|
את זוכרת כמה אהבה אהבתי ואך יופיך כול כך עמוק בזיכרון שלי
את זוכרת שנירדמת עלי ונסענו במכונית
את זוכרת את היום הזה שראיתי אותך אז כן אמרתי שאותך אני רוצה
בחיי .
את זוכרת אך ניפגשנו שוב
את זוכרת אך הנשיקה היתה כול כך שוברת ואך הלילות היו לבנים
אני לא ישכח את הלילה הזה שאמרת שאת לא רוצה או לא יכולה
ואך הלילה הכי מאושר בחיי עבר לסיוט ובלילות אין פה חלומות
אין פה יותר מה לראות ...
ואך בלילות בחדר הקר אתה מדבר אל הקיר ומקיא
לפעמיים הסמיים מורידים אותך כמו מים באסלה
ולפעמיים השתייה מעלה אותך יותר מידי גבוה אבל אתה בכלל בנפילה
למיטה ואתה כבר לא מרגיש בגלל מי ? בגלל מה ?
זה השער שמימנו באתי |
|
|
זה שאני כותב את
הסלוגנים הכי
שנונים,
הכי מצחיקים
הכי נוקבים
הכי מקוריים
הכי פילוסופיים
הכי איכותיים
והכי טובים,
זה עושה אותי
ליוצר נערץ בבמה
או שבעצם איש לא
מכיר אותי?
יגאל עמיר,
מגלומן מיתמם,
לא מבין מה
רוצים ממנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.