הוא היה מסוג האנשים האלו שאוכלים רק בריא וטרי ונמנעים
מ'ג'אנק-פוד'. הוא היה פסל.
"למה אתה אוכל רק אוכל בריא כל הזמן?" שאלתי פעם כשדגמנתי לו.
"כי הגוף שלנו הוא יצירה שאסור לזלזל בה."
"ואיך אתה יודע איך לפסל אותי?" שאלתי אחרי שתיקה ארוכה.
"אני מדמיין שאני נוגע בך."
הסמקתי וחזרתי לשתיקה שלי.
אחרי כמה דקות שחשבתי על זה אמרתי "אבל למה שתרצה לפסל דווקא
אותי, אין לי גוף של הדוגמניות הרזות האלו והחזה שלי לא
פרופורציונאלי לגוף ואני אפילו לא מספיק יפה בשביל שתשלם לי
לשבת מולך."
הוא הרים את העיניים מהיצירה שלו אולי בפעם השנייה מאז
שנכנסתי לחדר ובחן אותי הרבה זמן עם העיניים החודרניות שלו.
בסוף הוא אמר "גם הציורים של פיקאסו לא יפים ולא
פרופורציונאליים ובכל זאת קוראים להם יצירת אמנות".
אני מניחה שהוא התכוון להחמיא לי.