די  לך  במותו של אדוניס  ? בצלקת עמוקת הכאב
, המדממת בי עד עצם היום
          הזה ?
קולו של האדס:    זה היה  כאין  וכאפס  לעומת  הכאב  שתחושי
היום, אפרודיטה . כך          
            אבוא   סוף סוף על  שכרי   ואלמדך  לקח  שלא
תשכחיהו  לעולם            
אפרודיטה:   לא, האדס , לא  ! אני מתחננת  בפניך ...  אנא חוס
עליו .... הוא  לא גרם  לך  כל
           עוול  . יש לך חשבון אתי , אז בוא, קח את חיי  ...
בוא   נגמור  עם  זה    עכשיו  ודי .
קולו של אדס:   בתחנונייך , את  מעוררת  בי רק  סלידה  ,
אפרודיטה,  כמו  בת תמותה  רכרוכית  
           שהמשאבה   הקלוקלת   שבגופה   מעבירה    אותה
היישר   אל  פתחי  ממלכתי   ....
אפרודיטה:   " למשאבה   "  הזאת   קוראים  " לב "   , האדס ,
כמה  חבל  שרהא  אמך  החסירה  
           אותו  מגופך     ולעולם    מושרצים   עתה   דמונים
קטנים  בדמותך
קולו של האדס :  האם  אני שומע  שמץ  של קנאה  בקולך ,
אפרודיטה ?
אפרודיטה:      בוז  ותעוב  אתה שומע  . מלך שאול  מקולל. שא
רגליך , האדס,  שא  רגליך  והטמן  
         את   כיעורך    בממלכת  האופל    ויפה   שעה  אחת
קודם
קולו  של  האדס:     ( בהתגרות ) ואם לא  , מה עוד נותר  לאל
ידך  לעשות , אפרודיטה  ?
אפרודיטה:   אם לא ,  חי נפשי, האדס  , את ממלכתך  אשחית  עד
היסוד   ולא אותיר בה  אפילו
                  אוד    אחד  עשן    לנחמה ....  ארור  תהיה
  , האדס , ארור ....ארור ....
קולו  של האדס:   לא, לא , אפרודיטה ....  ארורים הם אלה  אשר
יצרו  אותי  בדמותם....
              בשליחותם   אני  קיים.......  ובדמם אני מרווה
את  צימאוני    
      ( צחוקו הרם  נבלע  בערפילים .  אפרודיטה נעלמת
בעקבותיו . אפולו  
         מגיח  מתוך ענני  קרבות  )
אפולו:  (  פניו ובגדיו מוכתמים  בדם , ידיו מושטות קדימה , אל
זאוס  )  די  , נואשתי,
          אין תכלית  למעורבותי , אני בוש ונכלם   ....
שליחותי נחלה כישלון חרוץ , אבי
זאוס:    זה אומר  שעכשיו  עלינו  להתיר  הלחץ  ולהחזירם אל
חיק  אלוהיהם  הנסתר .
              להודות  בכישלונו  הנחרץ של האולימפוס .
אפולו:   אם  יורשה לי , אבי , זה אומר  שנשאיר   בידם  את
בחירת  נאמנותם , יהיו  אדונים  
              למעשיהם   ולגורלם
זאוס:   אהה, עכשיו  אתה  כבר מדבר אחרת ,בני
אפולו :   זו המציאות  הנדרשת , אבי    
זאוס:   זה עתה  הוכרעה  גם אפרודיטה  בהתנצחותה  עם  האדס
אפולו :   ארס , הרמס  , קרונוס והרקולס נטשו  לא  מכבר את
משמרתם
זאוס:    אני  יודע
אפולו :      גם אתנה , ארטימס  , דיוניסוס  וארוס  בדרך
זאוס:      אני יודע  , אני יודע   , בני .  אתה  בין  אחרוני
האלים  שנותרו  דבקים  במשימתם    
אפולו     מה  עושים, אבי ?  היכן עטרת  הנצח  שידע
האולימפוס ? האם אנחנו קרבים  לסוף ?
                  האם בעידן הזה  אנחנו עתידים  לספוג מהלומה
היסטורית קטלנית  דווקא  מידי  בני  
                 התמותה   הללו  שעד כה סגדו  לנו  בשיכרון
חושים ?   לאלה , בעלי הדמיון המעוות,  ניתן  
                להנציח   אותנו  כראות עיניהם,   בוריאציות
שונות ומשתנות של  פסלים   מאובנים  ,
               נטולי  משמעות   וכריזמה  ? כאילו  היינו
יצורים  דמיוניים  מספרי האגדות  ללא  כל
              אחיזה  במציאות  ? אחרי כל    יסודות  התרבות  
שהורשנו   להם ? זה מה  שצפוי לנו , אבי ?
זאוס:     נכון  לעכשיו  , בני , נראה לי שהפנו לנו עורף. אינם
מאמינים בנו  יותר .  אני אפילו  לא  
              מסוגל  להשיב   לך  מה  בדיוק  צפוי לנו  בעתיד
. בינתיים  העניקו  לתקופתנו    כינוי  
              מתסכל  ומביש   :  "  עידן  אגדות  האלים  "
אפולו:    הווה אומר   עידן  הבדותה  והסיפורת , אוסף אגדות
בדיוניות מצוצות מן האצבע . זה מה
           שצפוי     שיישאר   מאתנו  ?    
                 ( קולות   הקרב  וקריאות   השבר  נשמעות
ביתר  שאת  )
אפולו:     אתה  שומע , אבי ,  אתה  שומע  ? אין לזה  סוף
זאוס:    אני  שומע  , בני, אני שומע,  אך קצרה ידינו  מלהושיע
.  צר לי  על  המראות  הקשים .  על          
              שפיכות   הדמים , על   הכאוס ועל  החורבן שבדרך
.  אני    חושש    שאנחנו   הולכים  לאבד  
              שליטה ....  אין מנוס  מנסיגה  מיידית  אל
תחומי  האולימפוס משם באנו  ולשם אנחנו  
             משתייכים . עדיף להשקיף עליהם מלמעלה  מאשר
לחיות   בתוכם ......................  


