דומינו.
החיים שלי קורסים כקוביות דומינו. אחת אחרי שניה. אחת מפילה את
שניה. וכל קוביה מקרבת בצעד אותי אל הסוף. ובינתיים נפילה אחרי
נפילה. התמוטטות אחרי התמוטטות.
דומינו.

החיים שלי כפארודיה לא מוצלחת. כאילו אני איש שמסתכל מהצד על
סרט ישראלי דפוק. גם הבדיחות כאן לא ממש מצחיקות. הפקה זולה,
עריכה דפוקה וכישלון בקופות. ומשום מה כולם מצפים ממני להמשיך
לחייך.

מה הייתי רוצה? הייתה רוצה שתיעצר הנפילה. שמישהו ישים לב
שמשהו כאן לא בסדר ויתן לי יד לצאת מכאן.
ובינתיים האיש שמסדר את הקוביות ממשיך בחיוך שטני להציב קוביה
אחרי קוביה- אשליה אחרי אשליה. כולן נידונו להתנפצות ע"י מבחן
המציאות.
דומינו.