נופר מימוני / ריקנות |
אחרי ימים ושנים של בורות אנשים
היא עדין מתה אצלי בפנים
שוכבת שם בלי רוח חיים
מאפילה בנכחותה על הרגש
גורמת לי לשכוח את אנשים שמסביב
את הנפשות הריקות שאותם אני ממלאה
בים של אהבה את האנשים
שבמגע יד מפחים בתוכי פרחים
השאלה שתמיד ניצבת בעינה
האם הם נשארים?
או לנצח גם הם גוועים? וריקנות משתלטת
על הגן הקטן הזה בלבי עד שכל התפוחים נובלים
ואז נשאר רק נצח של שיממון שמקיף את לי לבי הפצפון
ריקנות נותנת לנשמתי לגווע
ואיש לא רואה ואיש לא יודע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|