|
נשימתי פצועה
איך חולל העסיס בגפניי
אומלל זה הציץ בשדותיי
עת הלכת.
מלהביט קרועה
ועולה שוב התריס מול עיניי
בוחנת אט אט כל שנותיי
עת היית.
ולהבי נשלח
ואהובי שכח
וכשכואב, הדעת לא תופשת
וכשאוהב, מדבש ליבו נוגסת.
אנשי המלחמה
בידם לא ידי אחזה
אך חרב שלך ננעצה
והלכת.
ולב אחר המה
לא שלי וודאי לא שלך
ידי את ידך אחזה
לו היית...
03.09.06
י' אלול התשס"ו
|
|
|
ברוך השם!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, אתאיסט,
אפיקורס, כופר,
גוי, גר, מצורע
ופרנק!
סתם אוהב את השם
שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.