"אני אוהב אותך יותר, יותר מהחיים עצמם..." אמרתי לנערה ששבתה
את לבי, שגרמה לו לפעום ולדפוק כמו מישהו אחרי ריצה מתישה,
בכל פעם כאשר ראיתי אותה.
זה לא ממש משנה עכשיו אתם יודעים, אני מת, מת, מתאונת דרכים
מזורגגת.
לא הייתי צריך לעשות פוזות על הכביש כשחבריי היו בסביבה.
הייינו אני והיא, ועוד כמה חברים, הם שמו מוזיקה ועשו שטויות,
בעיקר צרחו והתפרעו.
אני לא יודע באיזו נקודה אני פתאום התחלתי ללחוץ על הדוושה
חזק יותר, אבל מה שבטוח הוא שאני לא זוכר מה קרה לפני כן.
שמנו מוזיקה על העוצמה הכי גבוהה, שיכלה להרטיט את העולם.
התחלתי לשיר בקולי קולות ולא להתייחס לכביש ולנעשה בו, אתם
יודעים, כששתויים אז אלו התוצאות.
לכל דבר שאתה עושה יש תוצאה שבאה אחר כך, לפעמים היא טובה
ולפעמים היא רעה.
לשנייה אני הסתובבתי לחבר'ה שהיו מאחורה... ובשנייה החשובה
הזאת, הכל היה יכול להשתנות.
פתאום הגיחה משאית משום מקום, זה כאילו היא צצה פתאום משום
מקום כמו ברק שפוגע במקום מסוים בלי הכנה והתראה לפני.
הסתכלתי בכמה שברירי שניות הבודדות שנותרו, הבטתי בתמי ואמרתי
לה... "אני אוהב אותך יותר מהחיים עצמם"... ופתאום הכל היה
לבן.