זה ממש ביעס אותי שלא נסעתי למסיבה בסוף, והכל בגלל שגיא הטיפש
הזה לא קנה לי את הכרטיס !
נכון שסיכמתי עם כולם ובמיוחד עם עצמי שאני `נגמלת` מהמוזיקה
הזו, אבל מרוב דיכאון ומצב רוח רע, ואחרי שניסיתי לחתוך את
עצמי (ללא הצלחה,) עפ פינצטה, החלטתי שגמילה או לא? העבר אני
חוזרת למוזקה הזו...
מכל סוגי התחנות רדיו שאני מכירה ברשת, על איזו נפלתי !!
בחיים שלי (חוץ מבאותו רגע כמובן,) לא ראיתי בחור, שמתנהג
מתלבש נראה ונשמע כמו ערס - יענו ערס רציני.. - שכל מילה שניה
שלו היא `אלוהים`, שמתתתתתת, אבלל ממש מתת !, לחזור בתשובה...
הוא בן 24 ואובססיבי לדת אמונה ומה שביניהם.

על הדרך קראתי כמה `כתבות` שהוא כתב.
לאט לאט בתחלתי לחשוב על זה יותר, להזכר כמה אני מאמינה,וכמה
טוב לי עם זזה.. וכמה מעודד.. וכמה פעמיםם רציתי כוכך לחזור
בתשובה, או סתם לשמור מצוות, אך לא היה שום דבר על פי השטח,
מלבד כמה נסיונות כושלים..

הוא דיבר על דת כמו תמיד,
הקשבתי לו בדריכות.
``ניסים?`` הוא אמר למאזינים, ``אתם שואלים איפה ה` ?
למה היום, בעידן המודרני שלנו, בזמן מלחמות, אחרי שנכנסנו לארץ
הקודש כרצונו והא לא נותן ניסים ???
מלחמת 6 הימים, 6 ימי לחימה, 6 מדינות ערב נגדנו..
מלחמת המפרץ ?! 38 טילים שוגרו על ת``א !..
איש לא נהרג...
התחזקו באמונה ותבינו שהקב``ה עוטף אותנו בניסים...``
הוא מדהים אותי.. הוא קצת מפריז, אבל עדיין הוא מדהים אותי..

בלילה, חלמתי חלום ממש מוזר..
אני רוצה לשתף אותכם בו..

התקופה הייתה ממש משונה..
זה היה כאילו בעבר, בתקופת התנ``ך, אבל היו גם סימנים לעידן
המודרני - לבוש, מחשוב, דיבור, מעשים - כל התכנולוגיה
וה``חינוך`` של `הנוער של ימינו` (יודעים למה אני מתכוונת..).
היינו אמא שלי אני ואחי.

לא ברור לי למה, אבל פינו אותנו מהארץ, ``מגלים אותנו מארצנו``
מישו צעק שמה.
לו`דעת למה, אבל אני הייתי אמא שלי בכלל.. בחסותי היו 2 הילדים
שלי, כלומר אני ואחי.
אני זוכרת שאנשים היו מיואשיים וצעקו על הרבנים ``איפה האלוהים
עכשיו אהה ?!``.
כששמעתי את זה, התחלתי לצעוק עליהם ``ה` כן שומר עלינו וכן
יעזור לנו !! רק תאמינו בו !!
אינכם שמים לב שהוא מביא לנו ניסים מכל מקום !?!?
מכל מלחמה ! מכל מלחמה הוציא אותנו בשלום ובניצחון !!
מלחמת 6 הימים ! 6 ימים נגד 6 מדינות ערב !! - ניצחנו !
מלחמת המפרץ !? 38 טילים שוגרו על ת``א ואיש לא נהרג !!
רק תאמינו !
רק תתפללו לה` והוא יחלץ אותנו ויעזורר לנו !``
.....
לא זוכרת מה קרה אז,
אבל אחרי זה חזרתי להיות אני.
אותו עם שלא ידוע לי, `שהגלה אותנו מארצנו`, שיכן את כל העם
מצריפים אומללים שלא ניתנים למגורים כלל.
אני אמי ואחי רנו בדירה בת 2 קומות. הקומה הראשונה הייתה חורבה
גמורה ולא בנוייה כמעט, רק מדרגות, והקומה השנייה לא הייתה
טובה ממנה, אך יכולנו לישון בה.

אחרי כמה ימים שלא יצאתי מאותה חורבה שבה התגררתי עם אמי ואחי,
יצאתי להסתובב קצת.
ראיתי דירה בסביבה, בת 3 קמות שסיקרנה אותי מיוחד.. נכנסתי.
לא היה איש אך שמעתי קולות מהבית.
הקומה הראשנה הייתי הרוסה לגמרי, הקירות היו שבורים.
בקומה השנייה היו 5 מזוודות זרוקות עם בגדים.
עליתי לקומה השלישית ופגשתי שמה חבורה של נערים.
בחורה בת 17
, 2 בחורים בני 18, בנוסף בחר בן 17 ועוד אחד בן 15.
אני בכלל בת 16...
אחרי שהכרתי את החורה הזו ביליתי את רוב זמני שמה איתם.
לא היה מה לעשות, לכן היו יושבים על 2 הספות והשטיח שרקמנו אני
והבחורה הג`ינג`ית,
ובשעות שלא היה מ לעשות היינו יוצאים לאסוף בגדים ומזון.
הייתי מביאה מזון גם לאמא שלי ואחי, ואז חוזרת לחבורה.
הג`ינג`ית הייתה מתחרמנת מידי פעם עם הבנים בחבורה, אני שמרתי
את עצמי..

