דמי  בדמך


אוושת בכייך געשה בדמי
דמי בדמך בבתולייך בתולי
אוושת בכייך בדמי ובדמך
מחול ראשון  אחרון ופרידה

פרידה כחולה לפעמים ירוקה  
מרחפת ברוח
אוושת שחר שחורה ממיסה את לילי
זה התחיל אצלך ונגמר אצלי

חורבת ערבה חורבה
וחרב זהב משובצת אבן ספירים
חרב זהב ועלה אדמדם
כרה במערותייך קורה

או אז אמרת לי אעשה
כל אשר תאמר אעשה
לקום אעשה ללכת אעשה
לאחר אנשא

אוושת בכייך בדמי
בבתולייך בתולי.

פראית מדושנת עונג שלי


לרוב פראית מדושנת עונג
לרוב טירוף שנתך מכה בלילותיי
קטנה מצונפת בין גומחות חיי
לרוב מחבק אותך חזק
עד רוחי שוקקת בך ודוממת
לפעמים כך ולפעמים כך

בבואת חלומך בן עמי
איש חי הוא או מת
לנצח עצב עלומים טהור בעינייך
יודע אותך במתרייך אלף
אלומות בשדות מדבר

הו צוענייה מדושנת עונג
שערך שחור יופייך חרוף
ורק עינייך אהבה.

אהבה לאלמונית


היא אהבה את הרך אני את הקשה
נפשה יצאה ללבן
חשבה דיברה חרשה מחשבה
לרך היה כל מעיינה
אז עוד ראיתי גוונים של אהבה
נפרדנו
היא אהבה רק את הרך
אני רק את הקשה
אהבנו נפרדנו רבנו ואהבנו
עכשיו היא בירושלים
אני לבד ממנה
בכל מקום בינינו חתול
בית ומראה עגולה.

האלמנה


האלמנה היא אישה גדולה
שפתיה פשוטות ענייה צוחקות
היא קוצרת שערותיה במגל סערות
האלמנה גבותיה שחורות
היא טועמת לשדה מבשרה והיא כואבת
מפרישה את יהבה אל אחור
האלמנה בלילה
היא חוזרת מארמונות החול
חיה את חייה במישור
שתי עיניה בוערות
האלמנה היא אישה גדולה וחשוכה.

הנה אני לפנייך


הנה אני לפנייך כינור
כלי מיתרים בודד
ואת לפני אקורד של שכול
הפורט על מיתרי האחד

הנה אני לפנייך כינור
ואת לפני דמעה

כלה

בצעקה אוליך עצמי אליך כלה
בצעקה אוליך עצמי אליך
בצעקה אחת גדולה כלה
מעל מתחת לפני האדמה
לפניי ולפנים מן המדבר למעמקים  
בצעקה מן הים
שאין לה קול ואין לה סוף
בצעקה אבוא אלייך כלה.

יהא כל אדם


יהא אדם מתחיל את יומו בחיוך
ואם תאמרו אופטימי הוא או
סתם נאיבי תאמרו

יהא כל אדם מתחיל את יומו בחיוך
וככל שירחב חיוכו
יחייך אליו עולמו

אשר אתה מקסם תבנית נוף ילדותך
ינקת ולו שעה אחת
ים של אהבה.

אני אדם פשוט


אני אדם פשוט ויש לי סימנים מובהקים
לאהבה
כשאני לא ממש ישן לא ממש רעב
לא ממש יודע לא ממש אני
או אז אני מאוהב

אני אדם פשוט
ויש בי סימנים מובהקים של אהבה עכשיו.

ירייה (נובמבר 95)


ירייה אחת מן המארב
ירייה אחת ועוד אחת כאילו לוודא
ירייה ממצח אישה זונה

והוא כרע ונפל

אחדים צעקו סרק אחרים צעקו סתם
הוא נפל לא קם
הממשלה מודיעה בכאב הממשלה מודיעה בצער
חשבנו אי אפשר להרוג אגדות
אי אפשר ללא חלומות

אח"כ אמרנו אסור ואי אפשר ואיך זה יכול להיות
בעיקר אמרנו לא יתכן לא נשתוק
בסוף שתקנו ואמרנו מטורף העולם
וניסינו לשכוח
כאילו להמשיך

אבל לא עגלה ערופה בין ערים
לא אפור הדין לא כהה לא בערך ולא כמעט
הוא נרצח ואיתו כל השאר
ומה לנו ומה חיינו בלעדיך עכשיו

הוא נרצח
שתקנו
אבל לא נשכח.