                                                     האור
יורד  


            פסק  הזמן הזה  מלווה  בתקתוקו  המונוטוני  של
אורלוגין . לאחר מכן
         דממה   מוחלטת .

           כמה    ימים  לאחר מכן  . שעת ערב   בפארק  .
הפנסים  דולקים   . הפסלים  שרויים בחשכה .  
           אלברט  על אותו   ספסל , באותה חזות  חוזרת  של
הומלס  חסר כל . כאילו הזמן עמד מלכת  
          ושום דבר שונה  לא   התרחש  עד  כה . הוא מאזין
לרדיו  בארשת מתוחה כשאוזניותיו  צמודות  .          לראשו .  
שומר  הפארק מופיע  רכוב  על אופניו


השומר:  ( ברוכבו  סביב  הספסל )  מה  העניינים   אבאל" ה   ,
יש משהו  חדש  ? אלברט שקוע
          ואינו   מגיב . השומר עושה סיבוב נוסף ) שמעת ?
לפנות בוקר  הפילו  בגזרה הצפונית  שני
         מיגים   והשחילו   ארבעה   טנקים    .  וואלה ,
הבחורים שלנו , כל הכבוד להם.
         עושים   עבודה  על  הכפק
אלברט:   מה אמרת  ?   אני לא שומע .
השומר:   תוריד  את  " המה  שמו "  הזה  מהראש ואז תשמע   (
מאותת  לו להוריד את האוזניות )
אלברט:    ( מוריד את האוזניות ) אני מבקש  עד   יום יומיים ,
לא יותר. אחרי זה אני  מבטיח  לעזוב  
השומר:   זה לא מה  שמטריד אותי עכשיו, אבאל"ה  .  שאלתי אם
שמעת  משהו  חדש ברדיו
אלברט:      למה  אתה קורא לי אבאל"ה ? אם  שמת לב  ,  אני לא
אבא שלך .
השומר :  בימים טרופים אלה כל אחד מאתנו הוא אבא של מישהו
מגויס .  לי למשל ,  יש שני בנים
                  בצבא . אחד בגזרה  הצפונית , אחד  בדרומית
. היית צריך  לראות איך  בימים אלה אשתי  
                  צמודה   לרדיו ולטלוויזיה ,  כמו  
לאינפוזיה  ...  כל הזמן   על  כדורי הרגעה   ....  בחיי,  
                 הלב     נשבר לי   לראות אותה  במצב הזה
...  
אלברט:   אז  לא תעשה לי צרות אם אמשיך להתאכסן כאן עוד כמה
ימים ?
השומר:   בתנאי אחד  . שיותר לא תקרא  לי  האדס  
אלברט:  אתה  לא יכול להיות האדס .   האדס  נמצא  עכשיו במקום
אחר
השומר:    שמע ,  אתה  דייר די ותיק  כאן  ואני  אפילו לא יודע
איך קוראים לך    
אלברט:   ( מושיט לו יד )  אלברט ,  אלברט  קביליו
השומר:   אלברט  קביליו  ? ( לוחץ את ידו )   אין  לך  במקרה
קירבה ל...
אלברט:   לא, לא . אין לי קירבה לאף אחד
השומר:     בסדר, בסדר  ,  לא צריך   להתרגש  .... לי קוראים
פפו , פפו הגדול,אולי שמעת ?  
אלברט:    לא, אני מצטער , לא שמעתי
השומר:   אין  דבר  , עוד  תשמע
אלברט:   חשבתי  שאתה בא לסלק אותי  מכאן ...
השומר:   מה פתאום  ?  בגלל  המצב  הביטחוני  נדחו  כל
השינויים בפארק   למועד  אחר.
