|
היא מודה ליושב
שברום ספינתו
יקבע עובדות.
היא מלאכת מחשבת
ברעש העדין שיש לתקוות,
רוחשת בנועם
מרחבי זמני.
היא רואה בתוך השחור
טיפה זרה אחת שתספיק
כדי להאיר את התהליך
שיעיר את הלבטים
שנשברה דמותם.
היא צוללת להבטיח
שלא תשכח הקביעה
שתודתה בשמש כתובה
ובירח נמחקת,
אצלה לילה עוד רודף יום.
היא מתפשטת ומסבירה
שהיגוי הקמט ברור מאליו
צדודיתו החלטית למראה
ואדישה למגע.
חלומות מנסרים
גרגרי אבק
בטיסה בכיוון אחד
לכל הכיוונים.
מתכחשים אלייך,
שערה לבנה. |
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.