מכרתי את הזכויות. בקרוב זה יהיה בסט-סלר.
ואתה אשכרה לא רואה שמשהו לא בסדר.
אינך שואל מדוע, למרות שאתה בקרוב בן שלושים,
אני עדיין קונה לך טוניקות וסנדלים,
מדוע אני צועקת מהמרפסת אל החצר:
"אדיפוס, בוא לאכול! המרק מתקרר!"
מדוע, כשאתה יוצא עם החבר'ה לטברנה הכי קרובה,
אני מתעקשת להסיע ולאסוף אותך במרכבה.
אם אבא, זכרונו לברכה, היה כאן, הוא היה אומר:
"איזה ילד פישר יצא לי! שיעוף לדירה שכורה, ומהר!"
ואתה - כל לילה נכנס איתי למיטה הלבנה
ויונק משדי ולא רואה מה לא בסדר כאן בתמונה.
פעם בשבוע נכנס לפתח ממנו יצאת ולא מבין.
ולחשוב שפעם הצלחת לפתור את חידת הספינקס.
וכשאני גומרת, אני צועקת: "אח!
אדיפוס, ילד שלי מוצלח!"
השרינק העיוור שלי יודע. הוא אומר שיש לי תסביך
של אמא יווניה מגוננת. כמה מביך.
אדיפוס רוצה את אמא. אמא רוצה את אדיפוס. אמא יווניה חמה.
בטח שאמא תעזור לך לבנות את החומה.
בוא חמוד, אני אשמור עליך מפני כל הרוע
בעולם. בוא לאמא'לה עכשיו.
הילד בן שלושים. יש לו חום גבוה.
הוא שוכב על הספה בבית הוריו.
|