לילי קוביין / נווה מדבר |
הימים עוברים, השעות, הדקות, השניות..
הבגדים שלגופי נדבקים לגבי.
אני עייפה, מותשת, כל הזמן.
ולפתע! הו נווה מדבר יפה שכמותך!
הופעת לי כבחלום.
בשארית כוחי אני זוחלת על החול, מצפה להגיע, לפגוש אותך.
לשתות ממימי אהבתך הצלולה.
אבל אז התעוררתי.
מזיעה, ספוגה מזיעתי בין הסדינים.
היית לי כנווה מדבר יפייפה, היית ועכשיו אינך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|