ואת מולי, יושבת באותו החדר
אבל עינייך רחוקות ממני
הרבה ימים עברו מאז שרבנו או צעקנו
כמה זה קל כשאין קרבה
אבל אני שולח יד ומקווה שתיעני לי
אולי בכל זאת יש תקווה?
ויש לי אהבה לתת והיא מונחת לפניי על השולחן
ויש לי אהבה אבל את לא לוקחת
היא מונחת ומחכה לך, ובינתיים מעלה אבק
אז אני שואל מה את רוצה ואת אומרת שאת לא יודעת
אבל עינייך אומרות אחרת. (אני קורא אותן, כן)
הכל ניסיתי כבר לא נותר בי כח להמשיך עוד
איזה מזל שזה נגמר.
ולפעמים אני שולח יד ומקווה שתיעני לי
וכבר מבין שאין תקווה
ויש לי אהבה לתת והיא מונחת לפניי על השולחן
ויש לי אהבה אבל את לא לוקחת
היא מונחת ומחכה לך, ובינתיים מעלה אבק |
