זה לא אולי
זה ודאי,
אתה פה חסר לי,
היית שם
היית לצידי היית באותו הזמן,
ועכשיו, כאן וכרגע
הגעגוע, הרצון העז
פגוע, קרוע
ואתה פה חסר לי,
בימים של גשם
בחמסין, כשאין טיפת אוויר
ואתה זה שמוודא
שטיפת האוויר שעוד בראותיי נותרה,
תצא בגללך תצא איתך
והכל מאהבה.

ועכשיו, אתה פה חסר לי,
הרגש, הזעקה, הלב שפועם בחוזקה,
הערב שיורד כשאני איתך,
הבוקר שעולה,
ה"בוקר טוב" בסגנון שלך,
בלפקסס, לסמס או בפון קול,
זה עושה את הכל,
ועכשיו כמה זה כואב,
ומתאר, מפלל, מייחל
"לא יכול"- עובדה שכן,
"להוריד ממך את העיניים" - יותר משבוע
יותר משבועיים שלא נפגשו העיניים,
ומרגישה, אתה פה, עכשיו, כרגע - חסר לי.

אתה חסר ל"אני" שבי, חסר ויותר ללב שפועם בקרבי,
חסר ליום שלי, חסר ללילה
ולא נותר דבר מלבד הגעגוע,
שלא מניח לרגע
שלא מותיר ספק שאהבנו,
וקובעת, מרגישה ויודעת
שאתה
פה
חסר
לי.