עיגולים של דיו על הדף
ודמעות מציפות ת'עיניים אני כותבת הכל מבלי להסתיר,
תמונות שוב רצות במוחי בלי שליטה אני בוכה...
בוכה מתבוננת על הכל על כולם וחושבת
איזה זבל של חיים בשביל מה צריך את כל זה...
הדמעות העגולות נשפכות אל הדף גורמות לא לראות כלום,
רק אני עם עצמי לבד חושבת על מה שהיה
ומה שיהיה אבל במחשבותיי מה שיהיה נראה שחור, אפל, רע, נוראי,
לא יודעת איך לשלוט בעצב.
דמעות עגולות נשפכות על הדף ואפילו אני לא יודעת איך להמשיך,
לאן ללכת רק אני ועצמי לבדי...