בוקר אחד, בצעד חושש
התהלך לו הארי, דרך פריבט מס 6.
יום הולדת 16, חגג הוא אתמול,
ועוד צלקת במצח מהרעלת אלכוהול.

שוטף פנים, בודק שיזוף,
וחושב לו- מה עכשיו?
באדן החלון, יחכה לינשוף
שיביא לו איזה מכתב.

הארי ישב, מבטו שפוף,
ולא הבין מה זה קרה.
במקום הגעתו של הינשוף
הגיעה ניידת משטרה.

לא הגיע שום צו,
או איזו הודעה מוקדמת,
מזל שדוד ורנון היה מוכן למצב
וחסם במעוד מועד את הדלת.

כי בשיעור לחשים, אחרי עיצה משדון
די היה להארי ברור.
הוא לא ישתמש בעור של דרקון
אלא במסקלין האסור.

המסקלין האסור, סם הזיות
שזורק אותך לקרשים
סם שאין לנקוב בשמו,
ממש לא לקוסמים חלשים.

שש שנים חלפו עברו
בהשפעת המסקלין האסור.
הדודים של הארי רשמו אותו
להוגוורטס- המוסד הסגור.

ובמוסד הסגור נחשתם כמובן,
נפרץ לו כל עול.
בין אסיר שברח מכלא אזקבן
לחדר סודות אטום לקול.

ובמוסד עוד כמוהו ישנם
המון קוסמים ומכשפות
ולכל אחד שרביט משלו,
הרי שרביטים מעבירים מחלות.

ובגלל הגמילה, המון הזיות
ממש קשה להאמין
יש צינוק, יש זוועות
ומדרגות שמשנות כיוונים.

והארי לפעמים רוצה גם לבכות
רוצה לעזוב ולא יכול.
כי יש בהוגווראס שומר קרקעות
והוא בחור דיי גדול.

ובחופשות מהמוסד, בתחנת הרכבת
מקבל רעיונות דיי גרועים.
נתקע בקיר באמצע הרציף,
יותר נכון- בשלושה רבעים.

ומדבר לנחשים בקודים מיוחדים
ומתנהג שונה מאיתנו.
כי הארי פוטר עושה קסמים,
מתחת לאף של כולנו.