                  בינתיים אתה רשאי להישאר כאן כמה שתרצה .
דרך אגב,  מה עם  הנכד   שלך ? לא  
                   ראיתי אותו כאן  לאחרונה  
אלברט:   ינון ,   התגייס  לפני  שבוע  ,  ממש  בתחילת  הקרבות
. מאז לא שמעתי  ממנו  
                  דבר  וזה   די מלחיץ    
השומר:    איך שאתה  רואה אותי ככה , האמן לי  שאני  מבין
ללבך   .   אני  רק  לא  יודע  
                  מה  יש לך   לעשות כאן  ? למה שלא   תחכה
לו בבית . אולי   יטלפן , אולי   שלח לך  
                  מכתב  ...            
אלברט:   שאלה  טובה  , אבל כאן  בקרבת   האלים ,  אני מרגיש
הרבה יותר קרוב     אליו
השומר:   ( בהטיית   ראשו  לעבר פסלו של אפולו ) במיוחד
בגללו  , הא ?
אלברט:   בגללו    ובגלל   זאוס  בעיקר    
השומר:   זאוס ?  אה , זאוס ,  זה שעומד  בכניסה  מרחוב  מגידו
, על כתפו נשר  ענקי   ומחזיק  
                  בידיו  את כדור הארץ   ,  עשו אותו  גבר ,
גבר . הלבישו לו  כתר  גדול  מהקרקפת
אלברט:   זאוס  מלך האלים , אל גדול וחנון .אני חייב לו את
חיי.  רק לפני כמה ימים  זיכה   אותי  
                 מכל  אשמה
השומר:   וואללה  , שוב  התחלת להתחרפן ?  חשבתי שכבר  גמרת
עם זה  ...
אלברט:   זאוס הוא  האל הטוב  שלי  
השומר:  ( בנעימת  גיחוך  ) ואני דווקא  חשבתי שהוא ....  (
הטית ראש  לעבר אפולו )
אלברט:   אפולו  הוא   הסנגור  שלי , רעי  הנאמן , חומת המגן
שלי .... אבל זאוס  זה  
                  זאוס. מלך האולימפוס      
השומר:    (  באותה נעימת גיחוך ) עכשיו  אני מבין שלא התרפאת
עדיין .  טוב ,  אני  חייב  
                 להמשיך את הסיבוב .     אם  תשמע  משהו
מעניין אל תשכח  לעדכן אותי  כשאחזור .
                ( עולה על אופניו  ונוסע   . אלברט    מרכיב
את אוזניותיו  וחוזר אל תנוחתו  הקודמת.   )            
דיטה:   (  לאחר שראתה את אלברט  על הספסל ניגשת אליו  . מנערת
אותו  קלות ) שלום ,   אלברט
אלברט:      ( מנתר כאילו  הוכש ) דיטה  ...  הבהלת  אותי    
דיטה:   אני מצטערת .  ראיתי את  השומר  הזה מרחוק   וחשבתי
שהוא  שוב  מציק לך
אלברט:    לא, לא  , זה בסדר ...  שמעת משהו מינון ?
דיטה :   לא. ואתה ?  
אלברט:   אף לא ידיעה   אחת , מן היום שגויס  
דיטה:     לי ידוע   שהוא  מוצב  בגזרה הצפונית  , שבחזית
הזאת  הלחימה לא פסקה עדיין  והמצב  
               בכללותו  לא  כל כך  מזהיר
אלברט:    לפי שעה גם  החדשות  המטופטפות  לציבור   מאד
מעורפלות ,   אי אפשר להבין  דבר ....
דיטה:    לא נשאר לנו אלא  להתפלל  , אלברט              
אלברט:    ולקוות לטוב      
                                   
