עבירות שאין עימן קלון
אינן מתיישנות בסתיו.
כבול בעבותות הזיכרון
אתה חוזר לחבוש את ספסל הנאשמים.
ימים אפלים של שנה"ל התשמ"ד.
במרחשוון מאפיר
מלכת הכיתה מתבוססת בדמה.
עננה מפלילה של גיר נישאת באוויר
בעוד השרת מפנה את שלדת האפיריון.
ליד חדר המנהל,
רועדים במעילי רוח דקים,
ממתינים הקושרים.
אתה בין הנחשדים.
היום אתה כבר יודע
שהראיות נגדך היו מופרכות.
גם השנים הקהו את חודי הנעצים.
אבל כל זה לא ישנה את העובדה
שבאותו יום תצא מהכיתה אחרון.
כשתעזוב, המנטרה המטופשת
תתנוסס על הלוח השחור מאה פעמים.
העלבון הצורב ההוא עוד
ילווה אותך עד קץ הימים.