אני עומדת מעל האבן המלוטשת
שרה עם כולם "ציון תמתי, ציון חמדתי..."
תקועה בעומק הגרון של ההרהורים
שמפריעים לי לזייף, בלב.
מטרידה אותי המחשבה שבעצם
אתה אולי מעדיף את "ממעמקים קראתיך יה"
או את שיריי הרועים
או את שיר הקטר שאריק לא מכבר, קבר.
די מקברי המראה של חבורה מזדקנת על סולם
מקרטע בחריקת תווים של זמן
שאינו עומד מלכת.
גם במקום בו הזמן תם
מזדקנים הקברים הותיקים
סדוקים, בלויים, נטמנים
בין שורשיי ארזים
המושכים גם בי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.