                             

         הקרב  בעצומו   .  ינון     בעמדה  מחופרת  . מטח אש
. שריקת פגז.
     קול  פיצוץ  עז . ינון   מתרומם   באוויר  ונוחת  באנקת
כאב .  ניתן  לשמוע  
    קריאות  עזות  :    "  חובש ! חובש ! "   הדים משיבים
כהמיית  הרוח :  
   " חו-בש  ,  חו-בש  !  "

                                                האור  יורד


          זאוס ואפולו  מגיחים מתוך הערפילים . אלברט  ישן על
הספסל.

זאוס:     מה  מתרחש   בחזית , בני  ?
אפולו :     נחלי דם  זורמים   בשדות   הקטל  , אבי ....
מראות  מצמררים  שקשה  לתאר .
זאוס:        והנכד ?
אפולו:   ינון ,   קיבל  פגיעה  ישירה  . לצערי  האדס   הקדים
אותנו  וכבר לא יכולנו  לעזור .  נפטר  
             בדרכו   לבית   החולים
זאוס:      ( אל  אלברט )   הוא  יודע  ?
אפולו :  במערכת  הביטחון שלהם  לא  ידועה  להם   הקרבה המקרית
ביניהם  אבל עוד מעט  מישהו  
              כבר  ידאג    לבשר לו                        
 
זאוס:     רצוי  שתמצא  לידו  ברגעיו  הקשים , לפחות  את זאת
אנחנו  חייבים  לו
אפולו:    ללא  ספק , אבי, ללא ספק                          

זאוס:      ולזכרם של  כל  החללים  הללו , למען  יראו  ויראו ,
דאג לפזר   על  פני  האוקיאנוסים        
                והימים ,בצדי  דרכים  ועל פסגות  הרים ,
שזרות   יקינתונים  , עם כריתות  דגנים   וענפי
               זית    בצדם ,  אות  לאובדן  חיים  בשיא
פריחתם  . במקביל  אני  אצווה   על  אורנוס  
               להוריד    משמיו   סערת  רוחות  עזה    מלווה
ברד   כבד   על מנת  לכבות את הבערה  
               ותניס את  מראות   השאול    משדות  הקטל  
אפולו:      אמלא את שליחותך , אבי , כפי שציות
זאוס:    אם כך לא נותר לנו  אלא  להיפגש  על האולימפוס
ולצפות  לתוצאות . יתכן  שעוד נאלץ  
             לשגר   משם  גם   כמה   בליסטראות  כבדות  משקל
לכפות עליהם  הפסקת אש        
אפולו :    אני מקווה  שלא נגיע  לזה , אבי , אני מאד מקווה
.....
                   
