ורוניקה נסאר / אור בתל-אביב |
ממש כמו בשירים
ת"א כולה צועקת
אין מקום למשוררים
למצוא כסא מתכת
תפריט עיתון תשבץ
מחכה לך מחייכת
זיכרון פנייך עוד נוצץ
לפגוש שוב נפש תאומה
לגלות שכמוני גם את אבודה
לדבר עליהם ועל ת"א ההומה
ולא להגיע לשום נקודה.
לצאת מהשקט לתוהו
כמעט והתייאשתי
ספק ת"א או הסוהו
חיוכים של חום שחיפשתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|