בראשי תמיד היו מתרוצצות מחשהות שונות, על מה שאמרה אימי לפני
כמה חודשים, כשרק `הגלו אותנו` .
``האם אני צריכה לחזור לחורבה שבא גרתי, להשאר עם אמי ואחי?
להתלבש צנוע? לשים כיסוי ראש? לברך על המזון? להתפלל ולשמור
מצוות?..
או מצד שני..
לחיות `חיים פרועים` בואו נקרא לזה כמו פה? עם חבורה בת
גילי?``
אלו השאלות שהעסיקו אותי..
``אבל מה יעזור לי?..`` המשכתי לשאול את עצמי בראשי.. ``רק
אני? מתוך כולם? ישמור מצוות ויתפלל?
כולם נטשו תקווה ואמונה כבר..
ה` יקשיב ויעזור ויציל ויגאל רק בגלל נערה בת 16 שהחליטה לחזור
בתשובה ולהתפלל ולקרוא לעזרה??
מה יעזור?!?``
לא יעזור, החלטתי.. אני נשארת פה עם החבורה.. כך אמרתי וכך
עשיתי.

כעבור חצי שנה בערך, כבר הכרתי את החבורה לגמרי והיינו כמו
אחים..
שמו של כל אחד היה הדבר הכי יקר שנותר לו, לכן אף אחד לא ידע
על שמו של השני, וביניינו היו רק כינויים.

הייתי מתלבשת צנוע וזרוק בקרב החבורה ובכללי.
יום אחד נשארתי עם אחד הבחורים בני ה-18.
במשך כל התקופה הזו קיימנו את עצמנו.
בנינו רהיטים וטפרנו והשגנו בגדים לכולם.
היה ארון אחד גדול, שבוא היו הבגדים של כולם.

נשארתי עם הבחור בחדר, השאר יצאו לארגן ארוחת ערב..
הורדתי חולצה ומכנסיים. נשארתי עם בוקסר של אחד הבחורים
(החלפנו בינינו דברים בחופשיות) וחזייה.
אף אחד מהחבורה לא ראה את הגוף שלי לפני כן, הוא היה מוקסם.
יש לי גוף יפה. בלי להשוויץ, סתם כדי להבין, מבנה גוף עדין,
רגליים דקות וחזה שופע.
הוא הביט בי..

ידעתי בדיוק מה אני רוצה..
כבר תקופה שרציתי מישו איתי..
שיאהב, שיחבק.. שילטף.. שיתמוך.. שינשק..

הוא הביט בי.. בהה בי ליתר דיוק.
אני הבטתי בארון.
מחפשת מה ללבוש.
לבשתי שמלה קצרצרה שבאה איתי עוד מלפני שהעבירו אותנו לכאן..
פשוט מעולם לא לבשתי אותה פה.

בראשי? רק רציתי להתלבש.. הרגשתי עירומה יחסית להרגלי הלבוש
שלי.
רציתי ללכת הביתה, להתלבש, לשים כיסוי ראש.. למצוא משו לאכול !
רק בשביל לברך עליו...
להתפלל לה` שיוציא אותנו מפה !!

באותו רגע נהייתי ממש אובססיבית לדת ..

אך מצב שני..?
רציתי רק לחבקק את הבחור שהיה לידי.. אותו בחור בעל מבנה שרירי
ועדין, בעל העיניים היפות והפנים המקסימות.. רק לחבק אותו
לנשקק אותו... להרגיש אותו..

הבטתי בו..
הוא קם אלי.. צעד אלי באיטיות..
ליטף את ידי..
צמרמורת עברה בגבי ובכל גופי...
באותו רגע..?

התעוררתי...

נכון שזה מבעס?? =]
זכרתי כל פרט מאותו חלום, לכן כתבתי אותו, בשביל לא לשכוח !
כי בחלום??
זו הייתי אני !
אלה היו מחשבותי..
אלה היו מעשי..
זה היה הראש שלי שחלם וחשב שם..
זה היה רצוני...

אבל כמו בחלום??
ככה במציאות..
``לבוא הביתה? לברך על המזון שאני אוכלת? להתלבש בצניעות ולשים
כיסוי ראש? להתפלל? לשמור על שאר המצוות??

או אולי.. איך קראתי לזה בחלום?
`לחיות חיים פרועים` עם בני גילי?.. כמו בני גילי..?..``

אני לגמרי מבולבלת מזה..
במה זה יעזור??
ולמי !?
רק אני?... מכל מה ומי שאני מכירה..?

מה שבטוח הוא שאני מאמינה בה`..
ושהחזרה בתשובה היא רק שאלה של זמן לגבי..
                                                           
          15/9/06