מספיק עם החמלה,
היא כבר נהפכה למחלה
של סליחות
וסטירות,
ואני מצטער
יחס מצער.

על החיוך להיעלם
ועל הלב להתעלם
מרחשי העבר,
שחירשו אוזניים
בהווה,
עיוורו עיניים
ברגעים אלה,
שהשתיקו שפתיים
בעכשיו הנוכחי.

החמלה הייתה כמו נמלה,
שמטפסת על גופי ומחפשת את הנחלה
שלך בלב שלי,
שתדגדג את המצפון המצפוני
ושוב תגרום לי להרגיש,
שאני אשם
ושעלי ייפול הרושם
השלילי,
התכליתי
הכללי,
התמידי.

אני מסרב להצטער,
על דבר שאינני צריך
כי דבר איננו מצריך
את הדברים שממך קיבלתיך.

לראשונה,
מספיק עם החמלה
תחל התקומה !