                                 שניהם   נעלמים  במעבה
הערפילים                  
                   
השומר:   (  רכוב  על אופניו  ניגש  היישר אל אלברט  השקוע
בשנתו ) הי, אלברט ,  ( מנענע  אותו )
            הי,  אלברט , קום , קום ! חדשות טובות  . שביתת
נשק.   הלחימה  נגמרה   , יש  הפוגה ....
אלברט:   ( בהתעוררות)  מה... מה  קרה  ?
השומר:  הוכרזה הפסקת   אש  בכל החזיתות  ,   לא שמעת ? הצדדים
הסכימו  לשבת
                ולדון   ביניהם  ...  פרוש הדבר  שאין  קרבות
, אין קרבות  אז  אין  נפגעים , זה העיקר...  
אלברט:    מאין  לך  ?
השומר:   ( שולף  עיתון מקופל  ומושיט  אותו  לאלברט )  הוצאה
מיוחדת  . קח,  קרא  בעצמך .        
אלברט:   ( נוטל  את העיתון  ומקריא )  " דובר צ.ה.ל. מודיע
שהפסקת   אש מוסכמת  תכנס
         לתוקפה   מהבוקר  במטרה   לפתור את העימות   בדרכי
שלום   .  דובר צ.ה.ל  מאשר  
           שמשעות הבוקר  המוקדמות   נשמר  השקט   בכל  
החזיתות ."
          ( מניח   את  העיתון  על הספסל  במאור פנים  )נשמר
השקט  בכל החזיתות ,אתה מבין מה  
           זה  אומר ?  זה  אומר   שלא  יורים  .ואם לא יורים
, אין  שפיכות  דמים    ....
השומר:  זה  מה  שאמרתי , אין נפגעים
אלברט:   בקרוב   אשמע  מינון  ולא  תהיה  לי עוד  סיבה  לדאוג

השומר:   ואשתי  סוף סוף  תוכל  להניח  ראשה  על הכר  ותישן
לילה  שלם  בשקט            
אלברט:   אני  לא  הייתי מסוגל לשאת את המכה הזאת  פעם נוספת

השומר:  תודה  לאל  ,  ישתבח  שמו  
אלברט:  ( כורע ברך לרגלי  פסלו  של אפולו ) תודה  , אפולו ,
תודה לך   אלי  הטוב  . תודה על
                כל מה שעשית למעני  
השומר:  ( מקים אותו בכוח) מה  אתה  עושה ?  השתגעת  ?      
אלברט:  מה  קרה ?
השומר: תגיד  לי , אתה  נורמלי ? למי אתה  מודה  ?  לחתיכת
אבן  מחורבנת ?
אלברט:   כל אחד  והאלוהים   שלו
השומר:  אתה רוצה לומר לי  שהאלוהים שלך  הוא  הפסל המזורגג
הזה שכל  כלב  שעובר בפארק  
               משתין   לרגליו  ?  
אלברט:  לידיעתך  אדוני , "הפסל הזה" , כפי שאתה  מכנה אותו,
השיב  לי את חיי כשהייתי  על  
                סף  תהום  , העניק לי  כוח  ורצון לחיות ,
הביא  את ינון אל תוך חיי הריקים ומילא אותם
                תוכן.  זאת  האמונה  שלי  עכשיו , אדוני  
השומר:    מה  אמונה ? איזה  אמונה ?  רק בגלל  כופרים
מופרעים   כמוך נחרב  בית מקדשנו .
           (   אוחז    בצווארונו   בזעם )  אנשים   כפויי
טובה  כמוך , לא ראויים לחסדי  שמיים. לך, לך
           לאבדון חתיכת מסטול !   ( משליך  אותו על   הספסל
) עוף לי מהעיניים  ו'סתלק  מהפארק  
           שלי  תכף ומיד, לפני שאתחיל  לרתוח , ברור לך ?  
                 
