|
עוצמת עיניי, מריחה את הריח
טהור כמו תינוק החוזה יעדו
ושעון בלי מחוג מצפצף להזכיר
מזה ארבע שנים הוא ישן לבדו.
דומעת בלילה אל תוך הכר
נאחזת בקמט ישן שנשאר
נעורה לבוקר סגרירי אך רך
בזרועות החלום שנשכח. |
|
|
"למה החלטתי
לעבוד בזה? כי
אני אוהבת
ילדים..."
- מתוך "קוים
לדמותה של
הפדגוגית
הממורמרת",
עם-אובד, 1996. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.