ואת לא עונה
זו כמו תגובה מאוחרת
לכול מה שאמרנו
לא מחפש לאן נעלמת
לא מבקש לדעת
כמה זמן חלף
הכול כמו תמונה בשחור לבן
ואני יוצא רגע מהפריים
לא מבקש לדעת
אם תחזרי
ערב ראש השנה
ושוב, זמן מלחמה
יכולתי להאמין שבסוף יהיה טוב
ואז, מה היה הטעם לשירים?
ואת לא עונה
כמו מבקשת להתנתק
להשאיר מאחורייך
זמן שלא היה קיים
סוד שלא היה נסתר
אהבתי את הצורך,
לתחום הכול בין הקירות
לא לצאת מהחדר
ואת רצית לבנות הכול מחדש
כמו ידעת, שמשהו בקרוב ייעלם מכאן
ואת לא עונה
זו תגובה מאוחרת
לשתיקות הכבדות
למילים העייפות
מה יכולתי לתת?
מילים וצורות, הכול מתערבב
אולי רצינו יותר מדי
אולי לא לקחנו ללב
מה שהיינו צריכים
כותב את עצמי בשבילך
האם תקראי אותי,
גם אחרי שתשכחי אותי?
מה יגידו לך אז המילים
אחרי הכול
תמצאי את עצמך שם
שותקת
ואותי בורח
לא מבקש לדעת
לאן נעלמת
לא שואל
מה יכול היה להיות
זה ערב ראש השנה
ובקרוב תתחיל שנית המלחמה
רק אצלנו
הזמן כמו נתקע במסילות
ואנחנו עומדים מהצד
זו תגובה מאוחרת
לימים שהיו, לימים שאינם |
