זריחה אחרונה/ ניצוץ של יום חדש...


הבטתי לה בעיניים,

היא הביטה בי בחזרה.

זריחה כה יפה,

כפי שלא ראיתי זה הרבה זמן.

הייתי כמהופנט,

התמכרתי אל הרגע,

זה היה,

המראה הכי קסום שראיתי מעודי.

עומד על פסגת העולם

מביט לזריחה בעיניים,

הרגשתי העשיר באדם.

הימים האחרונים היו ימים קשים מלתאר,

כשלתי,

נפלתי,

חלומות התנפצו לי בפרצוף.

גם החלום שאותו כל כך רציתי,

נלקח ממני ברגע.

כיסופים הציפו את כולי,

געגוע לתשוקה ישנה

ואהבה אחת שנעלתי בארון.

הייתי ריק,

הייתי משותק,

הגעתי,

כדי לחפש שמץ של שפיות,

בחור השחור שבו אני חי .

כה יפה זה היה-



גוונים של אדום,

אש להבה,

הציפו את הרקיע.



כתום פילח את השממה,

הצהוב התערבב עם הורוד.



מכחול של סגול-כחלחל צבע את השמיים,

ואז ,

הגיע תורו של התכלת הנצחי לתפוס את מקומו.



מתוך כל אלה,

עלתה השמש,

כמלכה אמיתית,

נסיכת יופי אינסופי.

רק אני,

אני והיא,

מביטים אחד בשני.

אני חושב שמצאתי בה חלק ממני,

חלק שהלך לאיבוד איפשהו עם השנים,

אספתי אותו לתוכי יחד עם כל השברים.



ידעתי שמעכשיו,

זו התחלה חדשה.

האני הישן ראה את הזריחה האחרונה.



עוד רגע,



לפני שזה נגמר,



לפני שהקסם פג,



הרגשתי שאנחנו אחד.



הו זריחה מתוקה,

אילו רק ידעת,

את כל אשר צפון בליבי,

חבוי בנשמתי...