המחברת כבאר.
השולחן כבר.
הזימה כאישה.
החיים כמבוך.
המוות כנחמה מרירה.
רגשות כתבניות.
מחשבות כקוביות.
חרוז כדבק
משקל כצליל.
אהבה כאגו.
עיניים כסדק בזכוכית.
עייפות כעצלנות.
עישון כתירוץ.
כפלי משמעויות.
רגעים קטועי איברים.
נשיכת שפתיים למדידת רעל החיים.
אומנות כחיקוי וחיקוי כאומנות.
ציניות ועניבת פרפר כסטייק חצי עשוי של תרבות.
המילים שנמחקות לפני שממש נאמרות.
השחיקה הבלתי נגמרת לעבר החשיפה.
לרקום זהב למען הפליטה.
שיעבוד ההנעה שמוביל לשבילים האינסופיים בתודעה.
זו לא שפת סתרים או שירה.
הכל מלמולים ממולאים סתירה.