רציתי אותך אהובי

קראתי אליך מקירות ליבי

שמלא עד גדותיו ונגדש

ואליך, למרחקים, גלש.

חשתי את אותו הרטט,

של הרצון להתקרב, ולתת.

את הרעד שיאחזני בכל עת,

כשדמותך לנגד עיני נראית.

כמו מגנט, כמו אבן שואבת,

כך, בחבלים טמירים, אליך מתקרבת.

אבל היתה שם באמצע חומה,

גבוהה נוראה איומה.

חומה שאין לטפס ולעבור,

וחלילה אין לפרוץ גדר ולשבור.

ואני נאלצתי להישאר מאחור,

והלב דואב עת נפער בו החור.

ונותרה רק התקווה

להמשיך ולפעום

שתנצח האהבה

בבוא היום.