פעם היה עולם ממש עגול וגדול ודי דומה לשלנו שהיה בו הכל והכל
בו היה אחד. ועם כל השלמות הזאת היתה איתו רק "בעייה" אם תרצו
לראות את זה ככה; לא, לא היו בו הרי געש, רעידות אדמה, פצצות
אטום, ואנתראקסים או דברים כאלה. אמנם היתה לו רק בעייה אחת,
אבל זאת היתה וואחד בעייה. והבעייה הזאת גרמה לו אחת לזמן
מסוים להתפצל. כמו בועת סבון גדולה שבעזרת הרוח במקום להתפוצץ
הופכת לשתי בועות או יותר. זה התחיל, ככה מאמינים, מכדור אחד
שהתפצל מתישהו לשניים, והשניים האלה, כל אחד מהם התפצל גם
לשניים וכן הלאה. ובכל התפצלות כזאת העולמות היו מתרחקים מאוד
זה מזה, ככה שאת העולמות המפוצלים היה אפשר רק לראות, בשמיים.
והייתה בהם מן בדידות כזאת, נוצצת.

את האנשים בעולם שמתפצל לא ממש עניין למה זה קורה. וזאת לא
היתה אדישות, פשוט באחד מהפיצולים הסקרנות, והדחף להוכיח דברים
הופרדו מהם ועברו לחצי השני. אני מייד אסביר, כשהתרחש פיצול
כזה לא התלווה אליו רעש, ריח, או איזה אפקט ויז'ואלי שהיה גורר
אחריו "ואוו!". אתה פשוט היית מרגיש את זה. פתאום היית מגלה
שחסרה לך אצבע ברגל, שערה, שולחן, חברה, ילד, סקרנות, קנאה,
והאמונה באל אחד. היית יכול לחשוב על יום כיום המאושר בחייך,
להרגיש בפעם הראשונה מה זאת אהבה, לצעוק לשמיים מרוב שמחה
ופתאום היא איננה. ולא בגלל שזה לא אתה זו היא, או תאונת
דרכים, או בגידה.

זה היה יכול להיות יצור חיי, חפץ, רגש, מחשבה, זכרון, שם וכל
דבר אחר שעבר לעולם אחר שהיה פעם חלק מהעולם שלך. לולא
הפיצולים הייתי יכול לספר לכם על דברים נוספים שהיו פעם ואינם.
אבל הם אינם. חבל. דרך נוספת לדעת שהתרחש פיצול, שבעיקר
החנונים היו משתמשים בה, היתה למדוד כמה זמן לוקח להקיף את
העולם בקצב הליכה קבוע פחות או יותר.

דבר אחד גם הם לא יכלו לדעת, לא היה לך שמץ של מושג לאיזה חצי
של העולם עברת. ושחושבים על זה, זה לא באמת כזה משנה.

אולי אנשים שחיו על עולם שנשאר בו משהו קטן מהעולם הראשוני(אם
בכלל היה כזה) יודעים על זה, אבל כל השאר בטוח לא;
הסיבה מאחורי כל הפיצולים האלה היא אנחנו פה. כולנו. אין אף
אחד בעולם המסריח הזה (כדור הארץ, אני מתכוון) שלא גרם, בכבודו
ובעצמו לפיצול מקולל שכזה. פיצול שגרר אחריו אובדן שלא יתואר.
של אהבה, של מחשבה, של חבר, של תמימות ושל קטשופ בבקבוק.
פירוד.

לא צריך יותר מידי בכדי לגרום להתרחשות בכזה קנה מידה
אסטרונומי. מספיק רק למסד משהו, להמשיג. כל מילה שאתם נותנים,
בעיקר מהסוג שנגמר ב"זם" וב"ציה" בכדי לתאר דברים, מושגים,
גוררת פיצול שכזה. בכל פעם שאתם מרגישים שייכים לקבוצה,
לעצמכם, בכל הדבקת תוויות, בכל ניתוח, בכל פירוט, ושאתם נותנים
שם לכלב. אינדיוידואליסטים, קומוניסטים, נרקיססטים, זה לא
משנה.
בזמן האחרון המצב הפך לבלתי נסבל לחלוטין. אנשים נותרו על
עולמות קטנים משלהם, ריקים כמעט לגמרי, ומילא רוח, גם חומר
כמעט ואין בהם.
כמה שתנברו עמוק יותר בתוך האטום ותגלו עוד חלקים שמרכיבים
אותו ובטח גם תתנו להם שמות אתם לא עושים בזה כלום, רק מפצלים
עוד נשמות כרותות, פרודות.
זה בטח לא מזיז לכם, מה לכם ולעולמות המתפצלים.
אז זהו, שיש סיכוי די סביר, שהכדור שלכם היה פעם גם חלק מאותו
עולם עגול גדול שהיה בו הכל והכל היה אחד.