22.9.06

תמיד כשעצוב אתה בא. איכשהו, בסופו של יום, כל עצבות מביאה
אלייך.
ואולי זהו הרגל מגונה שרכשתי לעצמי עם השנים, ואולי זה באמת
אתה שתמיד חוזר ללב. אף-פעם לא באמת עוזב.
לפעמים הייתי רק רוצה לגעת בך. לגעת בך רק עוד פעם אחת, לדעת
שהיית אמיתי, שלא המצאתי אותך בראש שלי.
אם אפשר היה לחבר את כל השיחות הדמיוניות שניהלתי איתך בראשי,
את כל רחשי הלב שקשורים בך, את כל התובנות, המשאלות והחלומות
שקשורים אלייך, אפשר היה לקבל ספר שלם. ולספר הזה הייתי קוראת
על שמך, כי אהבה כזאת ושנאה כזאת צריכות להיזכר לדורות,
רומיאו שלי.
תמיד כשאתה בא, איכשהו נהיה יותר שמח. וכואב. אבל לך... לך
מותר לעשות הכל. לפגוע, להשפיל, להכאיב, רק אם תאהב בסוף. תאהב
כמו פעם, תאהב כמו בעתיד. רק תאהב. תמיד!
כמה כח נתת לי, וכמה ממנו שאבת ממני אלייך בחזרה. איבדת מעצמך
כשנתת לי, והשלמת את הריקנות הזאת בזה שחטפת בחזרה, בזה שהשארת
אותי לדמם על הרצפה. ואני... רק רציתי לאהוב אותך.
אף-פעם לא התכוונתי לפגוע, להכאיב או להעציב. פשוט רציתי
לאהוב, ולפעמים כבר לא ידעתי איך. הלכתי לאיבוד בתוך עצמי,
בתוך האהבה שלי אלייך שלא יכלתי להביע אותה כבר. כבר לא היה לי
איך, אבל כל הזמן אהבתי. אולי גם היום... אתה הבלתי נשכח שלי.
אז, היום... תמיד.
פעם ידעתי להרגיש, להרגיש עד הסוף, והיום... התרוקנתי. מלאה
בעצמי, ריקה ממך, מנוונת מרגש. נותנת לעצמי לשכוח את מה שעשית,
זוכרת רק איך אהבנו פעם. אהבנו
כל-כך הרבה והכאבנו כל-כך חזק.
איך שהייתי רוצה לעצום את העיניים עכשיו וכשאפקח אותן אתה
תעמוד מעליי ותחייך. רק תסתכל לי בעיניים ותחייך. תיתן לי רק
עוד קצת לשאוב ממך כח. כי הכל כל-כך יפה בלעדיך, אבל לא מספיק.

רק רציתי לאהוב אותך ולא ידעתי איך. רק רציתי להיות איתך, ילד
שלי, כיף שלי.
ותמיד בסופו של יום אתה שוכב לצידי, מביט בי במבט חודר, ובכל
לילה מחדש אני מתמסרת אלייך. ואז מתעוררת... מעוד חלום יפה
עלייך ועליי, למיטה ריקה, אהבה ישנה ותקווה חדשה.

רק רציתי לאהוב ולא ידעתי איך.

רק רוצה שתחזור ולא יודעת...