שלום. אני האדם החזק בעולם. קוראים לי סטניסלב, אבל כולנו כאן
קומרדים, אז אתם יכולים
לקרוא לי סשה. התפקיד שלי הוא לשטוף את הרצפה.
סדר יום שלי: המנקה באה, עובדת עם מטאטא, אני בא, שוטף, מחכה
רבע-שעה ומנגב. לא מקצוע מלהיב, או מרגש, אלא המקצוע, של האיש
החזק בעולם.
אני שבע שנים בארץ. אני יודע שפה בסדר, ובינתיים עובד ניקיון.
אמא מתה ברוסיה, מקווה שלאבא אין עוד הרבה זמן,אחות עובדת...
טוב, לא משנה מה אחות עובדת. וסבתא, הו סבתא הטובה, אם הייתה
רק יכולה לראות כמה יפה אמריקה.

ואני? אני סתם עובד ניקיון, אבל מספיק לי. כי כמו אני אמרתי -
אני האיש החזק בעולם.
                                     

כשאני מסיים לשטוף רצפה בפנטגון, שם אני לעבוד (אחרי שאני
לגמור בכוס של המנקה בשירותים), אני הולך כדי לייבש. את הרצפה
זאת אומרת.
בדרך אני שומע כל אנשים חשובים -
שר חוץ עם תוכנית שלו להשמיד פקיסטאן. שר האוצר, מתכנן לזייף
עלייה בנאסדאק.
עכשיו חדר הכי מעניין - חדר עיתונות. אנשים עובדים כל היום
להראות שאחרים משקרים ולהלשין, ועוד מקבלים כסף. למה הם לא
לנקות רצפה?
מלווים אותי אנשים בחלק איפה נשיא עכשיו. אדם מסכן - כל השרים
רוצים שהוא יעזור להם, והוא רק אחד.
מלווים עזבו עכשיו. אני הולך במסדרון כדי לצאת.
הנה חדר אפילו אני לא נכנס אליו, חדר 'אין-כניסה'. אני מתכוון
להמשיך, אבל מה זה-חדר קצת פתוח!
מה זה בפנים? מכשירים, מפות, ציורים, קורדינטות, תוכניות קרב.
פידרס, אני יודע מה זה:
זה חדר שיגור טילים! אם אני רק מכניס סיסמה (אני יודע סיסמה
מפעם שניקיתי חדר של שר ביטחון)
ואני יכול להרוס אמריקה, כמו שהיא הרסה ארץ שלי!
הפיתוי לנקמה גדול, ובכל זאת, אני יוצא מהחדר, ונועל.
למה?
כי אני האדם החזק בעולם. אז למה אני מקבל משכורת מינימום?