|
עוטה על עצמי שכבות ישנות
ואז מתחממת והן נמסות מעליי
מושיטה לך את היד,
את מושכת חזק ואני פורקת כתף.
שנים עברו
מזמן לא שמעתי אותך קוראת לי
בשמי
קיוויתי אולי שכחת
איזה חיוך מבוייש גילית לי
כל כך רציתי להרוס אותך
נשרתי לרצפה כאילו הייתי שלכת
חשבתי אולי את תיהי בשבילי אביב |
|
|
אם כל העולם
כולו גשר צר מאד
וכל העולם במה,
זה מסביר למה
החיים קשים.
ניסיתם פעם
להרים מופע על
במה צרה וארוכה
כשלקהל אין איפה
לשבת???
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.