זה בא עם הזמן, זה לא נלמד מספר, אין לזה מורים כלל.
לא בין המקצועות הידועים, ולא בין אלו שאנשים מתענינים בהם....
(אולי רק בגיל הנעורים).
פעמים רבות אנו נפגש בזה... אנו מבינים שבלי זה והעולם כמעט
ואינו כלום,
כל החברה שאנחנו חיים בה, המשפחה, החברים... כולם תלויים בזה.
היחס בינינו לבין כל אחד אחר, והעזרה שלנו לעולם ולעצמנו, אינה
כי אם בדברים האלו.
הכל תלוי בכך והכל נגזר כתוצאה של זה.
הכוונה לדבר הכי פשוט שאף פעם לא למדו אותנו תכלס איך לעשותו.
את כל הדיוקים שלו וכל גווניו והשפעותיו על חיינו וחיי החברה
שסביבנו,
לא ידענו את כוחו והשפעתו מעולם, לא שיערנו גודלו ויכולתו.
הכוונה היא לדבר הפשוט ביותר והבסיסי ביותר בחיי כל אחד
מאיתנו... ה"הקשבה".
לא לחינם ברא אותנו אלוקים עם אזניים , לא רק שישמשנו כמאתרי
רעשים מיוחדים בכדי להזהר מסכנה.
או בכדי להאזין לקול מוסיקה טובה, או לשמוע ציוץ הציפורים...
אלא כיון שזהו הכלי החזק ביותר להתחבר לחבר, (כשם שהעיניים הם
החיבור של האדם אל העולם, אל נופיו ואל יצירותיו וצורותיו) כן,
האזניים הם הכלי החזק והמשמעותי ביותר בחיי היום יום הזורמים
בקשר עם הסביבה הקרובה.
אך לצערנו מציאות האוזן אינה מספיקה לשם כך, על האדם להפעילה
בצורה נכונה (שכן עלול הוא גם לפגום בעצמו ע"י שימוש בלתי
מבוקר בה: כגון שמיעת דברים שאינו צריך לשמוע... כן כן יש גם
כאלה), ולכן על האדם לפתח את התכונה הבסיסית שלשמה היא נוצרה
והרי היא ה"הקשבה".
הקשבה אינה תכונה חיצונית שהרי גם טייפ יכול "להקשיב" במידה
מסוימת (פסיבית מאוד), אלא היא תכונה שבנפש האדם, תכונה שמקורה
הן בהבנה שבשכל והן בהזדהות עם הרגש.
בכדי לחדד את יכולת ההקשבה אין צורך בתרגילים לפני השינה "על
ריק" בכדי להתאמן, אלא יש צורך להשתמש באוזניך על מנת לשמוע את
רחשי הסובבים אותנו, ההורים, האחים החבר או החברה, האדם רוצה
שיקשיבו לו אך קשה לו להוציא מילים מפיו שהרי אין אף אחד
שמקשיב לו "באמת", או לפחות כך הוא חושש , שאם לא כן ודאי היה
מזמן כבר פוצה פה ומוציא את הדברים לאויר העולם.
שבהוצאתם החוצה כאשר הלב יודע שיש מי שאכפת לו ויש מי שמקשיב
אזי כבר אנחת רווחה רווחת בקרבו.
אנו חיים במסגרת בה נמצאים משולבים בחיינו הרבה אנשים נוספים,
כל אחד במידה קצת שונה אך בין כולנו קיים קשר מסויים שפעמים
רבות מתגלה כקשר תלותי מאוד. נכון שאין אנו "צריכים" לכאורה את
כולם... כך אנו לפחות מרגישים לפעמים, אך יש ופעמים רבות אדם
ואף שיהיה זר בעינינו יכול לשמח אותנו ולשנות את מזג רוחנו, אם
כן מדוע ולא נחשוב שגם אנו מסוגלים לכך בעיני אחרים.
הרי ודאי ופעמים רבות הצלחתם לשמח את חבריכם הקרובים (ואם לא
הרי זה הזמן להתחיל...).
מדוע ולא תהיו מודעים לכך כל העת...
בכדי לעזור לחבר אין צורך בידע, אין צורך בחכמה (ודאי שהיא רק
תוסיף), רק תבונה בלב, שע"י זה שליבנו מבין אזי יוצרים אנו
הזדהות עם הצד השני ומנסים להבינו ולהוסיף חיבור אל עולמו,
ובכך לנסות להזדהות ולהבין ולעזור.
מחשבות של אדם אחר לא ניתן להבין לעמקם לעולם, כאבו לא ניתן
להרגיש, ורגשותיו לא ניתנות להכרה.
אך זה יסוד הענין, בכובד ראש לנסות ולהבין את פשר מה שעובר על
האדם כל העת. ללא הרגשת עליונות וללא הרגשה שאתם זה המפתח
לפתרון, שהרי אנחנו רק בני אדם וכמובן שרק לבעל הבעיה יש את
האפשרות בסופו של דבר לפתור באופן חד וחלק את בעיתו.
כאשר הצד השני מנסה להשליך מקרה מסוים שעובר על אדם אחר כעת או
בעבר על מקרה שעבר עליו או ק"ו על מכרו אזי פעמים רבות ישנו
חשש שהוא יעוות את המצוי ויפגע באותו אדם מחוסר ההבנה שלו את
הדברים ועל כן ראוי הוא שידע להעריך הדברים כמו שהם אצלו כעת,
ז"א שיבין שאינו מבין דבר....
כאב.. לא שומעים. מחשבות ... לא רואים. הרהורים... לא יודעים.
ואת הרמזים שלך אף אחד חוץ ממך לא מבין...
בהצלחה.