ירייה (אפריל 03)


ירייה אחת מן המארב
ועוד אחת כאילו לוודא
מבן בלייעל
ירייה אחת קטעה את חייו

כרעת נפלת בחולות רפיח
אחדים צעקו פצוע אחרים ירו
לי נפלת דומם מצלמה בידך ולא קמת

חשבנו שאי אפשר ואיך יתכן ולמה דווקא אתה
חשבנו על כל החלומות ועל האהבות
בסוף אמרנו מטורפת הארץ מטורף העולם
כאילו להמשיך

נפלת בדמי ימיך ליאור יום לפני עשרים
וזיו חיוכך מול עיננו לעד
חייל אחד של צבא גדול ועצוב
שממשיך לצעוד במעגל הבוץ

ניגון משיח


ניגון עולה מעם מקריב קורבן חטאת
ניגון משיח משובב עמוק בנשמה פנימה
חרש חרש מקומם בקמה צלילים ואלומה
זה ניגון המשיח מתגלגל אל פתחנו
מפינת הפרדס יבוא דרך הנפש פנימה
עת ערוב היום עת שקיעת החמה
עוד ציפורני החושך עוגנים בחרותי
לילית זו כובשת את הלילה ואותי
את לילות עברי

אבל כאן לפניך מתחת לאפך אלוהים
אסורים אסירי רצון
ומגישים את צווארם כצאן
אין קול ואין קורבן
ואין עונה ואין עולה ואין ניגון
אבל אנחנו עודנו ממתינים לך אלוהים

געגועים


געגועי נושאים אותי אלייך
תמיד אלייך
אחת היא איפה ולאן פנייך
אם חדל אני מורה לחושי למוחי  
עדיין אני בחשבנו בקווינו ואכשהו
תמיד חוזר לציטוט ההוא
"הו מיכל אייך סובב השער עד יוגף"
רק ההו והה נעלמו
ואת תמיד שם
גם כשאין בינינו דבר קיים.

את לי סופה


את לי סופה ברוח לפעמים לפעמים עץ
את לי סופה למרחבי הזמן הרוגע
את לי סופה ברוח בים של חול וכוח
לפעמים מלטפת וקרירה לפעמים גץ
לפעמים עוברת נושאת על כנפייך הבטחה
ולפעמים חולפת סתם כך ביעף אל קיצך
את לי סופה ברוח שוצפת קוצפת ורגועה.

ניגונים


ניגוני שחר ניגונים ניגוני קידושין
ניגוני גירושין ושאר מרעין בישין
מבדילין ולא מבדילין
נושאין אותי בין צלילים לניגוני השחר משכימים
בין אותיות קודש ואותיות לבנה
ערוות אחות אמך לא תגלה
ערוות אשת רעך
ערוות אחותך לא תגלה
לא תגלה כי ערוותך היא
צבים צבים חוזרים אל התיבה צווים ונמוגים
מתאחדים ושוב נעלמים
ניגוני שחר ניגונים מקוננים בנשמתי.

אישה מארעא בראת


אישה מארעא דעפרה בראת
אישה מארעא ברכת וקיללת
עלומיה אבדו מבטה כבה
ערב היום אישה כמלו חיי
עוד את מסתירה פנייך מפניו
אך לשווא.

לילה


לילה  לילה ושתי נימפות עולות אלי ממעמקי הים
לילה שתיהן באחת
מתגפפות מתלטפות שורפות
מיתרי נפשן נמתחות מצלילות בצליל אוושת חיי
לילה לילה הסו כולם דממה
שתי נימפות עולות אלי מן הים
רוח אפן שזור
דיאלוג נטיפים קדום
קורבנות לזאוס לרוח קרבנות לדם
שתי נימפות עם רדת הלילה עד זריחת החמה
מערוב היום עד צאת הנשמה.

דודי


דודי דודי מת יצא בדברו
דודי יצא לגנו לערוגתו
איש ישר תמים דרכו
דודי טמון באדמה הזו
דודי קודם מת שלא בעיתו
ומת גם בפעם הזו

הו דודי דודי מתת
ואתה עוד חי בלהט
הו דודי דודי מתת  
ואתה עוד בסתר המדרגה
הו דודי
דודי דודי.