אלברט:  אמרת שאני רשאי  להישאר  עוד כמה ימים          
השומר:   אמרתי , לא אמרתי .... שמע אותי טוב .  אני  הולך
עכשיו לעשות סיבוב ,  כשאחזור  אני  
        לא  רוצה  למצוא  ממך  אפילו  סימן  ,  אני  מזהיר
אותך ...
אלברט:   רק עד  הערב , בבקשה  ....
השומר:  ( בעלותו על אופניו  ובפנותו לנסוע) לא בא בחשבון .
אין כניסה  לכופרים  בפארק הזה  
אלברט:     אולי  ינון  יחפש אותי   כאן  ....
השומר:    תפנה לאפולו  . ( ביציאתו   ניתקל  בדיטה  האוחזת
עיתון בידה  ) סליחה , כמעט
             התנגשנו
דיטה:  לאן  אתה  ממהר ?  
השומר:    ( כעוס ועצבני )  לסיור  השגרתי  שלי . מה חשבת  ?  
         
דיטה:   שמעת חדשות ?
השומר:  ( בחוסר עניין בולט )  שמעתי .
דיטה:      אני רואה  שהגעתי בזמן . הוא  עדיין   כאן   ( פניה
עצובות )
השומר:     מתכונן  לעזוב      
דיטה:      למה ?  כבר  נודע  לו  ?
השומר:      הולך  לפגוש את אפולו   ( יוצא )
דיטה:  ( במבט חטוף אחריו)  איזה בן אדם משונה  !  ( ניגשת אל
אלברט המארגן את חפציו על
           מנת   לעזוב  את המקום . )  אתה עוזב, אלברט  ?  
אלברט:   הגיע  הזמן
דיטה:   זקוק   לעזרה ?
אלברט:  לא, תודה , דיטה,  אבל טוב  לראות אותך על הבוקר    
דיטה:  ( מעיפה מבט  לעבר העיתון  שמונח על הספסל ) אני  מניחה
שכבר  קראת  
         ( קולה מרטיט משהו ) אז  אין  לך צורך בעיתון  שלי
...  ( משליכה אותו על הספסל )    
אלברט:     פפו   הביא לי  אותו  על הבוקר  
דיטה:    מי ?
אלברט:   פפו, שומר הפארק ...
דיטה:  מיד אחרי  שקראתי  מיהרתי לחפש אותך  .... חשבתי  שבמצב
כזה  טוב שמישהו  יהיה  
              לידך
אלברט:  בתחילתו של הבוקר  רבצה עלי מועקה  כבדה  אבל הכותרות
עשו  לי את היום.
דיטה:  (  אינה מבינה  את פשר דבריו)  הכותרות  עשו לך את היום
?
אלברט:  כן .  לבשורה טובה מזאת לא ציפיתי
דיטה:    איזה בשורה ?
אלברט:   לא שמעת, דיטה ? ברדיו, בטלוויזיה, בכותרות
העיתונים!  שביתת  נשק . הפסקת אש  .  
דיטה:    ( לאחר רגע ארוך של דומיה ) הו, אלוהים , הו אלוהים ,
אז  אתה  עדיין  לא  יודע ...
אלברט:  לא יודע , מה  ,  דיטה ?
דיטה:  ( פורצת בבכי  )  הו, אלוהים , הו אלוהים אדירים  ,  לא
תיארתי לעצמי ... איך לא הבנתי
             מיד  ?...
אלברט:   ( באמצו  אותה אל חיקו )  מה  לא ידעת ? מה לא הבנת ,
דיטה ? מדוע את בוכה ?
דיטה:   בעיתון ...   לא קראת  בעיתון
אלברט:   מה לא קראתי בעיתון ?  ( נוטל   עיתון המונח על הספסל
)  מה ?  הנה  אני קורא :
             " דובר  צ.ה.ל.  מודיע  שהפסקת אש מוסכמת  תכנס
לתוקפה ....."
דיטה:  לא  זה , לא זה  אלברט .... ב... ברשימת הנפגעים ...
אלברט:   ( מעלעל בעיתון בהתרגשות הולכת וגוברת , ידיו
רועדות) ברשימת הנפגעים...
               איפה  זה ...  איפה זה ... רשימת הנפגעים ...
אני מחפש, אני מחפש...  הנה, הנה :  
              "   נפגעי  צ.ה.ל. בקרבות היממה  האחרונה : סמל
 גרשון  ממן  מנתניה ,  רב סרן דן
              בן אברהם  מעפולה , סרן שמעון  גנדלר  מירושלים
,  רב  טוראי  איגור  לובצקי  מירושלים                  
              טוראי ...  טוראי ...  ( נשימתו כבדה) ינון...
ינון אפרתי  ...  מתל אביב( בקול נכאים שבור)
             למשפחות  הנופלים  נשלחו הודעות .... למשפחות
הנופלים נשלחו הודעות ....  (משמיט את
             העיתון מידיו .  מתיישב על   הספסל  חסר אונים )

