אינני מבין כאן דבר
גם לא מנסה
כי ליבי שט לו ממני
מחפש מחסה.
ורק רצון אחד כוסס בליבי
רק רצון אחד נוגס בנפשי,
לראות אותה.
בין הרחוב ההומה
לליבי השומם,
מתהלך אני בעיר הזרה
כתייר זר ומנוכר
בים של המון בלתי מוכר,
ומבין שפתי ממלמל אני את שמה
וכל הברה ממתיקה את חיכי
ומשכיחה את המרירות
המתגלגלת על הלשון,
מרירות הגעגוע.
אני קורא לה,
ומדמיין כיצד קוראת היא לי,
אך כל קריאה כאן איננה בשבילי
והכל הוא רק פרי תעתועים
של לב פצוע.
קחי אותי מכאן אהובתי
קחיני אלייך,
הצמידי את ליבי הכחוש אל חזך
וישמע הוא קול פעימותיך,
אולי יפעם גם הוא.
נשקיני אהובתי
נשקיני בלהט שפתותיך
המתוקות מדבש
הנשימי את נפשי,
החיי נפש זו שגוועה בלעדייך.
נשאי אותי בכפייך
קחי אותי מכאן
תפסיני בחוזקה
וגרשי ממני את הזרות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.