זה לא נגמר לעולם
גם אחרי שהגונג נשמע
ומכבים את האור
יוצא אחרון האנשים
זה עדיין לא נגמר
קמים עם זה בבוקר
והולכים לישון עם זה
גם אחרי
שהלילה עולה ונשאר
אני יכול להניח את הכול
על השולחן
לפרוס את עצמי
כמו פיתוי שאין לו גבול
אבל זה לא נגמר לעולם
קם עם זה כול בוקר
אל שארית היום
יודע על מה אני מוותר
בשירים פשוטים
הכול כאילו נשכח
ובתנועה אחת
שוב יכול
להרגיש את זה
חי ובועט בי
כול עוד יש זיכרון, יש חיים
הבעיה היא
שחיים גם את הזיכרונות הרעים
אז מה זה משנה, מה אומר?
והם יראו את הכול
כמו במעבר בין ערוצים
רגע של קומדיה, מתחלף ברגע של פחד
ואני יכול להביט מהצד
כאילו זה נשכח
אבל זה לעולם לא נגמר
הולך לישון בלילות
בתוך חלומות שאין להם סיכוי
הכול כאילו מת
ואז עם מציאות
שאיננה מכירה בהבדל
הכול חוזר
זה לא נגמר לעולם
עם כול פחד, עם כול תהייה
לעיתים, אני רץ
אך בעצם
מעולם לא נכבו האורות שם
לא יצאו האנשים
נדמה שמעולם, לא עזבתי את החדר ההוא
זה לא נגמר לעולם
גם אחרי שהגוף מתרופף
ומבקש ליפול, לקרוס
זה אף פעם לא נגמר