אז מה יש לנו, מה? למה זכינו לקראת השנה החדשה?
אז ככה- אין לי כלום, ולא זכיתי בכלום.
שושן אדום אני כבר לא אקטוף לה, חיבוק אוהב מהלב כבר לא יהיה,
שיחות כבר לא יהיו. אני לא רוצה לראות אותה יותר, לא רוצה! זה
עושה לי רע, קיבינימט.הכל כל כך מסובך וצבוע, עולם חומרני מלא
במשחקים, למה? למה צריך לעשות כל כך הרבה היקופים בשביל להיות
אמיתיים, למה העולם שלנו בנוי ממשחק אחד גדול, למה אי אפשר
לבוא ולהגיד את מה שיש על הלב, למה צריך להיאכל מבפנים, למה
צריך להיקרע, למה לסבול, למה?
היום הבנתי שאיתה כבר לא יהיה כלום. איבדתי הכל. אני כל כך
אוהב אותה. בא לי לבכות מאהבה. קוס רבק ערס!
היום ישבנו אצל אחת מהחברות בבית; חיוך לא זרקתי לה, לא
התייחסתי אליה- אוויר, והכל היה במשחק מושלם של כאילו לא שם
לב, וכאילו מדבר עם מישהו, כשבעצם כל כולי מופנה אליה- מהלב.
וכשהיא הלכה והתחילה סבב שלום, ייחלתי שלא תגיע אליי- רציתי
שהמתח בינינו יימשך. הצלחתי. היא לא אמרה לי שלום. שמחתי
והתעצבנתי ביחד. אוהב וכועס יחד. יצאתי ופתאום ראיתי אותה
עומדת על הכביש מחכה להגיד לי שלום. היא לא שכחה אותי המתוקה
הזאת. כל כך רגישה ואוהבת. אבל לא אותי. נתתי לה חיבוק כל כך
קר, והיא הרגישה, בלי להסביר בכלל, היא הבינה כמוני- שם זה
נגמר.