אייל דוב רוט / זיקוק |
את קיומו של אדן החלון שצפה מעל למיטתי.
את בתי הזיקוק והבניין הגבוה שהסתיר את החלק מהים שלא לקחו
מכולות הנמל הצבעוניות.
את הפסגות הקרחות שהיו הגולן (שהראות היתה טובה).
ואת הקולות שבקעו מהטלוויזיה בסלון.
אני לקחתי אותם איתי לכל מקום,
הדבקתי אותם לזגוגית עיני, צרבתי אותם ברעש הסובב
בעוד שאני בורר המציאות שלי לאורם.
ומבכה על הים שאת רובו אינני רואה
ואת מקצתו מעולם לא למדתי להעריך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|