20/09/05

רציתי ממך כלום
והרבה יותר מזה
אבל לא מצאתי את הכוח
לבקש.

הידיים נפרשו כזקוקות
לחיבוק
אך מעולם לא נסגרו
בצורה מושלמת
אל גופך.

ניסיתי לאהוב
אך לא נפלתי שדודה
אל רגלייך.

לימים ארוכים לא אמרת דבר
ושתיקתך
נתפרשה בעיניי כוויתור
אך אולי הייתה זו אני שוויתרתי
[משליכה רגשות, כאבנים אל רגלייך]

---------------------------------------------------------------------------------

חרוטה על שולחן מעץ
המונח בחדר לבן
ואטום.

רציתי יותר מכל
להמחק
מחיים אחרים שהיו לי
ועוד יהיו
רציתי להרגיש אותך
ומלבדך
שום דבר.

ידעתי שאפשר אחרת
ובכל זאת
בחרתי
בעבים אפורים
שממטירים עלינו עצב
[מה היית עושה בלעדי.]

כי בין השמש
שלטענתך
מאירה לך את היום
אפשר לראות ענן אחד
[לפעמים גם שניים]
אל תחשוב שאני לא מבינה.
גם אני הייתי כמוך
לכן
אני עוד מסוגלת לאהוב.

---------------------------------------------------------------------------------

פתאום הכל מסביב מרגיש מזוייף.
הכל הצגה וכולם שחקנים.
כל שחקן מנסה להרשים יותר ממשנהו,
עלייך זה לא עובד.

פתאום רואים לכולם את האינטרסים בעיניים
וגם את מתחילה להרגיש,
שאת עושה דברים מסיבה.
ומעולם לא רצית להרגיש כך.

אפילו הגשם חם,
מנסה להיות אמיתי אך אינו מצליח
כי הגיע בזמן לא טוב.

גם החיוכים שלך,
יבשים כמו הקרקע
מזוייפים כמו אף של ליצן.
גדולים, מצחיקים.
שאת יכולה להוריד בקלות
כשאף אחד לא בסביבה,
כי ממילא הם רק הצגה.

פתאום,
הכל מרגיש מזוייף-
אפילו אתה.

---------------------------------------------------------------------------------

כמו זר,
אבל לא באמת
כי פעם הכרתי אותך,
יותר טוב מכולם.

כמו אדם שמעולם לא פגשתי,
למרות שהשנים בינינו
רבות.

כמו זכרון נושן, שנשכח מהלב,
כמו אהבה ישנה.

כמו אדם שאהבתי
עד אינסוף
ומעבר.
כמו שהנצח נראה אז קרוב.

כמו לגעת בך.
כמו לנשק ברכות,
כמו לשכוח.

כך גם אני,
נמחקת ממך.

---------------------------------------------------------------------------------