ביום של מלחמה
הארץ מיטלטלת,
יושבים במקלטים
בארץ מקוללת
בארץ מבורכת
רוצים להישאר,
כי אין לאן ללכת
אין מקום אחר.
ביום של מלחמה
הארץ נאבקת,
פצועים נלחמים
על בדל חיים.
לא יודעים כבר כמה
נפלו בין שקט לשקט,
וכמה נפלו
ואלו חיים.
אלו חיים?! - היא מזדעקת,
הארץ הזו, הטובה, הדשנה.
ומי פה אחראי?
ומי משליט סדר?
האם ההוא מסתתר בפינה?
לא זה לא הגיוני, לא זה לא בסדר!
לא אשלים עם כזאת מציאות עגומה.
ומאת מי מענה?
ומי מענה?
זעקי ארץ! זעקי אדמה!
אולי זו תפילה, אולי זו תחינה,
אבל אבקש בקשה אחרונה,
שיהיה פה שקט, ושלום של אמת
ותשקוט הארץ שנה,
אחר שנה,
אחר שנה.
נכתב בעיצומה של מלחמת לבנון השניה...קיץ תשס"ו.. |
