את הבמה הגדולה מכסה המסך
ברקע נשמע קול הכרוז
קהל מתיישב, הרעש שכך
שחקנים מתרגשים, אוזרים הם העוז

אורות האולם כבים אט אט
המסך האדום נפתח לצדדים
מולנו נרות של ערב שבת
על במה ניצבים שחקני החיים

חיינו שלנו חולפם מול עינינו
אהבה, שנאה, בכי וצחוק
ואנחנו - קהל נאמן היננו
מוחים דמעה, חשים רגש מתוק

עליות ומורדות ממלאים את השנים
סופגים אנו מסר חשוב
בסוף המוות יוריד את מסך החיים
כי מעפר באנו ואל עפר נשוב