אשתי רצתה ללכת להופעה.
איזה משקפופר לטיני שמנגן גיטרה בנמל תל אביב.
מאה ארבעים שקל כרטיס! הנקבה השתגעה!
היא אמרה: "טוב, אז אני אלך עם שרונה יניב."
עכשיו, אתם לא מכירים את שרונה, חברה של אשתי.
מאז שהתגרשה, היא מתחילה עם גברים על ימין ועל שמאל.
לתת לאשתי להסתובב לבד עם שרונה לא יהיה חכם מצדי,
אז נאנחתי, שלפתי ת'ויזה והתכוננתי לסבול.
בהנגר היה חשוך. הסדרנית הובילה אותנו למקומות.
לידנו ישבו איזה סטודנט רזה ובלונדינית זולה.
הוא אמר לה: "אני רוצה לראות את האצבעות של אל די מיולה
זזות!"
היא אמרה: "אבל אי אפשר לעשות הנדסה הפוכה למוסיקה כה גדולה."
מהשיחות האליטיסטיות שלהם נהיה לי בראש ברדק.
ניגשתי לבר, הבאתי קרלסברג לעצמי והפוך לאשתי.
כשחזרתי, הבלונדינית אמרה לסטודנט: " לאנגלית יש מי שידאג,
אבל לשירה העברית אני מרגישה אחריות אישית."
ואז המשקפופר הלטיני התחיל לנגן איזה טררם.
נהיה לי חור בראש, אבל לפחות המתנשאים האלה הפסיקו אותי
להרגיז.
פייר - לא הבנתי למה הוא שווה מאה וארבעים שקל כולל מע"מ,
אבל הם פערו ת'עיניים כאילו בחיים לא ראו גיטריסט.
מרוב שיעמום קמתי והלכתי לחפש איזה מלצרית.
ביקשתי שתביא לי עוד בירה וגם קפה.
היא הביאה והסתירה לסטודנט, והוא קילל בעברית.
החברה שלו בטח היתה גאה בו, אבל היא היתה עסוקה בלפעור את
הפה.
המלצרית היתה דווקא כוסית. ציצים בגודל די
נשפכו מתוך החולצה מעל המגש.
כמעט יכולתי לגעת, מה גם שאשתי
לא היתה שמה לב: היא גם היתה עסוקה בלטיני המטופש.
אחר כך הזמנתי בירה עוד פעמיים. איזה ציצים שווים!
שילמתי ארבעים ושישה שקלים ועוד שבע שקל טיפ,
למרות שהגיע לה רק חמש. אבל היא בטח סטודנטית שעובדת בערבים,
זה יכול לעזור לה. כשאני רואה ציצים בגודל די,
אני נהיה כמעט סוציאליסט. ובכלל,
יש לי דעות מתקדמות: כשהפרחחים האלה שבתו בתקווה להוריד את
השכר לימוד,
צפצפתי להם בצומת. אני חושב שאני ליברל,
ופעם בסיני אפילו עישנתי משהו די חשוד.
אחרי הבירה האחרונה חשבתי שנגמר ואמרתי בלב תודה,
אבל הסתבר שטעיתי: הבני זונות הוציאו מהלטיני שני הדרנים.
עשר דקות הם מחאו לו כפיים בעמידה.
אחר כך אשתי נהגה הביתה ופספסה ת'פניה לשכונת עין גנים.
|