דיטה:  אני  מצטערת , אלברט ,  אני כל כך מצטערת ...   ( מחבקת
אותו  חזק )
אלברט:   ( בזעקת כאב  חזקה )לא,  זה  לא  יכול להיות !  זה לא
יכול  להיות ! הבטיחו  שזה לא
          יקרה.  האלים  הבטיחו  להעמיד    עליו  שמירה
צמודה , עשרים וארבע שעות ביממה  ...
דיטה:    אך  התרשלו  בתפקידם  
אלברט:  ....  וינון שלי  איננו  , גם  הוא כבר איננו  ,  אז
מה נותר לי ? נותרו לי  רק  הבלי העולם  
        הזה  במסכת   כזבים  רצופת   הזיות  ותקוות   מתעתעות

דיטה :  אמש  , כשעה אחר  חצות, התעוררתי לפתע בכאב  צורב
כאילו  מאכלת אש  ביתרה  את  
        גופי    לשניים . ניתרתי  ממיטתי  אחוזת  אמוק  ובתוך
ענני עשן סמיך ראיתי את האדס נושא
         בידיו את  גופתו  של ינון   ונעלם עמה  בעלטות
השאול .  זעקתי עד  עלות  השחר  , עד
         שגרוני  ניחר . " הרפו ממנו "   , " הרפו ממנו" -
זעקתי  בכל כוחי ,  אך הפער  העמיק
        וקולי  הלך  ונחלש עד  שנדם    
אלברט:   ואף אל אחד   מבין  כל  אלילי האולימפוס לא  נענה
לקריאתך
דיטה:    אף לא  אחד .
אלברט:    כי  הכל  אוסף של  בדותות  ערטילאיות .  אגדות
סתמיות  לרפויי  שכל  כמוני .  לאנשים  
           טרופי דעת    שאיבדו  דרכם  באפלה ....  ומוחם
השתבש . שמחפשים מקלט. שמחפשים  
          קרש   הצלה אחרון .    חייבים להתפטר מן הנגע  הזה
תכף ומיד .   חייבים    לחסלם  
          עד  האחרון שבהם  לבל  יישאר  מהם זכר  . בטרם
המגיפה  הזאת  תתפשט     לממדי  ענק
        (  בזעם   מתעצם   עוקר מגינת הפארק   מוט ברזל  
משולט   עליו    כתוב :    " נא לא לגעת
        בפסלים "  וניגש אל פסלו של    אפולו )
           אתה  זיוף , אפולו , זיוף זול  וחסר ערך . סתם
אבן  מסותתת ,   נטולת  חשיבות, אבן עממית
          של יום יום ,  שנאספה  על   אם הדרך ,   יציר כפיו
של פסל  מתוסכל ,  שיצר פסל  
         סתמי   שהכלבים  בפארק  משתינים  לרגליו  בקביעות  .
ואני  ברוב  תמימותי  האמנתי  
         שירדת  אלי ,  מפסגת  האלימפוס  .  סגדתי לך כפי
שסוגדים לאל  ואתה  הולכת  אותי שולל ,  
         עבדת   עלי  בקדחתנות כשנתליתי עליך  כמוצא  אחרון
לפני המפלה. סיממת אותי באגדות  
        אינפנטיליות  שאיש  לא  הצליח להוכיח את אמיתותן משחר
