זה סיפור על משורר,
טוב פחות או קצת יותר,
זה סיפור על משורר,
שחיפש להיות אחר.

לא רצה לכתוב שירים,
רק חיפש אהבת חיים,
לא רצה להמציא מילים,
ביקש את כאב ליבו, להרדים.

אז הוא כתב לה וכתב,
חיכה לה, וחשב,
אולי אם היא תבוא,
ירדם, כאב ליבו.

הוא לא ידע,
שידידו הצייר,
מקסים אותה,
בציור כה מכוער.

וידידו האתלט,
לומד עכשיו לרקוד בלט,
זה ידוע ששרירים,
הולכים טוב עם ריקודים.

ורק הוא המשורר,
במחברתו, הוא כותב,
שיר ועוד שיר, מלא בכאב,
מספר לה שרק אותה הוא אוהב.

אך זה ההבדל בין אחד לאחר,
כל אחד לה כבר מספר,
חוץ ממנו,
המשורר.

גם משורר הוא לא בדיוק,
כותב לה בתחושת ניתוק,
רוצה כל כך להשקיט את ליבו,
אך כוח לא נשאר עוד לו.

וכך זה נשואים אחרי שנים,
שרירנים ורקדנים,
ציירים וזמרים,
כולם חוץ מהמשוררים.

זה סיפור על משורר,
סיפור עצוב או קצת יותר,
זה סיפור על משורר,
שחיפש להיות אחר.