אם רק היה מפסיק.
אם היא באמת היתה עוצרת,
עוצרת את הסבל, את האימה, את הלא אמיתי. כי זה אמיתי ?

זה קרה ?

איך דברים כאלה קורים.
אם היא היתה אומרת לא דיי.
אם נפשה עדיין היתה שם.
אם הפרפרים היו חיים.
אם הם לא היו מתים ברגע שנכנסו לחדר.

זה היה ?

ולמה הוא לא הפסיק.
ולמה הזיכרון מתעתע.
והגדול, והאמצעי, והקטן.
האבולוציה מזמן אמרה שהזכר שולט.

והם ידעו ?

הדחקה, ידיעה, תת מודע.
מה זה אומר.
אני רק יודעת מילה אחת פשוטה - סבל.
ואם חדרי איננו קטן, ואיננו דל,
אך אני עודני חצי ערירית.
ערירית בנפש.

היתכן ? היתכן ? היתכן ???

לא נודע.
חצי מוות.
חצי הליכה בגיא ההריגה.
חצי זה מוות שלם, מספיק שחלקיק קטן מת. הכל מת.
מזל שעדיין הפרפרים עפים..מחוץ לחדר.
גם בחדר יש פרפרים,
פרפר לילה. לא יפה כמו פרפר יום.
יפה כמו מת. גם המוות יפה.

קרה.היה.ידעו.יתכן.

לא.