השנה היא 1990. כארבע שנים אחרי התאונה בתחנת כוח גרעינית
שבצ'רנוביל, אוקראינה, באחד הכפרים שלא ננטשו סופית, נולד
ילד. זה היה התינוק האחרון בהיסטוריית הכפר, רק תשע משפחות
נשארו מתוך חמישים. הזקנות הביעו את דעתן, שהילד יביא מזל רע
לכפר, וצריך להיפטר ממנו. אימא לא הקשיבה לאף אחד וגידלה את
מישה, כך קראה לבנה, לבדה. בגיל חמש הם עברו לעיר הקרובה,
איבנקובו, שם אימא לקחה את מישה בפעם הראשונה לרופא. כולם
ברחוב עצרו והסתכלו על הזוג המשונה, ולא פלא - לילד היו שלוש
ידיים. הרופאים מכל בריה"מ באו לראות את הילד. בשל גיל המטופל
ובשל חוסר ניסיון וידע הוחלט להשאיר אותו במצב כמו שהוא. הילד
גדל לאט לאט. בהתחלה חוטף מכות מבני גילו, הרי ילדים הם
היצורים הכי אכזריים שבעולם. אמו מביא אותו לחוג קראטה, שם
הוא לומד כמה טריקים מגניבים שעוזרים לו להתמודד מול עדר
מכריו. אמו מתחתנת עם איזה יהודי ובשנת המילניום הם עולים
לארץ ישראל. בארץ מישה הופך להיות מיכאל, אך הכינוי נשאר אותו
כינוי - שתי ידיים שמאליות. אם כי אומרים את זה בשפה אחרת.
אביו החורג של מישה - מוזיקאי. אפילו מתעקש להביא לארץ את
הפסנתר שירש מאביו. לאט לאט הוא מלמד את מיכאל הצעיר לנגן
בכלי האצילי. הילד מגלה כישרון אדיר ומעבד את היצירות תוך כדי
הנגינה. מנגן בשלוש ידיים כמובן. אמו של הילד לא מפסיקה
להטריד את הרופאים בשאיפה שהילד שלה יהיה כמו כל הילדים.
נורמאלי. עם זוג ידיים בלבד. שתהיה לו יד אחת ימינית ויד אחת
שמאלית. ושיפסיקו כבר להסתכל עליהם ברחוב. שייפסק כבר הלחש
מאחורי גבם.
בגיל בר מצווה מישה זוכה בפסטיבל הבינלאומי לנגני מוזיקה
קלאסית. זה מקנה לו זכות ללמוד באקדמיה המוזיקאלית ברומא. כל
המשפחה עוברת לאיטליה בשל הזדמנות זו. פה כבר אף אחד לא צוחק
על ידו השלישית של הילד. ואם מביטים בו ברחוב, אז בהבעה של
כבוד לילד הנכה שמנגן כל כך יפה ושונה. באקדמיה מישה זוכה
בכינוי חדש - מוצרט. כאשר הוא מסיים את הופעתו בטקס סוף שנה
עם עיבודו החדש של ריקודים הונגריים של ברמס, כל הנוכחים קמים
וצועקים פה אחד: "בראוו! בראוו, מאסטרו!"
בשנה שלישית ללימודיו, מיכאל בא לבקר בפקולטה של תופים.
ביקורו מתארך לשנה שלמה, ובטקס הסיום הוא מדהים את הקהל
בנגינתו הסינכרונית עם יד שמאלית אחת על הדרבוקה וזוג ידיים
על תוף מרים. תוך חודש הוא מקבל עשרות הזמנות לתופף עם הלהקות
הכי מפורסמות מכל העולם.
את יום ההולדת העשרים שלו מיכאל חוגג בסבב הופעות - מוזיקה
אלקטרונית בליווי כלים עממיים. ביום ההולדת העשרים ואחד מיכאל
הוא היוצר הכי צעיר והכי מבוקש בכל כדור הארץ. יומנו מפוצץ
בטלפונים ובפגישות, בלוח הזמנים שלו אי אפשר להכניס צפייה
בפרסומת אחת אפילו. איפה שלא יהיה - לונדון, טוקיו, ניו-יורק,
ברלין, מיד נהיה תור של מעריצות חתיכות ליד הדירה שלו. ומי
שיתמזל מזלה ותיבחר על ידי מישה להיות בת זוגו לערב, תספר
בהתלהבות שמאהב כזה לא היה ולא יהיה. כששואלים את מישה מה הוא
כלי הנגינה האהוב עליו ביותר, מכל שלושים ושניים הכלים שעליהם
הוא יודע לנגן, מישה מחייך ואומר: "אישה". אבל הוא משקר, יש
כלי אחד אחר. אף אחת מרשימת הנשים הארוכה שלו לא תספק אותו
כמו שהוא עושה את זה בעצמו.