התעוררתי לבוקר שטוף שמש
והמתנתי ממך לאיזשהו רמז.
סברתי כי במעשי אהבתנו
נהלום למחוות הטבע שמסביבנו
אך, ככל שהתקדמו מחוגי השעון
ושעת צהריים נצפתה בחלון
הבנתי שרק רצוני איננו יכול
ואולי רצונך כבר מוצה עד תום
ומאש התשוקה שמחסומים פרצה
נותרה אולי להבה קטנה.

לא נתתי לעצמי לקלקל יומי,
חילצתי עצמותיי, יצאתי מביתי,
פסעתי לתומי בינות הטבע שסביבי
כי שם אינני נצרך לך בכדי.
הסתכלתי בשמיים התכולים,
חדרתי חלקיקי אטמוספירה שקופים
וענני תחושותיי לגבייך כלא היו
...אף כי לא נעלמו.

חזיתי בעצים ירוקים ורעננים
מודים לגשם על חיים מתחדשים
אך כעת בקרני השמש מתפנקים,
ונזכרתי בימים של יחסינו הלוהטים
עם המחשבות ללא הרף והגעגועים המסעירים

וכל הרגשות הנגטיביים דחיתי מעליי
כי ממרחקים לא אסכים שתשלטי על חיי !

19/02/02 ©