יוצאת מפגישה.
כאב, תוכחה, בושה, אכזבה.
מתחילה לרדת במדרגות, גם המחשבה.
למה הגבתי בכאן...
ולא עניתי תראה,
ולא אמרתי יתכן ש...
ואם הייתי ככה עונה,
האם התמונה הייתה משתנה?
אמת אני רוצה לחזור ולתקוף.
לשנות מהלך, לתקוע אגרוף בפרצוף.
ואז אני מוצאת עצמי במדרגה אחרונה.
ויודעת מכאן יש רק דרך אחת - ליציאה.
ולי לא נותר אלא לקוות,
שבפעם הבאה החכמה תגיע.
בתחילת השיחה
במקום בסוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.