נוסעים במכונית לבנה
אתה מדבר מהראש,
אני מהבטן.
אתה מדמם מהראש,
אני מהבטן.

שרועה על המושב האחורי
כמעט מסתירה
כמעט מחייכת
אתה אוהב אותי
עם כל מבט, כל נשימה.
אני שונאת אותך
בכל מבט, בכל נשימה.

העלים נושרים, הדממה באויר,
אני יודעת, הכח בא עם האביב.
אדוות גלים לוחשת אמת
אני מסרבת להקשיב.

המלח צורב את פצעיי הפתוחים
ומוחק את עצמי הצולקת בחול
השמיים דומעים, כבר ישנם עננים
ואני עודני שם, במכונית לבנה
על מושב חם.

מתנפצת אל תוך הגלים
רטובים הבגדים לגופי
עוד ציפור פצועה מטיילת על החול החם
נשימה עמוקה, לחלוחית בעיניי,
אוותר במותי, בחיי.