שני עולמות נבדלים בכל מובן
נפגשים בשטח מדבר,
האחד מצפון מבטו מצועף
השניה היא ערבוב של תרבות, מתוקה

נפגשים בעולם וירטואלי-ניטרלי בלילה של סוף חודש
היא מוצאת שיר מעניין ובוחרת לעצמה שם-עט אחר
הוא חוזר מותש מספירות-המלאי
מדליק מחשב נייד בבית האב ומוצא אותה שם

כבר אחרי חצות יש לו עוד עבודה להשלים
בחורה שכבר פגש בפאב שולחת לו מסרים קוליים, לא ברורים
והיא נכנסת בכל זה, מה לה בכל זה?
יושבת בארץ-דרום ומקלידה משפטים מתוקים,
לך תבין...

נפגשים פעם אחת אחרי שבועיים
שקית ניילון מסמלת: יש כאן something
מדברים על רוס הרחוקה
שותים לגימה ענוגה


ועל צלע הים
שני עולמות של מדבר מתמזגים
הוא כותה לה תריסר שירים
היא נוגעת בו, בפנים


שני עולמות נבדלים
ומה הסיכוי לחיים?
היא לא מכירה את שמות הספרים הרבים
הוא לא יודע איך לא להרדים


ביחד נוסעים, צפונה אל כרך חופים מקסימים
נבדלים, נבדלים עם כתמים מוטבעים של זהות
בסמוך למים יושבים וכל המרחקים שוב מתנקזים
הוא מחזיק בה מעל הסלעים ומצליח להגשים,

הבנה. שנמתחת בין כתמים זהים אל מצעים מיוזעים
בהם אפשר לרכוב עירומים
דרך היקומים הנבדלים
להגיע אל אותו מקום.
כמעט,

שולח יד,
"ובלילות שלא נרדם הולך רצוץ ממחשבות..."
והיא עוד מוסיפה שינה עד עמקי צהריים,
עולמות נבדלים כל-כך
כמה קסם.



(ואולי אפשר, למרות המרחקים-רבים
לבנות גשר,
ואולי אפשר, מתוך הרצונות ולמרות הפחדים
למתוח קשר)




אבל מה הסיכוי לחיים?