ההיסטוריה    עד    עצם   היום  
        הזה  .  עכשיו  הגיע  רגע  האמת, אפולו,  הגיע זמנך
לעמוד  לדין . הפעם  אני זה  שישפוט  
        אותך   ללא   גינוני טקס ,מבלי  להתפלסף .  צ'יק-צ'ק
. ובכן,  אפולו בן  זאוס  , אל  האור
        והשמש , אל המוסיקה  והשירה, אל הרפואה  והצומח , האל
  שהכזיב , האל  שהבטיח  
        ולא קיים  מאום  , מעל באמונם   של התמימים  , חסרי
הישע,  האל שבידו
       האחת ליטף ובשניה  ערף ראשים  , האל שהתחזה  והיה
כאחד האדם  ,  האל  השקרי  הזה
       חייב   עתה למות  בחרפה  ובכאב .  (  מניף  את המוט
באוויר .    דיטה מנסה למנוע את ההרס .  
       הוא   מרחיק   אותה  בכוח,  אחוז אמוק  )
דיטה:   לא, אלברט, לא    
אלברט:    אל תתערבי, דיטה . זאת   לא המלחמה  שלך .  ( ממשיך
)  אם כן , אפולו בן זאוס בית
         הדין  האנושי ,  פסק לך   גזר דין מוות . לא נותר לי
אלא   להתחיל בביצועו המידי  של גזר
        הדין   . לא , אין  לך  לא  זכות  ערעור  ולא זכות
דיבור .  אתה חייב למות , כאן ועכשיו .
         
  ( מכה   את הפסל במוט הברזל  ומשחית את צורתו . דיטה  אצה
אליו  שוב  על מנת  לעצור בעדו )

דיטה:   לא , אלברט , לא
אלברט:  ( עודו מכה בזעם)   נראה  אותך  עכשיו  מתמודד  עם  
הכאב האישי שלך  ולא תחגוג
           על   כאבם של אחרים. נראה    אותך    מדמם  ,
מתחנן, כורע  ברך , נאבק על חייך.   אני רוצה
           לראות אותך   מתמוטט    , נוחת  כערמת  גרוטאות
היישר  לאשפתות .  ( מכה בו בזעם  עד
          שהפסל   הנהרס   מט לנפול ) הא לך , אפולו , פסל
ארור  ומשוקץ , זהו סופך . אמחק  את
         החיוך    הזדוני  הזה מעל פניך   אחת ולתמיד      
דיטה:   ( מתקרבת אליו בזהירות )  אלברט הרגע , בבקשה  ,  השלך
את המוט  הזה  מידיך
                לפני     שתסתבך  

אלברט:   ( ממשיך להכותו בזעם   עד שנופל מעל כנו  , פגום
והרוס   ) זוזי הצידה , דיטה ! אל
           תפריעי   לי !   עוד  לא סיימתי  אתו .  את לא
רואה  שהוא עדיין  חי ?

                                                         
                                                         
מסך
                                      סוף