מי זה מתגעגע,
חושב ולא יודע,
אוהב ולא פוגע,
מציע ולא כורע,
רואה ולא שומע,
מתלבט ולא קובע,
ומחליט בסוף לא להחליט,
להקפיא אופציות ולשנות את התוכנית.

אני זה מתגעגע, אלינו, בפינה,
שאת מתקשרת היום, אולי פעם בשנה,
אני זה קורא לאושר בשמו המתוק,
שהוא לא בא, רק הופך יותר רחוק,
אני זה עושה, את החישוב הלא נכון,
שמראה תמיד הפסד, ולא מכיר את הניצחון.

תביני, אני מתגעגע אלינו, לדברים הקטנים,
לדקויות האלו שרק אנחנו מבינים,
לעוצמה, לחיבור, לצחוק ולכוח,
לזיכרונות האלו שחרוטים לי עמוק במוח,
הלילות המשעממים איתך והריבים המטופשים,
אני זה מתגעגע אלינו, ומאבד את כל החושים.

תביני, למה באת אליי בכזאת קלות מעצבנת,
תני לי יותר לרדוף ולראות אותך בוחנת,
אני צריך את זה הרבה יותר מורכב,
כמה שזה יותר קשה, אני פשוט יותר מאוהב,
למה נתת אותך יותר מדי מהר,
למה לא סירבת וגרמת לי מוקדם לוותר.

תביני, אני צריך את זה רע לפעמים,
ללמוד להעריך ולהשיג מה שאין לי בפנים,
כזה אני, בנאדם של התמכרויות מוזרות,
מה שחסר לו תמיד הופך אצלו למטרות,
וכן, אני אוהב אותך, את הפשטות שבחייך,
מה אני יעשה עם האהבה הזאת עכשיו, בלעדייך.

והגוף לא יכול לעמוד בזה יותר,
הראש מסוחרר, מנסה להתאוורר,
כמה לחץ מסביב, כמה אפשר,
בואי תראי אותי כאן ככה נגמר,
אני מנתח את כולי, ניתוח לב פתוח,
בלי הרדמה והרגש לא רוצה לברוח.

אני זה, מתגעגע אלינו ומכאיב לעצמי,
רוצה ליצור מישהו אמיתי במקומי,
שייקח מפה את כל הכאב המצטבר,
שיזרוק אותו במקום אחר,
ואמרו, אל תגרום לילדה לבכות,
אלוהים סופר לה שם את הדמעות,
ומה אני, טובע ברגשות אשם,
מתגעגע אלינו ומרגיש מטומטם...

תביני, אני מתגעגע,
אני רוצה אותך, היום אני פשוט יודע.