תזכיר לי לתייק בארכיב:
שוב לא אחרוז אביב עם חביב.
(האם אסביר בנחת או בעזות רוח ארהיב,
כליצן-החצר הפותח את פיו),
שמע לי, אומרת: לא תמיד חביב באביב.
התבונן בעצמך ומסביב,
תקשיב:
כל הקלישאות וכל הגינונים, וכל הטוב וכל הטיב,
לא בהכרח טובלים יחדיו במתק נופת ובזיו.
יש גם תוגת-פריון, אימת-פריחה ואלרגיה, וחולי וגסות וכיב,
ותחת כל חי יש מה שמת לו ומרקיב,
לא הכל ניחוחי ואוהד ומטיב,
ודמעה גם תתגלגל במורד קמט, את הפה במליחות להעציב.
מדמנות-העונה רוחשות רימה, זבל צף וצחנת ביב,
וכמו ביצירת מופת מכיתה ג', (אם אפשר בכלל להחשיב),
על רקע תכול-רקיע ממוסמר-רקוע דיסק שמש מזהיב,
ובינות לגשמים רוח קדים בייאוש ברומטרי משריב,
ובוץ טינוף רצפה נשרך משארית מלקוש, מהרף של רביב,
(זונה הייתה, רצפה, אני מתכוונת. לא, כאן אל תגיב),
לך תבין מה נגד מי, אמא'שלו, אחותו או אחיו,
ומי כואב ממה ולמה, ומי למי מכאיב,
ועד כמה עוד תיתן להם אותך להעליב,
ושילך הוא לג'הנם לפחות, ינעל אבי-אביו,
ואיך להתאפק ולסרטן ת'בטן או איך לפרוק, לפרוץ, לריב,
ואיזה קורבן אומללות-שווא עוד אפשר להקריב?
שוב לא אחרוז אביב עם חביב.
ניתקה השרשרת וכל חרוז לנפשו חופשי -
והאביב?
מוטב שאמצה היום הנאותיו,
אמנה בסבלנות את מגבלות תפיסתי,
ואקונן כמו כולם - בסתיו. |