והיא מתכופפת


היא מתכופפת רק לשים אטב על רגלה השמאלית
וחוזרת ומתרוממת ושולפת סיגריה מארנק חום שעל כתפה ברישול
ומתכופפת רק לשים אטב על רגלה הימנית
והיא לא שמה אותם מהצד אלא מלפנים
כל אחד שונה ושניהם יחדיו אפילו קצת משונים
אחד מחבילה צהובה מהשנה שעברה ואחד בכלל כתום ארגמן
או אז היא שואפת מציצה אחרונה מבין שפתיה
מזיזה מעט את אופניה כאילו בלי כוונה וגם את עקביה
אופניה פשוטות קשורות בשלל שרשראות ופניה הפתעה
היא באה עכשיו לשחרר את שני מנעוליה
וחוזרת ומתכופפת רק לסובב את מנעול השרשרת סביב הכיסא
ככה ככה היא שולחת מבט אחרון לאחוריה
פולטת עננה קטנטנה אנחה רווקה עשנה מפיה
ומיד היא דוחפת אותן הלאה משם לצד המדרכה
כאילו היא בכלל לא התכוונה
ובו ברגע את מכנסיה היא מושכת משיכה קצרצרה
אחת אחרונה אולי שלא יתפסו אטביה
וכבר היא רוכבת הלאה סיגריה גוססת בפיה.

מגדלי עננים


ראיתי חורים בשמים
ומגדלי עננים סביב
ראיתי ציפורים צולחות דרכן לשם בלי הרף
אל ארובות העמק
על צליל אויר זורם
נתיבי הדרך

ראיתי שמש זורחת מאירת עניים
וראיתי חורף לוקח לעצמו בכוח פיסת שמיים
לעוף לשוט בנתיבות עלומייך
על צליל אויר זורם
נתיב חייך

ללכת אמרתי לה


אמרתי לה ללכת
והיא בשלה מורדת
אמרתי לה ללכת
והיא צעדיה מדודים מסרבת
אז אמרתי לה לכי לך
אל עמך אל אמך אל נחלתך
אל אבני מולדתך  
והיא בשלה עומדת אמרתי לה
אני אל עמי אל מולדתי אני הולך
והיא רק איתי ולצידי הנחל תלך.

אהבתיך


אהבתיך מבעד מבטך האפל על תוגת צלליו
אהבתיך מקולך השקט ודומת שתיקותיך
אהבתיך כי ראיתי אותך מבעד ענייך
כי ראיתי אותי ואותך ראיתי ילדייך.

היא הוא אני והוא


אני אוהב את אשתי כשהיא שמה
את ידה השמאלית על בטנה התפוחה
ואת אנחת הרווחה שילדי הקט
גורם לה עוד ברחמה

אני אוהב את אשתי שדברים
קטנים עושים לה טוב
ככה טוב שחיוך ספונטני כובש את פניה
כזה שחורץ חריצים קטנים סביב עיניה

אני אוהב את אשתי גם כשהיא
כועסת או סתם עצובה גם כשהיא
מפיקה מקפלי כעסה דמעה
ולפעמים אפילו יותר מאחת

אז ככה במשפט אחד אני
אוהב את אשתי בכלל
אותה ואת ילדי שברחמה
וכבר אני מתגעגע אליהם עכשיו.

ראית מבעדי דרך חיי


וראית מבעדי דרך חיי
חדרת דרך סדק צר בלתי נראה
שלא ידעתי עליו
חשבתי החומה בצורה אין בה פרצות
היא נבנתה בהגיון ובתבונה רבה  
עכשיו החומה כמו אחרי רעידת אדמה
כמעט אין בה אבן או קשת על תילה

לאלמונית ממש


מלובן שפתיה למדתי לשכוח
עיניה ועורפה השקיטו את המהומה
שהתחוללה בלבי
ורעדתי
נשמתי את ניחוח מבטה וריח גופה
רדף את חושי
חשבתי הנה וכמו תמיד ידעתי
כי לא אשוב לראותה

זכרתי את דרכיו
בביטחון גמור האמנתי כי לא
לשווא הורדתי הנה
אשר יכסה על נשמה סימן הוא
ושפתה הבשרנית לא נתנה לי מנוח
כה עז היה הרצון לפנות לומר
כמעט יכולתי לגעת
עבר זמן

מבטי עקבו בצלוליתה המתרחקת
ההייה זה טורקיז או מעין כחול עמוק נודד
מאה לפנים מאה ושתיים היא הפכה שחור
ורק בז'בוטינסקי היא עוד שבה לאור
ונעלמה.

