תקשיבו. תקשיבו לזעקת הנערים שהקדימו לעבור הלאה, לבכי
התינוקות שזועקים לאהבה, לאנחתם האחרונה של זקני העולם. תקשיבו
לכביש הרועד בלילה השחור, לעצים המתנודדים ברוח החרישית,
לרשרוש העלים הנאבקים להיצמד, להחזיק מעמד. תקשיבו לכאב ההורים
השכולים, לסבלם של מחוסרי הבית, לשברון ליבם של אלו שאהבו ולא
יאהבו עוד.



תסתכלו. תסתכלו על עגלת התינוק הבודדה במורד הרחוב, על הנער
היושב מלפני המכולת עם ידו הריקה מושטת, על נגן הכינור שכלי
נגינתו מונח לרגליו. תסתכלו על איש העסקים הכהה ממהר לבית
מאהבתו, על חיית המחמד האבודה מסתתרת בין שני פחי אשפה אפורים,
על גזע העץ הכרות. תסתכלו על הפרחים שאיבדו צבעם, על מצבות
האבן הקרירות, על נרות נשמה שכבו.



תבינו. תבינו את מחשבותיו של המובטל העייף, מדשדש לאורך השדרה
עם בקבוק אלכוהול בידו. תבינו את תסכול המשורר חסר ההשראה
שיושב בשולחנו ומולו דף לבן, ריק. תבינו את זעקתם האחרונה של
אלו שנפלו בקרב, תבינו את מותם. תבינו את שיקולי המנהלים
הכלכליים, את האימא הנוטשת, את מכתב ההתאבדות שלה. תבינו את
ההקרבה.



תצחקו. תצחקו על מר גורלכם, על אותה אירוניה מיסתורית שחרצה
אותו, על חוק מרפי המקולל. תצחקו על אותו אדם שהתחלק על קליפת
הבננה האנושית, על אותה אישה שהפסידה את הזדמנות חייה, על אותו
בחור שפשוט וויתר. תצחקו על הישר, ועל הנדיב ועל המכוער. תצחקו
על טיפשותכם, על עיוורונכם ועל שטחיותכם.



9/4/2005 20:37, לפי הבלוג הישן (אני צריך לקבץ את הדברים
הטובים האלו איפשהו, לא ? מזל שנזכרתי באיחור של שנה וחצי...)