"אמרת שלהתאהב בי זה קל
ולא התאהבת לא התאהבת בכלל"
כתב ברק פלדמן, מבצעת אפרת גוש

את פניך ליטפתי בחושך
ראיתי דמותך בליל לצידי
אמת זה היה או שמא חלום?

שכבת איתי והרגשתי אותך בתוכי
חייכת אלי ונמסתי אני מבפנים
ידעתי, הרחתי, חייתי אותך
אך אתה אהובי ורוצחי
לא שמעת אותי
השנייה שהיתה, חלפה ועברה
ונותרתי אני הפצועה
הזועקת אליך

הלילה ההוא שסוף סוף חייתי
היה באמת או פרי דמיוני?
הלוך וחזור סובב בראשי
והשנייה ההיא, שגמרת נצורה בליבי

עכשיו אני כאן מביטה בגבך
עורבת בחושך ורואה איך איתה
האחרת, אתה מחובק
רק שניכם לבד במטבח
והטירוף שניבנה בתוכי אמיתי הוא
אינו חמקמק כמו הרגע ההוא
אינו בוגדני כמו הלילה שלא נותן לי מנוח

וקר כאן מחוץ לחלון
וקר גם בפנים
אז הנפש רוצה לעזוב
היא מפמפמת שרירייה
ודוחקת בגוף לוותר וליפול
כאן במרפסת ליד החלון
בקומה השנייה של הבית שלך
מנסה להבין אם
היה זה אמת או חלום?