לחולם בדממה


חשתי בך ידיד לא מוכר
חשתי במותך
ידעתי כי נפלת לשווא
ידעתי במותך
כי אחי זה שתמך בראשך הדואב
ואתה עוד מלא תקווה

חייך קרבן מלחמה
קרבן של שנאה ושל אין ברירה
חיך חייך כי כבר אינם
כי קולך כבר נדם

חשתי בך ידיד לא מוכר
חשתי במותך.

בדרך חזרה


אם תשיב מצפונך אל פתח בתנו ואמצאך בלילה
בשורה רדודה באמתחתך אל מול מפתן מזבחי
צופה באישון השחר הזורח לבדי מול פני
וקמתי ובאתי לפתוח לך שערי דלתותיי
כי יבשו רעיוני כי אבדה שכינתי
ורק את קולך שמעתי

אך אתה  כבר חמקת לך משם
ויום ולילה ויום ונדדו חיי מחייך

אם דפקת אל פתח ביתי היום
וקמתי לפתוח לך את דלתי
ומצאתיך שם על מפתני שוכב מכורבל
חותר אל נרתיק אמך בכוח
או אז נשאתיך אל פני הגבורה
והושטתי נשמתי בחמלה רבה
אמונתך מרפא לנפשי ויידום

 


בלא מוצא


רק תן בי בינה לראות להבין
אורות זהר ואופל שכינה
אחריו הלכה למצוא גאולה ונותרתי
בודד ערירי נשכח מלב תמיד  
עול ימי הקדימני ראות חדרי
המואבייה ואימא נטשו זה מכבר
ואין לדרך חזרה אין לה מוצא
היא נותרה בלבי לעד
סימן עבדות סימן עולם
ורק האלוהים גוהר מעלי
על פתחי האחד
רק האלוהים הוא יחיד הוא שדי
ושותת ליבי צבע ארגמן.

זכינו בחופש


כולנו זכינו בחופש אני גם בנעורי
מבעד לגדר עוד צופות עיני
בבתי האבן אל בתי המדרש
אל פרויד אל מקלוהן ואל שופטי השאר
כולם

לחופש נולדתי
מניסיוני אני רואה כעת
צהוב כתום וכתום אדמדם וגם אותה
והיא יורדת אלי חיוך מלא פיה
וראשי ראשי עלי סחרחר
כולה.

למות ולנצור


מחלון עיני הבחנתי כי אור שקיעה אחרון
מבצבץ בפאתי קבריהם
עמודים עמודים עומדים להם צפופים בזמן
אלמנות מחפשות שדה שיפון ללקט בו ולקצור
מבטן דומם
מבטי בפאתי מדבר
העיר גדולה ולשוני רוחמה
פי רושף רשפי כשף ואין מנחם.  

מחיר שווקים


הדם ניגר הותר לכל
עוד מוסרים על קורבנות הששה
וזורם הדם עם השבעה
ומטייל הנאותיו בשוק גם הוא דמו מחיר דמים
יהודי ערבי ועוד יהודי
ואחד תחת האחר
ואחד תחת שניים תחת שבעה
תחת שבעים ושבעה
ואין להם דרך חזרה
דמינו ניגר הותר לכל
דם בני כל האדם.

חגיגה


היום אמר אדם
חגיגה
חגיגה אצלי הוא אמר
ואנחנו רק הסתכלנו עליו
איש כהה בדרך כלל מנותק
שיער מדובלל ארוך עם שארית פליטה
נולדה לי בת הוא אמר
נולדה הלילה
הוא רק הסתובב גלגל את פניו
איש-זר הצטרף קראנו אליו
עוד יהיו לך שעות הבדידות
והוא רק חייך ואמר  
לחמתי מלחמות עכשיו מהפכה בחיי
דוק ערפל כיסה את הלילה
נולדה לו בת אמרנו והסתכלנו עליו
אחר כך עלתה השמש
והיא מנגד פסעה לה בשדרה חבוקה
ברקע ג'ון ויוקו ספדו לירח
בקולם שלום ושלווה
ורק אני נותרתי שעון על מדף חיי
את ראשי הנחתי והגשתי לך על כר
ללטף ערוות חייך
אם את לדרכך המשכת.