כשהכל נגמר והוא כבר מת, התחלתי לסחוט לו את התפוזים (אלו
שגדלו לו בין השינים). הם היו גדולים וכתומים והדיפו ריח חמוץ
למרחק של כמה עשרות מטרים מהפה שלו.
קטפתי תפוז אחד מבין השינים שלו, והתפוז השמיע צליל נתיקה.
החזקתי אותו בידי. הוא היה מחוספס ורך קמעה, והלחלוחית שלו
השאירה ריח מריר-חמצמץ על הידים לכשעזבתיו, ושמתי אותו על
השולחן.
התכופפתי, ולקחתי את הסכין מבין הרגלים שלו. היא היתה מגואלת
בדם והריחה מזרע. העברתי עליה את לשוני קלות. זה היה זרע
אדום.
קירבתי את הסכין אל התפוז הבשל וחתכתי בבשרו. מיץ דליל,
כתמתם-אדמדם, נשפך בזרם דקיק מן הבשר הפצוע.
בפנים, היה התפוז מהול בזרע אדום, מהסכין. קירבתי חצי אחד של
התפוז לפי, וליקקתיו; בעוד שביד השניה מרחתי את השני על גופו
של המת.
כשהפלתי את התפוז מהפה שלי, יבש וחסר חיים, העברתי את השני אל
הפטמה שלו, והתחלתי לסובב. מיץ וחתכי בשר תפוז התחילו לזרום על
הגוף המת. המשכתי לסובב ולסובב, לסחוט כל טיפת חיים שעוד נותרה
בתפוז, ושכבר לא היה עוד מה לסחוט והתפוז שכב על הפטמה עלוב
ומיובש, תלשתי תפוז שני. בשיני וציפורני קרעתי אותו לחצי, וכל
חצי השכבתי על פטמה אחרת. סחטתי בחמת זעם, כמעט נוקעת את פרקי
ידי מכח הסיבוב. המיץ נסחט וזרם והתנקז אל מתחת לגופה, שכבר
שכבה בשלולית גדולה של מיץ. ואז לקחתי כפית, והתחלתי לשתות את
המיץ הסחוט שנשר לרצפה. היה לו טעם אדום.

ואחר-כך, כשכבר גיליתי שאני בהריון, וילדתי תפוז, זה כבר לא
היה משנה.